חצי מאה ויום לאחר פרוץ מלחמת יום-הכיפורים - הטראומה הלאומית הקשה ביותר שחוותה ישראל מאז הקמתה ועד 7 באוקטובר - ניחתה טלטלה שעלתה על זו של 1973. מתקפת 7 באוקטובר אירעה בעיצומם של אירועי ציון היובל למלחמת יום-הכיפורים, כשבישראל רווחת התחושה שנלמדו והופנמו היטב לקחי העבר, וכי אנשי ההווה עולים על אלה שטעו והיו אחראים למחדל ההיסטורי.
השוואה בין שתי הטראומות מעלה כמה נקודות דמיון: בשני המקרים המחדל לא נבע מהיעדר מידע לגבי כוונות האויב, אלא מחוסר הבנה קיצוני של כוונותיו; ניכר ביטחון עצמי עמוק בישראל ומנגד זלזול באויב, בפרט ביכולות לממש תכניות מרחיקות לכת; הוערך שתינתן לישראל התרעה מקדימה לפני מתקפה; ומנגד - מומשה בהצלחה הונאה של האויב שחיזקה קונספציות בתודעה הישראלית.
עוד דמיון מצוי בתהליך גיבוש הקונספציה לגבי האויב, שבשני המקרים החל כשנתיים לפני המלחמה: ב-1971, ובעקבות מבצע "שומר החומות" במאי 2021, שנטע בישראל דימוי מוטעה לגבי המכה שספג חמאס, מידת רתיעתו וכמיהתו להתמקד בסוגיות כלכליות. בשני המקרים הקונספציה לא הייתה רק מנת חלקם של אנשי מודיעין, אלא שיקפה הלך רוח רחב בקרב הדרג הפוליטי והחברה כולה. היא התגבשה בהיזון חוזר בין תפיסה ועשייה של הדרג המדיני, גורמי הערכה ואיסוף והדרג האופרטיבי, שחלקו הערכת יתר עצמית והערכת חסר לגבי האויב, שגרמה לחקור, לאסוף ולהתכונן פחות לעימות.
מנגד, קיימים שלושה הבדלים מהותיים בין שני המחדלים. ראשית, ההפתעה ב-2023 הייתה מטלטלת הרבה יותר מזו של 1973, משום שהרצועה לא נתפסה כזירה עם פוטנציאל נפיצות מיידי וחמאס לא נתפס כאויב בעל יכולות למימוש מתקפת פתע רחבה. שנית, ב-2023 שררה הסכמה כמעט מוחלטת בין כלל הגורמים המדיניים והביטחוניים בנוגע למצב ברצועה ולמדיניות הנדרשת, ללא קולות אחרים, וזאת בניגוד ליריבויות ארגוניות ואישיות בצמרת הביטחונית ב-1973 שגם הולידו תזות מתחרות.
ב-1973, מול אויב שביקש להביס את ישראל צבאית אבל לא להשמידה, הובן שיש פער בהגיון, אולם הוא לא פוענח לעומקו
ההבדל השלישי נוגע להבנת היגיון האויב. ב-1973, מול אויב שביקש להביס את ישראל צבאית אבל לא להשמידה, הובן שיש פער בהגיון, אולם הוא לא פוענח לעומקו. דיין טען כי "יכול לפעול במצרים ההיגיון הבלתי הגיוני", וגולדה מאיר כי "לא תמיד הערבים הגיוניים". ב-2023 - מול אויב אידיאולוגי קיצוני שתכניתו, כמו "מבצע ברברוסה", שיקפה כמיהה להכחדת היריב ולא רק למימוש יעדים אסטרטגיים - רווחו בישראל הנחות מקלות יחסית, שלפיהן האויב השתנה נוכח התבססותו בשלטון, דבר ששיקף חוסר הבנה חריף יותר מאשר ב-1973 כלפי הצד השני והשלכת ההיגיון הישראלי עליו.
משך חצי מאה התנהל המודיעין הישראלי בצל הטראומה המכוננת של 1973 וביקש להפגין כי נלמדו לקחיה, למשל פלורליזם במסגרת גיבוש ההערכות, הקמת גוף בקרה ("איפכא מסתברא") ומערכי מחקר חזקים בפיקודים, חיזוק שיתוף הפעולה בין גופי המודיעין השונים והטמעת מתודות מחקריות מגוונות - למשל מתחומי הפסיכולוגיה, תורת קבלת ההחלטות, סוציולוגיה, פילוסופיה ועוד.
מתעוררת השאלה האם נדרש לרענן ולבצע התאמות עמוקות במונחים "מודיעין" ו"קמ"ן" כפי שהתקבעו בעשורים האחרונים
חזרת המחדל, חרף הררי המחקרים שניתחו את הנושא והמקום המרכזי שמלחמת יום-הכיפורים תפסה בעיצוב המודיעין בחצי המאה החולפת, מעלה תהיות נוקבות. ייתכן ומדובר בכשל מובנה הנובע מהתנהגויות אנושיות שלא ניתן להתחמק ממנו. ואולי לקחי 1973, ובראשם הצורך בפתיחות ובזהירות, הוצגו אומנם כעקרונות מנחים, אולם בפועל רווחו זחיחות וסגירות מחשבתית. וייתכן בכלל שהיו לקחים שנדרש היה להעלות לאחר 1973 ונדחקו או נעלמו - למשל ההכרח לשלוט בקודים התרבותיים ובשפה של האויב, בעיה שהקצינה לאורך השנים. כל אלה צריכים לעורר את השאלה האם נדרש לרענן ולבצע התאמות עמוקות במונחים "מודיעין" ו"קמ"ן" כפי שהתקבעו בעשורים האחרונים.
תשומת לב מיוחדת נדרשת לסוגיית התחקיר. עד כמה שהדבר נשמע הזוי, אמ"ן לא קיים מהלך שכזה לאחר 1973. שלמה גזית שפיקד על אמ"ן לאחר המלחמה טען: "ביקשתי להניח את העבר מאחורינו ולהימנע מעיסוק בטראומות המלחמה. סירבתי להמשיך לעסוק במחדל, בסיבותיו ובהשלכותיו". מאז ה-7 באוקטובר, אמ"ן ערך כמה בדיקות פנימיות שחלקן הביאו למסקנה ולפיה "גם עתה המודיעין לא יודע לקבוע בוודאות איך למנוע מחדלים דומים בעתיד". זוהי פסיקה שממנה משתמע שמנתחי המחדל הגיעו לקצה גבול הדמיון שלהם ומתקשים לצאת ממש מהקופסה.
היעדר ניתוח משגי העבר הביא בשנה החולפת לחזרה על טעויות ולגיבוש קונספציות חדשות שבהן נטועים שרידים מקונספציית 7 באוקטובר, ובראשם חוסר הבנה עמוק לגבי "האחר": החל מההכרזות הנחרצות בנוגע ל"ניצחון מוחלט", עבור דרך אימוץ אסטרטגיית "השלב השלישי" הנשענת על הנחה שלפיה ניתן לשנות את המציאות בלי לשהות בקביעות בשטח שנכבש, וכלה בהכרזות על רצון לכונן "מזרח-תיכון חדש", שבמוקדו קואליציה בין ישראל ומדינות ערב המתונות שימגרו יחד את איראן.
ההתרחקות מ-7 באוקטובר, הנטייה להתבשם בהצלחות המערכה הנוכחית בצפון וחוסר המוטיבציה של גורמים מדיניים וצבאיים בכירים להאיץ תחקיר נוקב, מחזקים את האפשרות שגם הפעם לא ייערך בירור מעמיק שיאפשר תיקון מקיף
ההתרחקות מ-7 באוקטובר, הנטייה להתבשם בהצלחות המערכה הנוכחית בצפון (ובכך לאזן את כשלי המחדל בעזה), וחוסר המוטיבציה של גורמים מדיניים וצבאיים בכירים להאיץ תחקיר נוקב, מחזקים את האפשרות שכמו אחרי 1973, גם הפעם, לא ייערך בירור מעמיק לגבי מקורות הכשל שיאפשר תיקון מקיף. על כך העיר יואל בן-פורת, מפקד יחידה 848 (8200) במלחמת יום הכיפורים, במה שנראה כאמירה נבואית וטראגית: "אם אינך חוקר, אינך יודע. ואם אינך יודע, אינך יכול להבין מדוע קרה מה שקרה. ואם אינך מבין מה קרה, קשה יותר למנוע שיקרה שוב בעתיד מה שקרה".
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז דיין באוניברסיטת תל-אביב
