אל קיבוץ ניר עוז שנכבש בשבת של 7 באוקטובר כוחות צה"ל הגיעו רק אחרי שהכל כבר נגמר. רק אחרי שעשרות תושבים נרצחו באכזריות ונחטפו לרצועת עזה. במשך שעות עשרות מחבלים הסתובבו בין הבתים ועשו כרצונם. ובתוך כל התופת הזה היה לפחות הישג אחד, של ערן סמילנסקי (28), חקלאי שמגדל תפוחי אדמה, חבר כיתת הכוננות. סמילנסקי זינק ממקום מסתור בארון בגדים, הסתער על המחבלים וחיסל שישה מהם שתיכננו לשרוף את ביתו עליו.
הכותרת
המחדל, הלחימה, וההבטחה: מאחורי הקלעים של פעילות שב"כ
20:20
בשיחה ראשונה עם ynet ו"ידיעות אחרונות" סמינלנסקי שחזר: "שמעתי מחבלים מחוץ לבית. הם התחילו לחלק פקודות. אני שומע יריות וטילים, מכל הכיוונים צרורות ירי. ראיתי מחבלים מסתובבים חופשי בקיבוץ, אבל חשבתי שהצבא נותן להם בראש, שהוא יורה עליהם. בדיעבד, אני יודע שזה הם שנתנו לנו בראש ולא אנחנו להם. היה להם כל ציוד צבאי שאפשר לדמיין. הם הביאו מבער וככה הציתו בתים. הבנתי שאין סיכוי להילחם ככה בחוץ. נכנסתי בחזרה הביתה לממ"ד".
סמינלנסקי תיאר: "בכל הזמן הזה חשבתי שהצבא ייכנס מהר. צריך להבין, הקיבוץ עלה בלהבות. הכול היה שרוף ואני שומע רק יריות. שמעתי לחישות בתוך הבית שלי, ונכנסתי לתוך הארון בממ"ד, עם נשק דרוך. המחבל פתח את הדלת. כל כך פחדתי לירות כי חששתי שמדובר בחיילי צה"ל. הם היו מחופשים – חיילי הקומנדו שלהם נראו כמו לוחמי שייטת שלנו". כיוונתי את הנשק לפתח של הארון. המחבל פתח את הדלת, הסתכל עליי, ואז יריתי עליו למרכז המסה. הוא הסתובב ורץ החוצה, סגר את הדלת של הממ"ד".
סמינלנסקי הוסיף: "זינקתי ממקום המסתור ויריתי גם על השני. הם נפגעו אבל הצליחו לברוח וקראו לתגבורת בקשר. מהחלון של המטבח ראיתי שמגיעה עוד חוליה של שישה מחבלים. ידעתי שיש להם רימונים ומטענים ושעוד רגע הם הולכים להפציץ את הבית שלי. אמרתי לעצמי שאין לי ברירה, אלא פשוט לפתוח באש. זה אני מולם. דרך החלון של המטבח כרעתי ברך ופשוט יריתי עליהם, יריות בודדות אבל בקצב. הם נפלו אחד-אחד".
לאחר הפעולה ההרואית שלו סמינלנסקי נשאר בביתו עוד כשעתיים. "הם כיתרו את הקיבוץ מארבע נקודות. אחרי שחיסלתי את המחבלים התקשרתי לחבר כיתת הכוננות, ועזרתי להם לחלץ משפחה, אבא ושתי בנות שסבלו משאיפת עשן אחרי ששרפו להם את הבית. כוחות צה"ל הראשונים הגיעו בסביבות השעה 14:30 או 15:00. הגיע כוח של שייטת 13 וכוח של יחידת אגוז. כבר לא היה להם במי להילחם. כל המחבלים והבוזזים עזבו, חזרו לעזה. הם הסתובבו בקיבוץ שעות. הם היו מסוממים נראה לי. הם הסתובבו עם סיגריות בפה, שרו שירים, פשוט הסתובבו חופשי".
בניר עוז ידוע עד כה על 25 הרוגים ו-75 חטופים ונעדרים.
