יום יבוא, אחרי המלחמה, ואולי גם אחרי הבחירות, ותקום ועדת חקירה למחדל 7 באוקטובר. חלק מהכשלים ברורים וכבר נחשפו לעיני כולם: הפערים בהבנת המודיעין וחוסר ההיערכות בימים ובשעות האחרונות לפני המתקפה; הנפילה בפיתיון שחמאס הותיר לנו כאשר נמנע מלהיכנס למערכה ב"שומר חומות" וב"חגורה שחורה"; היחס לכסף הקטארי; ועוד ועוד. ישנו גם הדיון אודות השנים שאותן תבחן הוועדה: האם החקירה תוגבל רק לממשלה הנוכחית? האם החקירה תבחן את המיקוד בחמאס ממבצע "צוק איתן" או מההתנתקות? השאלות האלו חשובות, אבל הן מותירות חור שחור בדמות שחקן מפתח שהיה מעורב בכל הפעילות הצבאית הישראלית נגד חמאס – אך גם בזירות אחרות. זהו גורם מרכזי גם במלחמה הנוכחית, בל ינותק מהקונספציה: האמריקנים.
ארצות-הברית היא בעלת הברית המשמעותית ביותר של ישראל. "השטן הגדול" שמספק גב ל"שטן הקטן" מול האויב האיסלאמיסטי הרדיקלי, מעבירים סיוע צבאי וכלכלי, שיתוף פעולה מודיעיני, וכמובן – ברית גורל שנגזרת מערכים משותפים. אבל במלחמה הזו, ולא בפעם הראשונה, הבית הלבן קושר את ידיה של ישראל.
הריטואל חוזר על עצמו מדי פעולה צבאית של ישראל. בתחילה, האמריקנים מתייצבים לצידה של ישראל, מדברים על זכותה להגן על עצמה, ואט-אט נסוגים - עד שהתמיכה הופכת ללחץ לסיום. זה קורה במלחמה הזו, זה קרה במבצע שומר החומות, זה קרה בעמוד ענן, בצוק איתן ובעופרת יצוקה, זה קרה גם ב"חומת מגן" ובמבצעים נוספים. מתישהו, האשראי האמריקני נגמר והמסך יורד על הפעילות הצבאית הישראלית.
כך גם הפעם: בתחילה, תמכו במבצע צבאי ישראלי בעזה ואף גיבו אותו. אט-אט הגיבוי נעלם ואיתו החלו העצות האגרסיביות, שכללו השהיה, עצירה והפסקת אש. בשלב מסוים הדיבורים הפכו למדיניות. הוטל אמברגו על חלק מהתחמושת שישראל ביקשה כדי למוטט את חמאס. הלחץ האמריקני לא תרם לדבר מלבד הארכת המלחמה ועיקור הלחץ הצבאי הישראלי מתוכן – עד שדובר המועצה לביטחון לאומי בבית הלבן ג'ון קירבי נאלץ להודות כי סינוואר אינו "מוכן להמשיך ולדון בתום לב" במגעים לשחרור חטופים. ובאמת, למה לו?
עם מעבר תשומת הלב הצבאית צפונה, האמריקנים החלו לתקוף את ישראל בתדרוכים שלפיהם היא זו שפוגעת באפשרות להפסקת אש בלבנון
עם מעבר תשומת הלב הצבאית צפונה, האמריקנים החלו לתקוף את ישראל בתדרוכים שלפיהם היא זו שפוגעת באפשרות להפסקת אש בלבנון. לאחר מכן יצא הנשיא ביידן בקולו והודה כי ירגיש בנוח "רק כאשר ישראל תפסיק", ויממה קודם לכן אמר כי "יש להימנע ממלחמה כוללת באזור". בעיניים ישראליות, זהו טיעון מגוחך. ישראל נמצאת במלחמה אזורית כמעט שנה. ומה בכלל כוללת "מלחמה כוללת" שישראל לא מתמודדת איתו? פינוי של עשרות אלפים מבתיהם, טבח של מאות בבתיהם, טילים על תל-אביב, מתקפה מארבע רוחות השמיים?
אז מה בין מדיניות הבית הלבן, סוגיה דיפלומטית, לוועדת חקירה ממלכתית? ובכן, בנקודה הזו גבולות הגזרה של הוועדה די ברורים – היא לא תוכל לחקור את הנשיא ביידן וצוותו, כמו גם את יחסיהם של ממשלים קודמים שדרשו מישראל שלא לפעול צבאית מול האיומים הניצבים מולה. אבל היא כן תוכל לחקור את היחס הישראלי ללחצים הללו, כפי שוועדת וינוגרד בחנה את עסקת שליט בזמנו.
המציאות מחייבת לשמור על חברות קרובה עם ארצות-הברית, אך לאורך המלחמה הוכח ביותר מדי מקרים שאין לישראל גורם בינלאומי אחר לפנות אליו מלבד ארצות-הברית
המציאות מחייבת לשמור על חברות קרובה עם ארצות-הברית, אך לאורך המלחמה הוכח ביותר מדי מקרים שאין לישראל גורם בינלאומי אחר לפנות אליו מלבד ארצות-הברית. עם ובלי קשר לבחירות המתקרבות שם, כדאי שישראל תצמצם את התלות באמריקה. הזכות להגנה עצמית עומדת רק למי שמוכן להגן על עצמו בעצמו.
