שינוי המצב מהיסוד והסדרה יציבה לטווח הקצר והבינוני של הבעיה העזתית בעקבות המלחמה: על פי מידע שהצטבר אפשר כבר לשרטט את מתווה התוכנית הגדולה שמנחה את מערכת הביטחון, ובמידה מסוימת גם את גורמי הסיוע האמריקניים. תוכנית זאת מבוססת על חמש הנחות יסוד:
1. צבאות הטרור שחמאס והג'יהאד האיסלאמי מחזיקים מאות מטרים מיישובי צפון הנגב ו-70 ק"מ מתל אביב מהווים איום שמסכן את הביטחון הפיזי של אזרחי ישראל, את תחושת הביטחון שלהם ואת יכולתם לקיים שגרת חיים וכלכלה נורמליות. האיום הזה כבר התממש בטבח 7 באוקטובר, שבוצע על ידי אלפי חמושים חדורי מוטיבציה, מיומנים ומצוידים היטב שחדרו לישראל, ועל ידי האספסוף העזתי שבא בעקבותיהם. מדינת ישראל ואזרחיה אינם יכולים ואינם רוצים לחיות יותר לצד האיום הזה, שאיראן מטפחת ומסייעת לו לצבור יכולות קטלניות, ולכן הוא עוד עלול להיות חמור יותר. ישראל צריכה להחזיר לעצמה בדחיפות שלושה מרכיבים חשובים של ביטחון לאומי: הרתעה אסטרטגית כלפי מדינות האזור שהתכרסמה אנושות בשבת האיומה, ביטחון פיזי בדרום ותחושת ביטחון והאמון בהנהגה המדינית ובזרועות הביטחון.
2. ברצועת עזה חיים יותר משני מיליון פלסטינים שרובם רוצים לחיות חיים נורמליים עם ביטחון פיזי ותחושת ביטחון. הם גם צריכים להתפרנס למחייתם ולקבל מידה בסיסית אך מספקת של חופש תנועה ושירותים אזרחיים (בריאות, חינוך, מים, חשמל וסניטציה ציבורית). הם לא מקבלים את המינימום הדרוש להם מפני שהריבון בעזה, חמאס, השליט דגם של ממשל היברידי: זרועו האזרחית מנסה לקדם את רווחת התושבים, אך נאלצת לפעול בכפוף ובמקביל לזרועו הצבאית, שהאינטרס המרכזי שלה הוא התנגדות ("מוקאומה") המנהלת מלחמת קודש איסלאמיסטית במדינה היהודית. הפעילות הלוחמתית של הזרוע הצבאית קולעת פעם אחר פעם את תושבי הרצועה למצוקות כלכליות ואזרחיות קשות, מאמצי שיקום הריסות וחוזר חלילה.
3. מכאן, מי שמאיים על ישראל ועל היכולת של העזתים לחיות חיים תקינים הם חמאס ולצידו הג'יהאד האיסלאמי וארגוני טרור אחרים ברצועה. לכן, תנאי הכרחי לשינוי המצב הוא הסרת שלטון חמאס והרס עד היסוד של היכולות והתשתיות הצבאיות שלו ושל הארגונים האחרים (לא ניתן להשמיד את המוטיבציה הג'יהאדיסטית של הארגונים, אבל אפשר למנוע מהם להתארגן במסגרות גדולות שיכולות להוציא לפועל מבצעי טרור והרג בקנה מידה אסטרטגי). אבל תנאי זה אינו מספיק. צריך להבטיח שחמאס והארגונים האחרים לא יוכלו לשקם את יכולותיהם הצבאיות והשלטונית או להקים תשתיות חדשות תחת מסווה או בתצורות חדשים.
4. היבטים מדיניים ואזוריים: קיימת אפשרות סבירה שחיזבאללה ואולי גם איראן וגורמים נוספים בציר השיעי הרדיקלי יצטרפו למלחמה ויפתחו נגדנו חזית נוספת בצפון ואולי גם בצפון מזרח. כמו כן, המשבר העזתי מוכיח פעם נוספת שישראל זקוקה לגיבוי מדיני (לגיטימציה), לוגיסטי, תודעתי ואולי אפילו לגיבוי מבצעי מצידה של ארה"ב (יירוט טילים ורקטות). זו תופעה שלא תיעלם אלא תגבר לפחות כל עוד איראן מנהלת מערכה מתמשכת שתכליתה למחוק את ישראל מהמפה. לכן מוטב שנכיר בעובדה זו ונסייע לאמריקנים לסייע לנו בלי לאבד את חופש ההחלטה והפעולה הביטחוני והמדיני העצמאיים שלנו. כמו כן, ברור שישראל אינה רוצה לאבד את הסכמי אברהם ואת הסיכוי לנורמליזציה עם סעודיה.
5. צריך להכיר בעובדה שלפי שעה אין גורם בעולם, כולל ארה"ב, שיש לו מרשם בר-ביצוע להסדר יציב ארוך טווח לעימות הפעיל בגבול עזה, או בכלל לסכסוך הישראלי-פלסטיני. "שתי מדינות לשני עמים", בתנאים הנוכחיים במזרח התיכון, היא יותר מנטרה מאשר תוכנית מדינית בת יישום בעתיד הנראה לעין. גם אין דרך לחסל ולהעלים את רעיון האסלאם הפונדמנטליסטי הרצחני השואף להקים אמירות גלובאלית על בסיס אמירויות מקומיות שיקומו על חורבות "המדינות הכופרות" – בהן המדינה היהודית. האחים המוסלמים הם אחד הענפים של הזרם הזה, כולל חמאס והג'יהאד האסלאמי.
חמשת יעדי הלחימה
אלה הן עובדות היסוד שמנחות את מקבלי ההחלטות בישראל בקביעת מטרות ויעדי המלחמה, ומהן צריכה להיגזר תוכנית הפעולה של המדינה וצה"ל. התוכנית הזו צריכה להתבצע בשלבים: הראשון הוא הלחימה שאנחנו כעת בתחילתה, והאחרון יהיה מימוש הסדרים לטווח בינוני שיאפשרו להחזיר את צה"ל הביתה. ואלה הם יעדי המלחמה:
א - פעולה בנוסח "חומת מגן": מתקפה כולל תמרון לתוך צפון הרצועה כדי להשיג שליטה צבאית בשטח שתאפשר איסוף מודיעין פרטני ומימושו המיידי. זאת לצורך הפסקת השיגורים לעורף ולשם "עריפת" ההנהגה והשמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס והג'יהאד האיסלאמי. לכך נועדה הכתישה במהלומות אוויר המתנהלת כעת. השליטה הפיזית בכל צפון הרצועה עד לנחל עזה נחוצה לפגיעה בלוחמים ובתשתיות הצבאיות ושם גם ממוקם המרכז השלטוני המעשי והסמלי של משטר חמאס, שיאבד את "בירתו".
ב - בדרום הרצועה תפעל ישראל להשגת אותן מטרות בדיוק בשיטות אחרות על בסיס מודיעין מדויק שכבר נמצא בשב"כ ובאמ"ן או מודיעין שייאסף תוך כדי לחימה.
ג - בצפון הארץ ימשיך צה"ל להתכתש עם חיזבאללה, עם פלסטינים הפועלים משטח לבנון ואולי גם עם מיליציות וקבוצות חמושות מסוריה ומעירק. זאת במאמץ לשמור את העימותים מתחת לסף המלחמה ולתחם אותם לאזורי הגבול – לכל היותר ברמה של ימי קרב. צה"ל בעיקר ימשיך לשמור כוננות לפעולה מלחמתית עצימה ורחבת היקף בלבנון, כולל תמרון קרקעי, אם חיזבאללה בהוראת האיראנים יפתח במלחמה כוללת. מטבע הדברים, ישראל מעדיפה להתמקד ולהזרים את מיטב הכוחות והמשאבים ללחימה בעזה כדי להגיע שם להישגים מהירים. אבל אם חיזבאללה והאיראנים יחליטו להסלים למלחמה רבתי, לצה"ל יש יכולת לנהל לחימה פעילה בהיקף נרחב בשתי חזיתות. זה יגרום ללחימה שתימשך יותר זמן מהרצוי.
ד - במקביל ללחימה בצפון ובדרום הרצועה תפעל ישראל יחד עם ארה"ב והאו"ם במישור ההומניטרי כדי לשמר את הלגיטימציה והתמיכה המדינית והלוגיסטית שמעניקות ארה"ב ובעלות בריתה לפעולה הצבאית. זה כבר כולל מסדרונות הומניטריים ואזורי מקלט-בטוח שמשמשים את הפלסטינים הלא-מעורבים שנמלטו מבתיהם בעזה בהתאם לקריאת ישראל. הזרם שלהם יגבר עם תחילת הלחימה. גורמים בינלאומיים ומדינות ערב יספקו לאזורים אלה - תחת פיקוח ובקרה של צה"ל והאו"ם - מצרכים חיוניים ובהם מים, מזון, תרופות ושירותים חיוניים כמו חשמל (גנרטורים) ומגורים זמניים (באוהלים. החורף מתקרב).
ה - על פי התוצאות שיושגו בשטח בשבועות הלחימה הראשונים, ישראל צריכה להגיע יחד עם ארה"ב להחלטות על "תוכנית יציאה" רצויה, ולהתניע את המהלכים המדיניים הנחוצים להשגתה ולהפעלתה. תוכנית היציאה מהרצועה והליכי ההסדרה בשטח אחרי העזיבה צריכים להבטיח את השגת היעדים האסטרטגיים הרצויים לישראל ולארה"ב לטווח הבינוני (10-5 שנים).
חמשת היעדים האסטרטגיים
למדינת ישראל יש חמישה יעדים אסטרטגיים שהיא מעוניינת להשיג לטווח הבינוני בסיום הלחימה בזירה העזתית:
1. הרצועה כולה צריכה להיות מפורזת ודרושים הסדרים ומנגנונים שיבטיחו זאת.
2. הממשל בעזה צריך להיות אזרחי-מקצועי - לא אידאולוגי-דתי ולא פוליטי - שהאינטרס והדירקטיבה היחידה שלו היא לדאוג לרווחת התושבים הפלסטינים. סמכותו תנבע מבסיס לגיטימציה בינלאומית רחבה והוא צריך להתבסס על ניהול ופקידות אזרחיים מקומיים ובלבד שאנשיהם לא יהיו פעילים לשעבר של הזרוע הצבאית של חמאס או ארגוני טרור אחרים. מנגנון הממשל האזרחי יישען, נוסף על המשטרה המקומית, על כוח בינלאומי לאכיפת החוק והסדרי סיום הלחימה. עזה תקבל נמל עמוק מים שיופעל בפיקוח ביטחוני ויאפשר גם תנועה של נוסעים ותיירים מקפריסין ואליה.
3. מדינת ישראל צריכה להקים בגבול מערך התרעה והגנה משולב שייתן ביטחון לאזרחיה למקרה שלא יתקיימו התנאים הרצויים ברצועת עזה, או שהם יופרו. סידורי הביטחון יכללו פרימטר ביטחוני ברוחב שבין קילומטר אחד לשלושה, שאליו לא יורשו תושבי הרצועה להיכנס בלי אישור מיוחד. מי שייכנס בלי אישור, יסכן את חייו.
4. צה"ל לא ישהה בעזה לתקופה ארוכה מעבר לנדרש כדי להשיג את יעדי הלחימה המיידיים ולאפשר הקמת ממשל חלופי ברצועה. עם זאת, לצה"ל ושב"כ תישמר הזכות למה שמכונה "מרדף חם" לסיכול פיגועי טרור וכוונות מלחמה גם אחרי שיחזור לשטח ישראל.
5. ישראל תתחשב באינטרסים ובשיקולים האסטרטגיים הגלובליים של ארה"ב ובשיקולים הפנים-פוליטיים, ובאינטרסים הדתיים והאסטרטגיים של מדינות האזור המוסלמיות שיש לנו עימן הסכמי שלום, נורמליזציה ויחסים דיפלומטיים.
בפורומים המוסמכים מדינת ישראל כבר החליטה שמטרתה היא לשנות את המצב מיסודו, ומערכת הביטחון מכירה בצורך בשינוי דרסטי בדפוסי החשיבה והפעולה של הדרג המדיני והצבאי. בוודאי בהשוואה לסבבים קודמים בעזה, שהתנהלו בהנחה של הדרג המדיני והצבאי בישראל שגם בסיום הסבב חמאס יישאר הריבון ברצועה. שינוי דפוסי הפעולה כבר מתבטא בשטח בהתארכות שלבי הלחימה כדי להגיע לתוצאה המיטבית, ורק אז להמשיך. זה מסביר, למשל, את התארכות שלב מהלומות האש האווירית, הימית והארטילרית כהכנה לכניסה הקרקעית.
גם ניהול קבלת ההחלטות והפעולה המדינית והצבאית יהיו שונים: ההחלטות לגבי ההמשך בכל שלב יתקבלו על פי תוצאות השלב שקדם לו. גמישות במחשבה ובמעשה, סבלנות, הפעלת כוחות איטית ומחושבת ושיתוף פעולה הדוק עם האמריקנים הם עקרונות המלחמה הנוכחית.
