קשה להתעלם מהיופי המהפנט של קיבוץ עין זיוון, הממוקם דרומית להר אביטל שבצפון רמת הגולן. הקיבוץ שהוקם על חורבות יישוב צ'רקסי שננטש לאחר מלחמת ששת הימים ייזכר לעד בדפי ההיסטוריה הקיבוצית כקיבוץ הראשון שעבר הפרטה. למרות השנים הרבות שחלפו, התושבים ממעטים לדבר על כך, ואלו שמוכנים טוענים שההפרטה הצילה את התנועה הקיבוצית.
עין זיוון הוקם שנה לאחר מלחמת ששת הימים על ידי גרעין אידיאולוגי של בני קיבוצים ומתנדבים מחו"ל. מי שישוטט בשטחים הקרובים לקיבוץ לא יוכל להתעלם ממטעי התפוחים והדובדבנים המרהיבים, שמשרים אווירה קסומה.
הקיבוץ האמיד פיתח תעשיית תיירות משגשגת וחוות קנאביס רפואי שמסייעת להבטיח את עתידו הכלכלי, אבל המצב לא תמיד היה כל כך מוצלח. כדי להבין את המשבר הכלכלי החמור שהוביל לשינוי הכיוון המשמעותי צריך להבין את הקיבוצים של אותם שנים.
"הקיבוץ הרגיל והמוכר התחיל ב-1910 בדגניה א'. בגלל התנאים הקשים הם היו חייבים לבחור בשיתוף, העתק של הקולחוז הרוסי, וזה התפתח מאוד יפה", סיפר עודד עמבר, חבר קיבוץ עין זיוון. "הייתה המון אידיאולוגיה לשיתוף, וכולם האמינו שאם אתה מוכשר יותר ממני זה לא אומר שאתה צריך להיות עם עדיפות כלכלית עלי".
בשנים הראשונות של המדינה ההתיישבות הקיבוצית נחשבה לפתרון מוצלח לכל הבעיות המורכבות של היישוב העברי הצעיר בארץ ישראל. חברי הקיבוצים היו אז העילית שהובילה את המדינה הצעירה בזירה הפוליטית ובשדות הקרב, והקבוצה עזרה לא פעם לשרוד כלכלית בתנאים קשים של מחסור.
עמבר אומנם לא גדל בקיבוץ, אבל כמי שהאמין בערכי התנועה הקיבוצית, הוא לקח את משפחתו ועבר מהחיים העירוניים במרכז הארץ לעין זיוון בצפון הרחוק. "בדיוק לפני 40 שנה הגעתי לקיבוץ מפתח תקווה. חשבתי שאני מכיר את הקיבוץ, אבל מה שאתה רואה מבחוץ זה לא מה שאתה רואה מבפנים".
ההפתעה שציפתה לעמבר כשהגיע לקיבוץ הייתה הבזבוז. "אם היית מציץ בפחי הזבל של חדר האוכל היית רואה מלא אוכל טרי שנזרק. כלי הרכב המשותפים לחברים היו מלוכלכים ומוזנחים עם בעיות בטיחות".
"אני זוכר שהיה מקרה של בן קיבוץ צעיר שעלה בעליות לעין זיוון והתפוצץ לו המנוע. שאלו אותו 'לא שמת לב שנדלקה נורה אדומה?', הוא אמר שלא שם לב. אם זה היה האוטו שלו בטוח שהוא היה שם לב".
9 צפייה בגלריה
עמבר. "פחי הזבל היו מלאים באוכל טרי שנזרק, כלי הרכב המשותפים הוזנחו"
(צילום: אביהו שפירא)
הקיבוץ, שקידש את החלוקה השוויונית, לא תמיד דאג לשוויון בין העבודות השונות של החברים. "כשהפכתי לחבר קיבוץ הייתי בהלם מאנשי 804 – אלה שבאים לעבודה בשעה 08:00 עושים אפס והולכים הביתה בארבע אחר הצהריים – ומקבלים בדיוק כמו כל היתר – אוכל, תקציב וכביסה".
ככל שהזמן עבר הבור התקציבי נחשף, והדרך להפרטה נראתה ברורה יותר ויותר. "היינו בחובות עצומים והתחלנו לחשוב איך אפשר להטיל את המעמסה הכלכלית על כל חברי הקיבוץ".
"בתנועה הקיבוצית כעסו – ובאו ללמוד איך מפריטים"
השינוי הקיצוני באורחות החיים ובאידיאולוגיה של קיבוץ עין זיוון לא התרחש בין לילה, אלא ברצף של שינויים. "דבר ראשון הוחלט שמוכרים את כל המכוניות של הקיבוץ, עושים חישוב כמה עולה לתחזק את המכוניות – וחילקנו את הכסף בין החברים. בתוך שלושה חודשים כל אחד קנה לעצמו רכב".
"אני זוכר שלפני השינוי אם היה חג ושני זוגות היו צריכים להזמין רכב ולחלוק יחד באותו תאריך היו נוצרות בעיות 'מה פתאום שניסע יחד? אנחנו לא אוהבים את הזוג השני'", נזכר עמבר. "אבל פתאום הדלק עולה כסף – אז כולם נוסעים יחד ומתחלקים".
9 צפייה בגלריה
"לפני השינוי היו בעיות כשזוגות נאלצו לחלוק רכב, אחרי ההפרטה כולם נסעו יחד והתחלקו"
(צילום: אביהו שפירא)
חדר האוכל, שהיה אחד הסמלים הבולטים לשיתופיות הקיבוצית, הפך במהלך השנים לדוגמה הבולטת לשינויים באורח החיים הקיבוצי המסורתי. "מעט מאוד אנשים באו לאכול ארוחת ערב משותפת בחדר האוכל. עין זיוון זה מקום מאוד קר, בייחוד בלילה, ואנשים באו עם סירים לקחת אוכל לאכול בבית".
"אז החלטנו להגדיל את הכלבו, העברנו את ארוחת הבוקר והצהריים לקבלן חיצוני, ואת עלות האוכל השנתית חילקנו בין החברים. ראה איזה פלא, ברגע שמשלמים כמויות האוכל הטרי בפחים ירדו פלאים".
צעדי ההפרטה הובילו לחיסכון משמעותי בהוצאות הקיבוץ, והעלו את יעילות העבודה בענפים השונים. "לכל חבר קיבוץ היה טלפון. לפני ההפרטה היה מנהג קבוע שבן משפחה היה מתקשר, היינו מנתקים ואז מתקשרים בחזרה. כדי לחסוך בכסף שמנו מונים לטלפונים ונדהמנו לגלות שחשבון הטלפון ירד לשליש".
9 צפייה בגלריה
מפעל הסנדלים בעין זיוון, 1993. "מנהל המפעל קיבל יכולת לפטר עובד שלא נתן מינימום עבודה"
(צילום: דוד רובינגר)
"בהמשך הליך ההפרטה התפתח ועברנו לחלק משכורות לעובדים. למעשה, מנהל המפעל קיבל יכולת לפטר עובד שלא נתן מינימום עבודה", נזכר עמבר. "בתנועה הקיבוצית מאוד כעסו עלינו ורצו לזרוק אותנו מהתק"מ (התנועה הקיבוצית המאוחדת – א"ק), אבל אחרי שנתיים הם באו ללמוד אצלנו איך עושים הפרטה".
"קודם לא ידעתי מה המשכורת שלי - גיליתי שהיא עלובה"
עין זיוון לא היה הקיבוץ הראשון שהתמודד עם משבר כלכלי ואידיאולוגי קשה. "מלחמת יום הכיפורים הייתה קו פרשת המים בין השלב של מדינה בהקמה למדינה מבוססת. זה בא לידי ביטוי, בין היתר, במהפך הפוליטי ב-1977", הסביר מזכ"ל התנועה הקיבוצית ניר מאיר.
"הקיבוצים היו כלי חשוב להקמת המדינה. ברגע שזה כבר היה פחות חשוב, המדינה אמרה – נסמכתם על כספי המדינה, שירתם את המדינה – ועכשיו תחיו את החיים שלכם".
9 צפייה בגלריה
"המדינה אמרה לקיבוצים - נסמכתם על כספי המדינה ושירתם אותה, עכשיו תחיו את החיים שלכם"
(צילום: אביהו שפירא)
אבל למרות שכל הקיבוצים התמודדו עם קשיים די דומים, הקיבוץ הראשון שהופרט היה הקיבוץ הצעיר עין זיוון. לפי עמבר, העובדה שהיו קיבוץ צעיר סייעה בהליך ההפרטה.
"באופן יחסי היה לנו מאוד קל לעשות את זה, כי היינו קיבוץ צעיר וקטן. הבעיה העיקרית הייתה מה עושים עם הקשישים, החברים שלא עובדים, הגמלאים שאין להם פנסיה. אז עשינו להם ביטוח חיים ופנסיה מלאה".
החיים במצב החדש, של הקיבוץ המופרט, או "הקיבוץ המתחדש" כפי שמעדיפים לקרוא בתנועה הקיבוצית, גרמו לחברים לחשוב מחדש על החיים. "ב-1992 ניהלתי את שמורת גמלא ולא ידעתי מה המשכורת שלי, כי המשכורות היו עוברות ישירות לקיבוץ, שהיה נותן תקציב לפי גודל המשפחה", סיפר עמבר.
"בחודש הראשון אחרי ההפרטה ראיתי בפעם הראשונה את המשכורת שלי, שהייתה מאוד עלובה. מיד לקחתי חופשה כלכלית מהקיבוץ, עברתי להתגורר במרכז ועבדתי בהדרכת טיולים. היום אני בפנסיה, חזרתי לקיבוץ ואני מתנדב בתפקידים שונים".
"ההפרטה הצילה אותנו, זה היה מהלך נכון"
הרוב המוחלט של הקיבוצניקים, לפחות אלה שגרים בעין זיוון, פחות אוהבים לדבר על ההפרטה או על חיי הקיבוץ. אלו שהיו בתקופות הסוערות סביב ההפרטה הראשונה בתנועה הקיבוצית מעדיפים לשמור את הכביסה המלוכלכת בבית ולא לשתף בתחושות ובזיכרונות.
אבל התחושה הכללית שעולה מקרב אלה שכן מוכנים לדבר, בשמם או בשיחות שלא לציטוט, היא שההפרטה הצילה את הקיבוץ. "כילד שגדל בקיבוץ במהלך ההפרטה, החוויה האישית שלי הייתה זהה. יש קצת אובדן של אידיאולוגיה וערכים בקיבוץ, וזה משהו שנכון לכל הארץ", אמר אחד מבני הקיבוץ.
9 צפייה בגלריה
קיבוץ עין זיוון. "אם ההפרטה הצילה אותנו - סימן שזה היה מהלך נכון"
(צילום: אביהו שפירא)
"אין לי זיכרונות משמעותיים מהתהליך, ולא נראה לי שאף אחד זוכר שאנחנו היינו הראשונים", הוסיף. "אני גאה בקיבוץ שלי, אוהב את הבית שלי ואת הקהילה שבה אני חי, ואם ההפרטה הצילה אותנו – סימן שזה היה מהלך נכון".
עמבר חותם גם הוא על ההנחה שההפרטה הצילה את הקיבוץ. "אחרי מספר שנים של הפרטה שילמנו את כל החובות שלנו. בראשית ימי הקיבוץ זה היה עולם שונה לגמרי. ברוסיה המדינה חייבה את החיים בקולחוז, כאן בישראל זאת דמוקרטיה, והדמוקרטיה גרמה להפרטה".
"מעולם לא דמיינתי שתהיה הפרטה, אבל לא היו ריבים גדולים בנושא בתוך הקיבוץ", הוסיף. "היו שלוש משפחות שעזבו מטעמים אידיאולוגיים לקיבוץ אחר, ושנתיים מאוחר יותר גם הקיבוץ שאליו עברו הופרט".
9 צפייה בגלריה
"מעולם לא דמיינתי שתהיה הפרטה, אבל לא היו ריבים גדולים בנושא בתוך הקיבוץ"
(צילום: אביהו שפירא)
ככל שהשנים חלפו עוד ועוד קיבוצים הופרטו, או עברו למודל החדש של הקיבוץ: "מערכת קואופרטיבית רב-תחומית המקיימת חיי קהילה ערים, ערבות הדדית ברמה גבוהה ומחפשת משימות גם מעבר לעצמה", כפי שהגדיר מזכ"ל התנועה הקיבוצית.
לטענתו, מייסדי הקיבוצים בתחילת המאה שעברה היו מוחאים כפיים לנוכח ההישגים הרבים של החזון הקיבוצי, ולמרות ההפרטה, הקיבוץ בעצם ניצח. "החברה הישראלית שבתוכה צמח הקיבוץ היתה חברה שיוויונית (פחות או יותר) והיום ישראל היא חברה ניאו-ליברלית קיצונית. הקיבוץ הצליח לקיים חברה קואופרטיבית בתוך מדינה ניאו-ליברלית, והעובדה ששרדנו ושימרנו את עקרונות הליבה של הקיבוץ, גישה קואופרטיבית בייצור ומערכת ערבות הדדית נדירה, היא לא פחות מנס".
