תיעוד: תקיפות צה"ל בלבנון בתחילת החודש
(צילום: דובר צה"ל)
ב-5 באוגוסט תקפה ישראל את העיר מחמודיה במחוז ג'זין שבדרום לבנון, ובכך אותתה כי אלה סופה של תקופה ותחילתה של אחרת. מאז המלחמה ביולי 2006 נצפו מטוסי קרב ישראליים בשמי לבנון בשני מצבים בלבד: בדרכם לסוריה כדי להפציץ מתקנים של סוריה, חיזבאללה ואיראן, ולטיסות צילום "שגרתיות".
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• הגיע הזמן לאתאיזם בעברית
• החשש מפייק ניוז כבר בן 2,400 שנה
• מטשטשים את המחדל בפרעות מאי
• יש פתרון: מורים ערבים בבתי ספר יהודיים
פעולות אלה ביטאו מחויבות מינימלית מצד ישראל להחלטת מועצת הביטחון 1701 שהביאה להפסקת המלחמה ב-2006. החלטה זו, כזכור, קראה להפסקת אש בין ישראל לבין תנועת חיזבאללה בעקבות מלחמת לבנון השנייה. ההחלטה קבעה כי יש להפסיק את התקיפות של חיזבאללה ואת הפעולות הצבאיות מצד ישראל, וכן ליצור אזור חיץ בין המדינות שבו לא תהיה נוכחות של כוחות חמושים מלבד יוניפי"ל וצבא לבנון.
אולם ישראל היא זו שהמשיכה לקבוע את כללי הפסקת האש. ישראל המשיכה לשלוח אזהרות לחיזבאללה בדרכים עקיפות. ב-24 באוגוסט 2019, למשל, תקפו מטוסים ישראליים מטרות באזור עקרבא, בדרום-מזרח דמשק, ונאמר שהם "סיכלו את התוכניות של כוח אלקודס האיראני ומיליציות לתקוף מטרות ישראליות משטח סוריה". התקיפות הובילו למותם של שני אנשי חיזבאללה, וישראל נעזרה בצד שלישי – ככל הנראה הרוסים – כדי לשלוח מסר לחיזבאללה, שעיקרו הוא שלא התכוונו לפגוע בארגון.
ההשלכות תתבררנה בהמשך, בייחוד על רקע התקפה של יעדים מוגדרים שכרגע אולי אינם שייכים לחיזבאללה, אולם הדבר ישתנה בהמשך בתואנות של "טילים מדויקים" או של "מחסני אמל"ח"
לאחר מכן, ב-15 באפריל 2020, פגעה ישראל במכונית שבה נסעו כמה מחברי חיזבאללה בג'דידה-יאבוס, מעבר הגבול בין סוריה ללבנון, ולאחר שישראל שלחה אזהרה ראשונה, הותר לחברי הארגון לעזוב את הרכב בטרם הופצץ.
באותן נקודות בזמן נראה שישראל וחיזבאללה פעלו למניעת עימות ישיר, על פי סדרי העדיפויות שלהן במזרח התיכון, ובדרך של הצבת תנאים הדדית. הן היו קרובות למלחמה של ממש כמה פעמים, במיוחד לאחר חיסול ג'יהאד מורנייה, מפקד בכיר בחיזבאללה ובנו של מנהיג חיזבאללה עימאד מורנייה בשנת 2015, שהצטרף לחיסולם של הבכירים סמיר קונטאר, מוסטפא בדר א-דין ואחרים.
האווירה נעשתה מתוחה בזמנו, אולם לא הובילה למלחמה בזכות התערבותם של גורמים בינלאומיים שביקשו למנוע התפשטות נרחבת של המלחמה בסוריה. בנוסף, תקריות ירי הטילים מלבנון ליישובים הישראליים בשנים האחרונות, שנענו בירי ארטילרי מצד ישראל, הסתיימו בהתערבות של יוניפי"ל שמנעה הסלמה.
המצב השתנה ב-5 באוגוסט השנה: ישראל הפציצה את לבנון בגיחות ראשונות מסוגן זה שנים, אולם לא טענה שמדובר בתגובה על הפגזה של חיזבאללה. הפעם הפנתה ישראל את האשם בירי הטילים לשטחה לכיוונם של ארגונים פלסטיניים שלא הוזכרו בשמם, אף שהיא יודעת שדבר לא קורה בדרום לבנון ללא ידיעת חיזבאללה. כאשר ישראל מאשימה את הפלסטינים, היא רומזת לחוסר התועלת של יוניפי"ל, שכוחותיו תוגברו אחרי 2006, במניעת ירי טילים לישראל או במניעת הסתננויות מלבנון לתוך ישראל, ובהיעדר יכולת לאכוף את ההסדר הצבאי.
מהי משמעות השינוי הזה? יש לכך שתי תשובות: ראשית, ישראל משוכנעת שלבנון איבדה את יכולתה לשלוט בשטחה, נוסף על חולשתו של יוניפי"ל למנוע ירי טילים על יישובים ישראליים. שנית, ישראל נחושה למנוע מחיזבאללה לנצל את התפוררותה של לבנון ולהפוך את האזור, הנתון לשליטת הארגון, לזירת מערכה מתמשכת עם ישראל.
בנסיבות אלו הפרה ישראל את כללי העימות הנוהגים מאז 2006, והיא ממתינה לתוצאות הצבאיות והמדיניות של המהלך. ההשלכות תתבררנה בהמשך, בייחוד על רקע הגיחות התכופות של המטוסים הישראליים והתקפה של יעדים מוגדרים שכרגע אולי אינם שייכים לחיזבאללה, אולם הדבר ישתנה בהמשך בתואנות של "טילים מדויקים" או של "מחסני אמל"ח".
בצל המצב הפוליטי-חברתי-כלכלי הגרוע בלבנון, והעובדה שהדבר היחיד העומד בראש מעייניהם של האזרחים הוא הרדיפה הנואשת והיום-יומית אחר פת לחם, מים ותרופות, התפתחות צבאית מסוג זה היא צעד נוסף בדרך אל הלא נודע. אדם רעב לא מוטרד מאף מאבק אחר מלבד מאבק הקיום, ואת זה יודע כל מי שהחזיק אי-פעם בשלטון במזרח התיכון.
- פייר עקיקי הוא עיתונאי לבנוני. המאמר המלא התפרסם באתר "אל-ערבי אל-ג'דיד". גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות מיזם "אופק לתקשורת הערבית" המשותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. תרגום מערבית: נגה פיינגלרנט
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
