במהומה הכללית ששררה בביירות בעקבות אירועי הלילה הדרמטיים, איש לא שם לב לאישה הצנומה שהגיעה לסניף הדואר ברחוב מאדאם קירי ב-10 באפריל 1973 וביקשה לשלוח מכתב בהול באנגלית.
"אמיל יקירי", נכתב בו, "אני עדיין רועדת מאירועי הלילה האחרון. פתאום באמצע הלילה התעוררתי מרעש התפוצצויות. תחילה חשבתי שאלו יריות שמחה כמקובל בשמחות של הערבים, אך משהו בצלילים לא התאים לשמחה. נכנסתי לפניקה. הישראלים הנוראים האלה... קרב כזה בתוך שכונה כל כך שקטה, יפה, עם אנשים מנומסים ונעימים כל כך".
יעל הודיעה ל"אמיל" שהיא מבקשת לבוא אליו לחופשה כדי להירגע. שלחה את המכתב ויצאה, מנופפת לשלום לכמה מכרים מקומיים. פקיד הדואר לא ידע כי בכתב סתרים הוסיפה: "הייתה זו הופעה מצוינת אתמול בלילה. כל הכבוד".
בלילה הקודם הגיעו סיירת מטכ"ל, שייטת 13 וכוחות קומנדו נוספים ללבנון וביצעו את אחת מפעולות הלוחמה בטרור המפורסמות בהיסטוריה: מבצע "אביב נעורים". חיילי הכוח בפיקודו של אהוד ברק ידעו להגיע בדיוק לדירות של שלושה בכירים באש"ף, ידעו שהם בוודאות בבית, וגם הכירו את נתיבי הגישה והמילוט, את תחנת המשטרה ואת השומרים. וכל זה בזכות אותה אישה, יעל מן.
היא נולדה בקנדה ב-1936 וגדלה בניו-ג'רזי, בת למשפחה יהודית שלא היה לה קשר לישראל. עם הזמן החליטה ש"ציונות אמיתית כרוכה בעלייה לישראל", הגיעה לארץ ומצאה עבודה כמתכנתת מחשבים. כל הזמן שיתפה אנשים בדעתה כי "צריך לעשות הכול כדי לעזור למדינה קטנה שמאוימת על ידי מדינות גדולות שלא רוצות בה".
הדברים הגיעו לאוזני אנשי המוסד, והארגון גייס אותה. יעל התגלתה כלוחמת מוכשרת מאוד, קרת רוח, שיודעת להשתמש בכריזמה השקטה שלה ובהופעתה החיצונית המצודדת כנשק רב-עוצמה. מפעיליה של יעל – שם צופן "נילסן" – בנו עבורה סיפור כיסוי של תסריטאית שבאה ללבנון כדי לכתוב סדרת טלוויזיה על חייה של אישה בריטית, פעילה פוליטית וחברתית מהמאה ה-19, שגרה גם בלבנון ובסוריה. היא הצליחה להשיג חוזה לפיתוח תסריט מחברת הפקות בריטית, נסעה ללבנון, ורכשה במהירות חברים, מקומיים וזרים, שהסכימו לסייע לה במחקר לסדרה.
מבצע אביב נעורים
סיפור הכיסוי אפשר לה להסתובב בחופשיות כמעט בכל מקום במדינה. היא סיירה סביב אזורי נחיתה אפשריים וליד הבניינים של המטרות – המחבלים שהיו אחראים לטבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן. הייתה לה בתיק מצלמה, שאותה הפעילה מבחוץ בלחיצה על מתג. חוף הים שהלוחמים יגיעו אליו – קליק. הרחוב שיעברו בו כשאנשי המוסד יסיעו אותם אל היעד – קליק. ארון הסעף של חברת הטלפונים הלבנונית, שאולי יצטרכו לפוצץ כדי למנוע הזעקת תגבורת – קליק. הבניין שהמחבלים גרים בו – קליק.
התיקים שהכין המוסד היו עמוסים במידע רב. קל להתרשם מעומק הירידה לפרטים ומאומץ הלב שנדרשו כדי להפיק את המידע הזה, בתקופה שלפני google earth או כל אמצעים טכנולוגיים מתקדמים אחרים.
"ההחלטה של מייק הררי (ראש יחידת 'קיסריה' במוסד) ויעל כיצד לפעול אחרי שהמבצע הסתיים היא דרמטית בפני עצמה", אומר תא"ל (מיל') יפתח רייכר-עתיר, שהיה סגן מפקד סיירת מטכ"ל ולאחר מכן ראש מערך המבצעים המיוחדים של צה”ל, "כמעט תמיד ממלטים את הלוחמים בסוף פעולה מחשש שהלוחם יילכד. אבל היה גם ברור שאם יעל תצא עם כוחות צה"ל הכיסוי שלה יישרף – והיא נשארה".
אחרי כמה ימים היא עזבה. "כשהמטוס המריא והגלגלים התנתקו מהקרקע, התרווחתי בכורסה", סיפרה יעל לאפרת מס, שכתבה איתה ספר על קורותיה ב"אביב נעורים", "חשתי איך המתח נקרע מעליי פיסה אחר פיסה. כשנחתי בשדה התעופה בלונדון היו ידיי רפויות והתקשיתי לקום מהכיסא".
מן עזבה את לונדון שבוע לאחר מכן, וכשהגיעה לישראל התקבלה בכבוד מלכים בביתה של ראשת הממשלה גולדה מאיר. ההחלטה האמיצה שלה לא לצאת מיד מביירות אפשרה את יצירתה של קריירת ריגול מפוארת. היא הייתה אגדה בחייה. כמה מהמעטים במוסד שבקיאים בהיסטוריה של קיסריה אומרים כי היא מחזיקה בשיא הפעילות המבצעית במדינות המכונות במוסד מדינות "היעד": שיא במספר הפעמים שנסעה אליהן, שיא בגיוון של הפעולות.
15 שנים ארוכות עם אינספור מבצעים, שכולם הסתיימו בשלום. ניתן לספר רק מעט על חלקה של יעל במבצעים אחרים. "חוץ מזה שהייתה גיבורה, חדורת מוטיבציה, ממושמעת, צנועה, שקטה ועניינית", אומר רייכר-עתיר, "היא הבינה את נושא סיפור הכיסוי לעומק שלו יותר מכל אחד אחר".
מן סיימה את הגיחות המבצעיות שלה בסוף שנות ה-80. היא התחתנה בגיל מבוגר עם המורה שלה לעברית וחיה איתו עד יום שישי האחרון, אז נפטרה, שלושה חודשים לפני יום הולדתה ה-85.
