ב-7 באוקטובר נחטפו מבסיס נחל עוז 7 תצפיתניות, 5 עדיין נמצאות בשבי לאחר שחרורה במבצע מיוחד של אורי מגידיש והחזרת גופתה של נועה מרציאנו ז"ל בפעילות צה"ל. אלה סיפוריהן של חמש הצעירות שנותרו בשבי, לאחר שמשפחותיהן אישרו אמש לפרסם את תיעוד חטיפתן.
סרטון החטיפה
דניאלה גלבוע: מתגעגעים לפסנתרנית המחוננת
דניאלה גלבוע (20), המכונה על-ידי בני משפחתה גם 'דנה', גדלה בפתח תקווה להורים אורלי ורן, אחות גדולה לנועם. דניאלה מנגנת על פסנתר, שרה וכותבת וחולמת להיות זמרת. בתיכון למדה במגמת מוזיקה וסיימה את לימודיה בהצטיינות. בבית הספר הכירה גם את בן זוגה רועי דדון, השניים בזוגיות כבר למעלה משבע שנים. משפחתה של דניאלה עברה לבית חדש סמוך לשבעה באוקטובר, והבית כולו תוכנן ועוצב בצורה כזו שיהיה מקום לפסנתר כנף עבור דניאלה, אך היא לא הספיקה לנגן עליו מספיק.
דניאלה שירתה כתצפיתנית בבסיס נחל עוז ומשם נחטפה. בתיעוד החטיפה שלה ניתן לראות אותה מדדה וקופצת על רגל אחת בעודה מוכנסת לג'יפ המחבלים. ככל הנראה היא נפצעה ברגלה מירי או מרסיסים במהלך המתקפה על המיגונית. הקשר של אמא אורלי עם דניאלה נותק בסביבות 7 וחצי בבוקר באותה השבת: "יצרתי איתה קשר אחרי שהיו קצת בומים באזור המרכז. כתבתי לה מה קורה? ידעתי שהיא קרובה לאזור של העוטף ואחרי כמה דקות היא כתבה לי אמא אני שומעת פיצוצים ויריות. חשבתי שזה משהו טריוויאלי כי היא נמצאת באזור קרוב לעזה אבל זה בטח רחוק ממנה. לא הבנתי את גודל האירוע.
"שאלתי אותה אם היא מוגנת ובאזור מוגן, היא ענתה לי באימוג'י, בעצם אמרה לי אמא מה את מבלבלת את המוח. היא הייתה באמצע האירוע ואני שואלת דברים של חוסר הבנה. אחר כך היא כתבה לי אמא תתפללו עלינו, אז נפל לנו האסימון. לא שמעתי את זה ממנה אף פעם. ניסיתי ליצור איתה קשר טלפוני או בוואטסאפ והיא לא ענתה. הטלפון הפסיק להיות זמין, ניסינו להבין מגורמי ביטחון מה הם יודעים להגיד. היינו בחוסר ידיעה. בשבת בערב כשהבנו שהצבא השתלט על האזור עדיין לא שמענו ממנה והבנו שאנחנו בצרה. אז נפל לנו שאם לא שמענו ממנה עדיין כנראה שקרה הדבר הכי נורא שיכול לקרות. ביום ראשון בלילה גילינו אותה באיזשהו סרטון של חטופות, ראינו את הראש שלה מבצבץ, ידענו לזהות שזו היא למרות שזה היה בסך הכל ראש וקוקו קטן. כמה ימים אחר כך הודיעו לנו שהיא נעדרת, אחרי עוד כמה ימים גם שהיא חטופה".
בינואר פרסם חמאס סרטון בו ניתן אות חיים מדניאלה ומשתי חטופות נוספות - דורון שטיינברכר וקרינה ארייב, תצפיתנית נוספת.
קרינה ארייב: המתנות מחכות על המיטה
קרינה ארייב (19) הירושלמית היא בתם של אירב ואלברט ארייב ואחותה של סשה. משפחתה מספרת שהיא אוהבת לשמח אנשים, היא מבשלת, שרה, רוקדת וכותבת שירים בחרוזים.
על מיטתה של קרינה יש תמיד 3 בובות: תמנון וזוג חיות פרווה. לתמנון שני פרצופים, שמח ועצוב, וקרינה הייתה משתעשעת ומחליפה בין הפרצופים לפי מצב הרוח שלה. לפני שהייתה יוצאת מהבית היא הייתה שמה לו פרצוף עצוב, כי הוא מתגעגע הביתה. כשהיא הייתה חוזרת היא הייתה הופכת אותו, שמחה להיות בבית. כעת התמנון ממתין על המיטה עם פרצוף עצוב. עוד בחדרה של קרינה מחכות מתנות שחברה שלה הזמינה לה ליום ההולדת ואיחרו להגיע. המתנות הגיעו באוקטובר והחברה רצתה להפתיע אותה, היא סידרה אותן על המיטה וצירפה פתק. התוכנית הייתה שכשתחזור מהבסיס היא תראה אותן. מאז נוספו למתנות גם מזכרות של אחותה סשה מכל המשלחות אליהן טסה בעולם במאבקה להשיב את אחותה הביתה.
במסיבת עיתונאים שנערכה במטה משפחות החטופים ביום ה-54 למלחמה, אמרה סשה: "קרינה תמיד הייתה צוחקת עליי שאני גדולה יותר ושלכן אני אמות לפניה – אני מתחננת שתדאגו לזה. תדאגו שאמות לפניה. ראיתי סרטון שלה פצועה, ומאז אני לא יודעת כלום. האם מישהו טיפל בה? אסור לשכוח את הנשים ששם, הן מחכות שיוציאו אותן משם. ארגוני הנשים, למה אתן שותקות? אם דבר כזה יקרה לכן, לאחותכן, לאמא שלכן, לבנות שלכן, אתן לא תהיו בשקט. למה אתן שותקות עכשיו כשזה קורה בהווה? אתן חייבות ברגע זה, כשאתן שומעות אותנו, ללכת ולהיות הקול של הנשים שצריכות אתכן. בבקשה. הן האחיות שלכן. איפה אחוות האחיות שלנו? איפה האנושיות? אנחנו צריכות את העזרה שלכן. בבקשה".
ב-7 באוקטובר הספיקה קרינה לדבר עם הוריה בטלפון פעמיים במהלך הפשיטה על הבסיס, מאוחר יותר היא שלחה להם הודעה כדי להיפרד מהם. בינואר הופיעה קרינה בסרטון שהפיץ חמאס לצד חברתה לבסיס דניאלה גלבוע וחטופה נוספת - דורון שטיינברכר.
לירי אלבג: חיה לפי המנטרה שהעולם יפה
לירי היא הסנדוויץ' בבית משפחת אלבג במושב ירחיב - אחיותיה הגדולות הן רוני ושי, ואחיה הקטן הוא גיא, הילדים של שירה ואלי. לירי היא בחורה תוססת, יש לה חברים בכל רחבי הארץ והיא נהנית לצאת ולבלות איתם, במיוחד ללכת לאכול סושי. היא אוהבת מאוד ספורט מוטורי, מכוניות ומנועים. משפחתה מתארת אותה כבחורה שלא דופקת חשבון לאף אחד, והכל תמיד קורה בקצב שלה ובזמנים שלה, או כמו שהיא נוהגת לומר "לא צריך להתעצבן, העולם יפה".
לפני כשנה נפצע קשה בן זוגה של לירי, ניר אלבורו, בפיגוע דריסה. לירי סעדה אותו, למדה לבגרויות ליד מיטתו בבית החולים ודרבנה אותו להחלים. היא האמינה שהוא יחלים ואף עשתה קעקוע עם המילה FAITH. לאחר שנחטפה אחיותיה ואמה עשו גם כן את הקעקוע, מלאות באמונה שהיא תשוב הביתה בקרוב. ניר שקע בדיכאון לאחר שבת זוגו האהובה נחטפה, ולירי מהיכרותה איתו הניחה שכך המצב. במהלך עסקאות השחרור ביקשה מאחת החטופות ששבה הביתה שתמסור לניר שהיא אוהבת אותו, ושיקפיד על הפיזיותרפיה, כי כשהיא תחזור היא תרצה לראות אותו צועד על שתי רגליו. ניר הופתע מהדיוק במסר של לירי ובחר לקחת עצמו בידיים, כעת הוא ממתין לה כשהוא כבר מצליח ללכת.
לירי התגייסה ב-31 ביולי לקורס תצפיתניות. בסיום הקורס היא שובצה לבסיס נחל עוז, בדיוק כפי שביקשה בהעדפותיה. את החפיפה היא הייתה צפויה להתחיל ב-8 באוקטובר, אך הוחלט שהיא וחברותיה יסגרו את השבת לפני בבסיס. לירי הספיקה לשלוח לניר תמונה שלה בבוקר בדרך למיגונית וביקשה ממנו לא לדאוג. היא לבשה סווטשירט בצבע תכלת, שלאחר מכן משפחתה זיהתה בסרטוני החטיפה. המשפחה מספרת: "היא צילמה גם לנו שהיא במיגונית, היא הייתה רגילה, רגועה. היינו אמורים לנסוע לבקר אותה ואמרנו לה שאנחנו מבינות שהפגישה היום מבוטלת. אחרי 45 דקות היא התקשרה שוב, כבר שמענו יריות והיא אמרה שיש חשש לפשיטה בבסיס. שאלנו אותה מה זה אומר בכלל והיא הסבירה שהכוונה היא לחדירת מחבלים. אמא הציעה שאולי ילכו לממ"ד כי המיגונית פתוחה, היא אמרה שהיא אפילו לא יודעת איפה זה. אחרי 10 דקות בערך היא שלחה הודעה בקבוצה המשפחתית - 'ירו עלינו, לא נפגעתי'. ניסינו להשיג אותה שוב ולא הצלחנו.
"אמא יצאה לסבב בתי חולים לחפש אותה, בהתחלה הייתה שמועה שהגיעו תצפיתניות לאסף הרופא אז היא נסעה לשם ואז אמרו משהו על סורוקה. בדיעבד אף תצפיתנית לא הגיעה לבית החולים. כולן נרצחו או נחטפו. בשבת בלילה ראינו כבר סרטון. רואים אותה יושבת בהאמר צבאי שהם גנבו עם עוד 3 בנות, מובלות בעזה. הציגו אותן כמו שלל. כמה ימים אחרי זה ראינו עוד סרטון שבו רואים איך מעלים אותן לג'יפ, רואים אותה על הרגליים. אנחנו יודעים שהיא נלקחה בריאה וככה אנחנו דורשים שהיא תחזור".
נעמה לוי: תמונת החטיפה שזעזעה
נעמה לוי (19) גדלה ברעננה עם שלושת אחיה, בתם של ד"ר איילת שחר-לוי ויוני לוי. נעמה היא ספורטאית ובהתאם משפחתה משתתפת באירועי ספורט רבים על מנת להעלות את המודעות להימצאותה בשבי. היא הייתה חניכה בתנועת נוע"ם ובעמותת "ידיים של שלום" המפגישה בין בני נוער ישראלים ופלסטינים. לכן, כנראה, גם אמרה לחוטפים שלה כי יש לה "חברים פלסטינים", בניסיון לפתח איתם איזושהי שיחה. לפני שירותה הצבאי היא הייתה חניכה במכינת באר אורה, התגייסה לקורס תצפיתניות במהלך הקיץ ושובצה לבסיס נחל עוז, אליו הגיעה ערב המתקפה.
אמה איילת כתבה עליה בטור באתר The Free Press: "ראיתם את הסרטון של הבת שלי, נעמה לוי. כולם ראו. ראיתם שגררו אותה מהשיער, מהג'יפ ובאיומי אקדח, איפשהו בעזה, כשהמכנסיים שלה מכוסים בדם. אולי הבחנתם שהיא יחפה, שיש לה חתכים בקרסוליים ושהיא צולעת. היא נפצעה קשה. היא מבוהלת. ואני, כאמא, חסרת אונים ברגעי האימה האלה. ב-7 באוקטובר נעמה ישנה בקיבוץ נחל עוז, והתעוררה לקול כאוטי של מטח טילים. בשבע בבוקר היא שלחה לי הודעת וואטסאפ: 'אנחנו בחדר מוגן. אף פעם לא שמעתי משהו כזה'. זו הפעם האחרונה ששמעתי ממנה". היא אומרת שלמחרת היא ראתה את התיעוד של בתה מעזה, אך התקשתה לזהות אותה. "אביה של נעמה התקשר ואישר את החדשות האיומות".
"נעמה רק בת 19, אבל תמיד תהיה התינוקת שלי. ילדה שמאמינה בטוב הלב של כל בני האדם", כתבה איילת. בטור היא הביעה אכזבה גדולה מהאו"ם ומארגוני הנשים שסירבו להכיר בכך שמחבלי חמאס אנסו נשים, רק בגלל שהיו יהודיות. היא מזכירה את העדויות הקשות ממחנה שורה, שם זוהו גופות הקורבנות במתקפת הטרור הרצחנית, ואמרה ש"המפלצות שביצעו את הפשעים האלה מחזיקות את הבת שלי כבת ערובה. יש 17 צעירות שעדיין בשבי, בנות 18 עד 26. אני חושבת על מה שהן עלולות לעבור בכל רגע ביום. כל דקה היא נצח בגיהינום".
אגם ברגר: לוחמת הצדק שהעבירה מסר מהשבי
אגם ברגר מחולון (19), היא בתם של שלומי ומירב, אחותה התאומה של לי-ים, ואחותם של בר ועילאי, שחגג לאחרונה בר מצווה ללא אחותו. אגם היא כנרית מחוננת ונוהגת להתנדב עם אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. משפחתה של אגם מתארת אותה כדומיננטית ודעתנית, לוחמת צדק. יש לה אמונה חזקה והיא שומרת שבת.
היא התגייסה לצה"ל רק חודשיים לפני חטיפתה, ושובצה בתום קורס תצפיתניות בבסיס נחל עוז. בסרטון חטיפתה ניתן לראות כי על פניה של אגם יש דם, ולא היה ברור אם נפצעה בעצמה או שזהו דם חברותיה שנרצחו במיגונית לצידה. אביה אישר שחטופות ששבו סיפרו כי היא פצועה בפניה, והן גם אלה שמסרו את אות החיים הראשון מאגם לאחר ששהו איתה בשבי. אחת הנשים שחזרו, אגם גולדשטיין-אלמוג, השתחררה ב-26 בנובמבר, יום הולדתו של שלומי. עוד באותו היום היא התקשרה אליו ואמרה: "הייתי עם אגם שלך בשבי, היא ביקשה שאמסור לך מזל טוב".
לפני כחודשיים פרסם עיתון ה"דיילי מייל" הבריטי תיעוד של חדר ובו ככל הנראה הוחזקה אגם לצד שבויות נוספות, ביניהן לירי אלבג. שלומי הציג בכיכר דיזנגוף בתל אביב תמונה של החדר אליו הובאה בתו "אחרי שנחטפה עם פיג'מה מהמוצב, נקשרה ולאחר שרצחו את החברות שלה". הוא פנה לממשלה: "אני קורא למנהיגים להראות מנהיגות - ובעת הזאת להראות מנהיגות זה לשחרר את כולם. תמונת הניצחון של מדינת ישראל זה שכולם יהיו בבית. ההזדמנות היא עכשיו, כשיש משא ומתן, זה גילוי המנהיגות וזה הרגע - לא יהיה רגע אחר".
עם החלטת המשפחות לפרסם את הסרטון, סיפר אמש שלומי ל-ynet: "ראיתי את הסרטון של אגם מובלת לג'יפ כבר ב-8 באוקטובר, זה הסוף של הסרטון. הסרטון המלא שראינו לפני כחודש מחבר לי את המעגל, מה היא חוותה בשעות הראשונות. בתור איש צבא לשעבר, קצין לוחם שהיה בלבנון, שהיה במקומות דרעק, אני לא מאמין לכמות המחבלים המטורפת שיש פה בבסיס צה"לי. גודל המחדל לא רק צועק וצורח, אין מילים לתאר את זה. כמות מחבלים שמרשים לעצמם לאכול, לעשן סיגריה, להתפלל".
הוא שחזר את התחושות שהרגיש כשצפה בסרטון: "המחבלים שם בנוח, הם לא מפחדים ובכלל לא מוכנים לקרב, שום דבר לא מאיים עליהם. זה הכי מטריד אותי. נכנסו, חטפו, רצחו וזהו - הם צוחקים. איפה צה"ל? איפה מדינת ישראל? זה מה שהרגשתי כשראיתי את הסרטון, את כמות המחבלים, קיבלתי חום. האדישות הזאת".
