בג"ץ הכריע היום (שני) בדעת רוב של שלושה שופטים מול שניים כי ניתן לייצר מתווה ללימוד חרדים באקדמיה, אך אין למנוע ממרצות ללמד במסלולים המיוחדים הללו. הפסיקה התקבלה בעקבות שורה של עתירות בנושא, שאוחדו לפני שנה לדיון אחד בהרכב מורחב.
לפי בג"ץ, המועצה להשכלה גבוהה רשאית לקבוע מתווה לשילוב הציבור החרדי באקדמיה למען הגדלת מספר החרדים שלומדים באקדמיה. הדבר כולל גם מסלולי לימוד בהפרדה מגדרית. עם זאת, נקבע כי יש לאכוף את איסור ההפרדה במרחבים הציבוריים בקמפוסים - וכי מדיניות שמאפשרת הדרת מרצות ממסלולים שבהם לומדים גברים בלבד מהווה הפליה אסורה של מרצות. לכן, קבע בג"ץ, יש לבטל את הדרת המרצות לאלתר.
בית המשפט העליון דן בהרכב מורחב בארבע עתירות שנדונו במאוחד והופנו כנגד היבטים שונים של החלטה של המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) בדבר "הרחבת נגישות ההשכלה הגבוהה לאוכלוסיה החרדית. החלטה זו קבעה מתווה לשילוב הציבור החרדי במערכת ההשכלה הגבוהה, לרבות הדרכים שבהן ניתן לקבוע מסלולי לימוד בהפרדה מגדרית, סוגיה הניצבת במרכזן של שתיים מהעתירות.
פסק הדין קבע כי בהדרתן של מרצות מללמד במסלולי הלימוד לגברים יש משום פגיעה בכבודן ויש לאפשר להן ללמד בכל מסגרת שהיא, ללא הפליה. אשר להפרדה מגדרית של סטודנטים במסגרות החרדיות, נחלקו הדעות: המשנה לנשיאה (בדימוס) חנן מלצר עמד על כך שאין לקבל את הטענה כי כל הפרדה מגדרית באוניברסיטאות ובמכללות פוגעת בזכות היסוד לשוויון, בין היתר נוכח הוראות החוק, ועל כן הדבר תלוי בנסיבות המקרה. לגבי העתירות, הוא ציין כי מרבית התלמידים הלומדים במסלולים הנפרדים בוחרים בכך מרצונם החופשי, בהתאם להשקפותיהם הדתיות התומכות בהפרדה מגדרית כאורח חיים, מה גם שקיומם של המסלולים הנפרדים איננו משפיע על התנהלות המסלולים הכלליים המעורבים, הפתוחים בפני כל מי שחפץ וחפצה בכך. הוא הדגיש כי גם אם מתקיימת בהסדר פגיעה מסוימת בשוויון, היא נעשית לתכלית ראויה של שילוב האוכלוסייה החרדית באקדמיה.
לעמדת השופט ניל הנדל, יש לאפשר את המשך קיומם של המסלולים הנפרדים לבני ובנות החברה החרדית. הוא נדרש לארבעה נושאים. הראשון, שילוב כיעד חברתי. פתיחת המסלולים הנפרדים מאפשרת לגברים ולנשים בחברה החרדית ללמוד באקדמיה, ובלי מסלולים אלה רבים מהם לא ילמדו במוסדות להשכלה גבוהה. שני, תפישות פמיניסטיות. שלישי, החינוך כשדה ההפרדה, תוך התייחסות לגישת המשפט האמריקני לחינוך נשים בנפרד, לרבות אוניברסיטאות שמאפשרות זאת כיום. רביעי, הניתוח של המשפט הישראלי. הדגש בהקשר האחרון הוא כי הפגיעה שכרוכה במסלולים נפרדים אינה בתלמידות הבוחרות ללמוד במסלול הנפרד לנשים (שביכולתן לבחור ללמוד גם עם גברים במסלול הלימודים הרגיל) ונכון לכבד ולהכיר בבחירה זו – אלא בערכי החברה בעניין העדר הפרדה מגדרית במרחב הציבורי.
השופט יוסף אלרון סבר כי אין להתערב בשיקול דעת המל"ג בהחלטתה לאמץ את תכנית החומש, המאפשרת את קיומם של מסלולי לימוד נפרדים בין נשים לגברים. זאת, בין היתר, לאור האינטרס הציבורי רב המשקל שבפתיחת שערי ההשכלה הגבוהה עבור האוכלוסייה החרדית, באופן שיאפשר לה להשתלב בחברה ובשוק התעסוקה; ובשים לב לאיזונים הרבים הקיימים בתכנית, אשר נועדו לצמצם את הפגיעה בזכויות, לצד זאת, ציין השופט אלרון כי יש לפרש את החוק בצמצום.
השופטים עוזי פוגלמן וענת ברון בדעת המיעוט סברו כי החלטת המועצה להשכלה גבוהה ניתנה בחוסר סמכות, וכי דינה בטלות. פוגלמן סבר כי החלטת המל"ג פוגעת בשוויון, מהווה הכשרה מוסדית להפרדה באקדמיה ומנציחה עמדה פוגענית כלפי נשים ותפקידן בחברה. זאת ועוד, התכנית לא עומדת בחובה לשמור על שוויון הזדמנויות משהיצע המסלולים בהפרדה אינו שוויוני ומשההפרדה המגדרית לא נותרת תחומה לכיתות הלימוד וזולגת אל המרחבים הציבוריים.
ברון הוסיפה כי דינה של תוכנית החומש בטלות גם משום שהיא טומנת בחובה פגיעה בלתי מידתית בעקרון השוויון ובכבודן של נשים. בתוך כך הובהר כי מדיניות של "נפרד אך שווה" היא ככלל מדיניות מפלה ומשפילה; וכי ביסוד התוכנית עומדת תפיסה סטראוטיפית של נשים ככאלה ש"מפריעות" לגברים ללמוד. היא מנציחה פערי מעמדות מגדריים ואת תפיסתן של נשים כנחותות; והכל בחסות המדינה ובתוככי המרחב הציבורי. החשש הוא מ"נרמול" של ההפרדה המגדרית והתפשטותה בשוק העבודה; ולא מדובר בחשש תאורטי, אלא בתהליך שאנו עדים לו בשירות הציבורי. עוד ציינה השופטת ברון, כי המל"ג לא עמדה בחובה המוטלת עליה למצות אלטרנטיבות אחרות לשילוב חרדים באקדמיה טרם שפנתה לאמצעי הפוגעני של הפרדה מגדרית;
עו"ד דן יקיר, יועמ"ש האגודה לזכויות האזרח, מסר בתגובה לפסק הדין: "טוב עשה בג"ץ כאשר קבע באופן מפורש כי אין לעצום עיניים אל מול אפליית המרצות שנמנע מהן ללמד סטודנטים וכי מדובר באפליה אסורה. יחד עם זאת, פסק הדין מעביר מסר מסוכן לפיו הדרת נשים ממרחבים ציבוריים היא לגיטימית. בחברה דמוקרטית לא ניתן לקבל טענה שחופש הדת של גברים חרדים מחייב יצירת מרחב ציבורי סטרילי מנשים. שילוב החרדים בחברה הוא יעד ראוי, אולם לא ניתן להשיג אותו באמצעות הפרדה מגדרית והדרת נשים מהמרחב הציבורי
הפרדה אסורה או קידום נשים חרדיות?
בין העתירות שהוגשו היו זו של ד"ר יופי תירוש, פרופסור אביעד קליינברג, פרופסור חנה הרצוג ומרצים מאוניברסיטאות נוספות המתנגדים להפרדה בלימודי תואר שני ובקמפוסים שאינם ייעודיים לסטודנטים חרדים - שאליהם הצטרפו האגודה לזכויות האזרח, המרכז הרפורמי לדת ומדינה ושדולת הנשים בישראל. עתירה נוספת היא של פורום קהלת, שמבקש לאפשר לימודים נפרדים לא רק לחרדים אלא לכל מי שדורש.
לטענת העותרים נגד ההפרדה, כעשרים מוסדות להשכלה גבוהה, ורבים מהם בתקצובה של מדינת ישראל, מקיימים כיום מערך לימודי ענף המיועד לאוכלוסייה החרדית, שבו מתקיימת הפרדה בין סטודנטים לסטודנטיות. בנוסף – במרבית המוסדות האמורים מרצות נשים לא מורשות ללמד סטודנטים גברים.
"בשם הרצון לשלב את הציבור החרדי בהשכלה הגבוהה, הפכה תפישה הרואה בהשמעת קול אישה (סטודנטית או מרצה) באוזני גברים פגיעה בטוהר המידות, לעמדה מקובלת על האקדמיה הישראלית", נכתב בעתירה. "תוכניות לימודים המופנות ליותר מ-10 אחוז מהאוכלוסייה מושתתות על ערכים אנטי-אקדמיים, של שיפוט אדם לא לפי דעותיו ותבונתו, אלא על פי מינו. כבודן של נשים, סטודנטיות ומרצות, מכל קבוצות האוכלוסייה, וזכותן לשוויון, הוא שעומד על הפרק".
מנגד, מפורום קהלת, שעתר לבג"ץ בדרישה לאפשר לכל מי שרוצה ללמוד בהפרדה, נמסר אז: "אנו סבורים שאסור למל"ג למנוע ממוסדות לקבל סטודנטים על רקע חברתי ודתי, ולא בסמכותו להחליט עבור מוסדות מי 'חרדי' ומי איננו. על המל"ג להתמקד בתפקידו לפי חוק - לפקח על הרמה האקדמית של המוסדות והתארים. מסלולים בהפרדה אינם מהווים אפליה, משום שהם לא כופים דבר על איש, ומציעים תנאים שווים לנשים ולגברים. המחוקק בישראל קבע במפורש בחוק זכויות הסטודנט כי הפרדה מטעמי דת לא תחשב הפליה בהשכלה גבוהה.
"למעשה המסלולים הנפרדים בעיקר מקדמים נשים חרדיות, שהן רוב מובהק מקרב המשתתפים בהם, ומאפשרים להן להשתלב בשוק העבודה לטובתן ולטובת עתידו של המשק הישראלי. המגבלות שקבע המל"ג נובעות מתפיסה פטרנליסטית המבקשת לחנך את הציבור ולקבוע עבורו מהם אורחות החיים הנכונים, ואין לכך כל בסיס חוקי".
