שישי בערב ליד שולחן שבת בניו יורק. שישה זוגות, חלקם מהארץ וחלקם ישראלים שגרים כאן כמונו. אחד החברים מתייחס לביקורת המאוד נוקבת של אופירה אסייג, עיתונאית מדהימה, על הנשיא יצחק הרצוג. מתברר שכולם כאן צופים בערוצים 12 ו-13: פיזית כולנו כאן; נפשית, רגשית, כולנו בישראל.
"היא צודקת", אמר, "לא שומעים אותו מספיק, הוא לא עושה כלום". רוב הנוכחים סביב השולחן הצטרפו לדעתו. ספונטנית רציתי להגיד "אופירה צודקת, לא שומעים את הנשיא, לא עושה מספיק". אבל משום מה עצרתי את עצמי. כהרגלי ניסיתי לחשוב גם על הצד השני. "מה הייתם רוצים שהנשיא הרצוג יעשה שהוא לא?", שאלתי. "שיבוא להפגנות? שינאם? שיגיד אמירות נחושות יותר? ברורות? הרי כולכם כאן מודעים לעובדה שלנשיא אין שום סמכות לעשות מעשה אגרסיבי, מעשה כמו פיטורי ראש הממשלה או מניעת פיטורי גלנט".
פירוק הממשלה? הלוואי שהיה בסמכותו. "אולי מפריע לכם שהקול שלו, שפת הגוף, אינה אלימה, חזקה, אגרסיבית כמו שהיינו רוצים. אבל זה הרצוג, הצליח יפה גם עם הקול העדין שלו. תחשבו על כל אלו שדיברו בשפה בומבסטית, בכריזמה, באלימות מילולית".
"נחסל את איראן", "נחסל את החמאס", "נעשה מהפכה כזו או אחרת", אז דיברו. משהו יצא מכל הדיבורים והנאומים הבומבסטיים של פוליטיקאים? מהדפיקות על הפודיום בנחישות? מהנעת הראש ימינה ושמאלה כפי שלמדו אצל יועצי תקשורת? אך ורק דיבורים.
הנשיא הוא האדם היחיד שעוד יכול איכשהו לגשר ואולי למנוע מלהבת מלחמת האזרחים שבפתחנו להתלקח עד שתשרוף את כל החזון הציוני, את המדינה היהודית היחידה
הנשיא הוא האדם היחיד שעוד יכול איכשהו לגשר ואולי למנוע מלהבת מלחמת האזרחים שבפתחנו להתלקח עד שתשרוף את כל החזון הציוני, את המדינה היהודית היחידה. פורסם שהנשיא בקשר עם בן גביר, נראה למישהו שזו כוס התה שלו? לתחושתי יש כאן אירוע של צמצום נזקים, לא חברות הדוקה. בלי לדעת עובדות אני משוכנעת בזה. הוא משתדל ללכת בין הטיפות הענקיות שמרכיבות את החברה הישראלית המסוכסכת.
מתווך-על חשוב
למחרת השיחה הזו פגשתי בקפה הקבוע שלי, שהוא במקרה מתחת למלון שבו התאכסן הרצוג השבוע בניו יורק, בחורה חמודה. התחלנו לדבר (אני ישר חושבת על שידוכים לילדים). מתברר שהבחורה היפה היא אחת הדוברות של הנשיא (יש לה חבר חתיך). סיפרתי לה על השיחה בארוחת שבת.
היא, לאחר שהשביעה אותי והבטחתי לה שזה נשאר אצלי, סיפרה לי - לא לפרסום כמובן - על המעורבות הרבה של הנשיא בתיווך בין הצדדים בארץ, שכל פעם מגיעים לשבור את הכלים - גם כשזה מגיע לרשויות ולמשרדי ממשלה. המעמד שלו כנשיא הפך אותו למתווך-על חשוב, שמנסה לחבר את כל השברים.
היא סיפרה לי על התמיכה היומיומית שלו במשפחות פצועים, וכמובן פעילות בלתי פוסקת במסגרת סמכויותיו למען החטופים. ביקשתי וקיבלתי כמה דוגמאות ספציפיות לא לפרסום, ואני חייבת להגיד שהייתי ממש בשוק מהפעילות שלו להרגעת הרוחות. דברים ממש קריטיים.
כולנו יודעים מי אשם במצב הנוראי הזה, בעובדה שהחטופים לא בבית, בעובדה שהנוף בכל מסעדה בתל אביב מורכב מאנשים קטועי אברים.
ג'ודי שלום ניר מוזסהכי קל להוציא את התסכול, העצבים, הכעס על נשיא המדינה, ש"לא עושה כלום", אבל בואי נהיה הוגנים, נשיא המדינה בישראל היה ונשאר תפקיד ייצוגי. בלי שיניים. הוויכוח אם צריך או לא את המוסד הזה - זה למאמר אחר.
דקה לפני שנכנסה חזרה לריג׳נסי שאלתי: "ואיך מיכל, אשתו?" - "לפני שטסנו לכאן הוזמנה כל לשכת הנשיא לברית לבנו של מנכ"ל בית הנשיא. ברכב בדרך לאירוע היא אומרת לי: "את יודעת שזה האירוע המשמח הראשון שאנחנו הולכים אליו מאז ה-7.10? כל יום או לוויה, ביקור קורע לב של משפחות חטופים, ביקור פצועים, כאב שממלא לי את כל הנשמה. סוף-סוף משהו משמח... והתחילה לבכות. היא תהרוג אותי שסיפרתי לך, תשאירי בינינו". היא לא שמה לב שלא הבטחתי.
