רבים מן המופקדים על הערכת המצב הלאומית בישראל הם לובשי מדים הנרתעים מלהצטייר כבעלי עמדות פוליטיות. אך גם הזהירים ביניהם יתקשו שלא לזהות את הדפוס שהתקבע במחצית השנה הראשונה לכהונת הממשלה: התנהלותה, הרכבה הפרסונלי וניסיונה להוביל מהפיכה חוקתית מעצימים איומים על פני כל מרחב האתגרים האסטרטגיים שבפניהם ניצבת ישראל. ההשלכות המזיקות מחלחלות מסוגייה אחת לרעותה ומחריפות מגמות שליליות ששוחקות את החוסן הלאומי. תפקוד הממשלה מתגלה ככושל הן מול סוגיות שנתונות בידיה והן מול סוגיות שאמנם לא נתונות להשפעתה, אך עדיין ניתן להקטין את פגיעתן.
ההתעקשות לבצע מהפכה חוקתית ללא קונצנזוס לאומי רחב יוצרת שסעים עמוקים בחברה הישראלית וסודקת את הסולידריות הפנימית שנחיצותה קריטית בשעה שבה יש לאחד שורות מול סכנה גוברת להתלקחות רב-זירתית. אי-נכונותם של אנשי מילואים בתפקידי מפתח להוסיף ולשרת בהתנדבות מאיימת לפגוע בכוחו של צה"ל ובהרתעה. גורמים מובילים בכלכלה העולמית מזהירים שאי-ודאות משפטית ומשטרית תוביל לשפל כלכלי. ואכן, ההשקעות בהייטק הישראלי פוחתות משמעותית.
תכני המהפכה החוקתית נתפסים בארה"ב כנטישת הערכים המשותפים המהווים בסיס ליחסים המיוחדים בין שתי המדינות. במקביל, ההתנהלות ביהודה ושומרון מתפרשת כביטוי לדרדור ערכי המשתלב היטב עם הגיונה הפסול של המהפכה. ואכן, הנשיא ג'ו ביידן ואנשיו משמיעים ביקורת חריפה הן על הרפורמה המשפטית והן על המצב בגדה: הרחבת התנחלויות, הכשרת מאחזים לא חוקיים, היעדר מענה הולם לאלימות מתנחלים ועוד. הכרסום באהדת הממשל כלפי ישראל מוביל לפגיעה בנושאים נוספים בעלי חשיבות אסטרטגית, וכך למשל גובר הקושי לזכות באוזן אוהדת בסוגיית הגרעין האיראני כשהביטוי הבולט לכך הוא העיכוב המשפיל בהזמנת בנימין נתניהו לוושינגטון. אויבי ישראל מפרשים צרימות אלה כביטוי להיחלשות.
ממשלת ישראל, שרוב שריה מתנגדים לפתרון שתי המדינות, לא מציעה מוצא כלשהו לסוגייה הפלסטינית. העברת הסמכויות על המינהל האזרחי לשר בצלאל סמוטריץ', והכפפת מג"ב למרותו של השר איתמר בן גביר, מאותתות על העמקת תהליך סיפוח הגדה. ישראל מסתכנת בגלישה למצב של מדינה דו-לאומית המהווה איום אסטרטגי על אופייה היהודי. בשטח עצמו מתרבים פיגועי הטרור, מתחזק מעמדו של החמאס וגוברת הסכנה לקריסה אלימה וכוללת. הרשות הפלסטינית מצויה במשבר פנימי מתמשך המחריף נוכח היעדר אופק מדיני כלשהו, ועל רקע זה נשחק שיתוף הפעולה עם גורמי הביטחון הפלסטיניים.
איראן, שמזרימה משאבים לגורמי טרור, מצליחה לתמרן כדי לחזק את מעמדה האזורי ולהעמיק את קשריה עם רוסיה וסין. התבססותה כמדינת סף גרעינית חושפת את כשלון האסטרטגיות שהופעלו עד כה על ידי ישראל וארה"ב, ובכללן פרישת הנשיא דונלד טראמפ - בהמרצת נתניהו - מהסכם הגרעין. בניגוד לתקוותה של ישראל, וושינגטון לא חותרת להכריע צבאית את העימות עם איראן אלא להכילו.
מבלי לשמוט את בניית התשתית האזורית נגד ישראל, טהרן מצליחה להפשיר את יחסיה עם מדינות ערב. אלה נראות כמי שהשלימו עם תהליך התגרענותה ועתה פונות להגיע עמה להבנות פרגמטיות, נזהרות שלא לחשוף עצמן לתגמול כואב אם יצטיירו כשותפות למהלך צבאי ישראלי. מגמה זו חושפת את מגבלות המערך האזורי נגד איראן שארה"ב עמלה לכונן.
הדטאנט האזורי, ששיאו בהסכם הפיוס בין סעודיה לאיראן בתיווכה של סין, משקף את התפתחות התחרות בין המעצמות ועימה העמקת פעלתנותה המדינית של סין באזור. לישראל, שתלותה בארה"ב מובהקת, אין אופציית תמרון כמו זו שנתונה למדינות ערב. פרסום כוונתו של נתניהו לבקר בסין לא מהווה מנוף השפעה על הממשל האמריקני, אלא סיבה נוספת להעמקת המתיחות עמו.
קבלתו של בשאר אסד חזרה לליגה הערבית מסמלת כישלון אסטרטגי של ארה"ב וישראל וניצחון למסייעים בהישרדותו: איראן, רוסיה וחיזבאללה. מעורבות פחותה של ארה"ב במזרח התיכון לא משרתת את האינטרס הביטחוני הישראלי ושוחקת בדימוי ההרתעה שלה. מאמציה של וושינגטון לקדם הסכם שלום ישראלי-סעודי טרם הבשילו נוכח התנאים שהציבה ריאד (ערבויות ביטחון, אמל"ח מתקדם, פיתוח פרויקט לגרעין אזרחי והתקדמות לפתרון הסוגייה הפלסטינית). שאלה פתוחה היא עד כמה מוחמד בן סלמאן, שליטה בפועל של הממלכה, יהיה מוכן לנרמל את היחסים ללא תמורה ישראלית בנושא הפלסטיני. היעדר גמישות מדינית (ולו מילולית) מצידה של ממשלת ישראל עלולה להביא להחמצת הישג בעל חשיבות היסטורית.
בהקשר זה, החלטת מרוקו שלא לקיים את פסגת הנגב על רקע האירועים האלימים בגדה מלמדת כי אין להגזים בטענה שגורל הפלסטינים שוב אינו רלוונטי להחלטות מנהיגי ערב. כפי שבעטיו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני קרסו בעבר יחסים שנקשרו מול מדינות ערב, כך עלול להתרחש גם בעתיד.
חודשי כהונת ממשלת הימין לא היטיבו גם עם המשאב האסטרטגי הטמון במשולש היחסים: ירושלים – וושינגטון - יהדות אמריקה. כדי לטפחו על ממשלת ישראל לשמור הן על אהדה אמריקנית דו-מפלגתית, והן על זיקתה של יהדות ארה"ב לישראל.
אבי גילאנה מורייןבחודשים האחרונים נחשפו אי-הסכמות משמעותיות בציר שבין ירושלים וארה"ב (המהפכה החוקתית, הטיפול באיום האיראני, המכלול הפלסטיני, אי-היענות ישראלית להגביר הסיוע לאוקראינה). מדיניותה של ממשלת ישראל בנושאים אלה - ובנושאים הקשורים לשאלות של דת ומדינה, מעמד זרמי היהדות, זכויות הפרט וכד' - מעמיקה מגמות של ניכור והתרחקות של יהודי ארה"ב ועלולה להקשות על גיוס עזרתם בשעת מבחן.
החודשים האחרונים מלמדים שהממשלה מוליכה את ישראל אל מפתנה של קריסה אסטרטגית. הנזקים ניכרים בכל המרכיבים המונחים ביסוד עוצמתה הלאומית של ישראל. על רקע הלחצים הממשלתיים הדורסניים להחניק ביקורת ולהתקרנף, מעצימה הדילמה הניצבת לפתחם של מנסחי הערכת המצב הלאומית. האם יחטאו במחדל התרעתי, או שמא יאזרו אומץ ויבהירו בקול צלול שממשלת הימין מאיימת על חוסנה הלאומי של ישראל?
- אבי גיל היה מנכ"ל משרד החוץ. כיום הוא עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI). ספרו "צומת טורונטו" יצא לאחרונה בהוצאת "שתים"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
