סוכנות הידיעות רויטרס מפרסמת היום (א') ריאיון עם רופא ילדים עזתי, שמאשים כי עבר עינויים קשים במהלך 45 ימים שבהם היה במעצר - מעצר שלטענתו לא הייתה לו סיבה כלשהי מלכתחילה. ברויטרס מדגישים כי מצה"ל טרם נמסרה תגובה, אף שעברה יממה מאז שהטענות הועברו לידיעת הצבא, אך ציינו כי הוא הבטיח לספק תגובה שכזו בהמשך.
הרופא, סעיד עבד אל-רחמן מערוף, התראיין לרויטרס מבית חולים ברפיח, אחרי ששוחרר מהמעצר הישראלי ביום חמישי האחרון והועבר לידי הצלב האדום במעבר כרם שלום. מערוף, שדיבר בזמן שטיפל בילדים בבית החולים, טען שבמשך רוב תקופת מעצרו ידיו ורגליו היו אזוקות ועיניו היו מכוסות. הוא טען גם כי נדרש לישון במקומות שהיו מכוסים באבנים קטנות – ללא מזרנים, כריות או כיסוי. "הם שמו מוזיקה רועשת כאילו זו הייתה מסיבה, עם רמקולים אפילו, והם ביקשו מאיתנו לישון", האשים.
לטענתו, הוא גם הורעב במהלך המעצר: "העינוי בכלא הישראלי היה קשה מאוד. אני רופא. המשקל שלי היה 87 ק"ג. איבדתי ב-45 ימים יותר מ-25 ק"ג. איבדתי את שיווי המשקל שלי. איבדתי את הפוקוס שלי. איבדתי כל תחושה", האשים. "לא משנה כמה אתאר את הסבל וההשפלות בכלא, אתם לעולם לא תוכלו להבין את המציאות עד שתחוו אותה".
מערוף אומר כי נעצר בדצמבר כשעבד בבית החולים אל-אהלי בעיר עזה, אחרי שזה כותר על ידי כוחות צה"ל בעיצומו של התמרון הקרקעי בצפון הרצועה. בית החולים הזה, נזכיר, זכור בשל התקרית בחודש אוקטובר שבה נהרגו בפיצוץ במתחם עשרות פלסטינים – פיצוץ שתחילה יוחס לישראל בשל האשמות חמאס, אך במהרה התברר שמדובר היה בשיגור כושל של רקטה מצד ארגוני הטרור.
מערוף מדגיש כי אינו יודע היכן הוחזק במהלך המעצר, וכי עיניו כוסו כאמור לאורך התקופה הזו. לדבריו, לא ברור לו גם אם הוחזק בתוך הרצועה או מחוצה לה, אם כי כאמור כששוחרר הוא הועבר למעבר כרם שלום. הוא מעריך שיחד עימו הוחזקו עוד לפחות מאה אסירים. "כל אחד מאיתנו ייחל למוות, קיווינו למות בגלל עוצמת הסבל", טען. לדבריו, הדבר הקשה ביותר במהלך המעצר היה השינה על אותן אבנים קטנות.
מערוף טוען כי לא הייתה שום סיבה למעצרו: "אני רופא ילדים ועובד בתחום כבר 23 שנה. לא ביצעתי אף פשע הומניטרי. הנשק שלי הוא העט, הפנקס והסטתוסקופ שלי. לא עזבתי את המקום, טיפלתי בילדים בתוך בתי חולים", אמר. הוא מוסיף כי כאשר נשמע להוראת הצבא לצאת מבית החולים אל עבר הטנקים של הכוחות, "חשבתי שנהיה שם כמה שעות ושנעזוב. חשבתי שאם הם ייקחו אותי ואת עמיתיי הם יתייחסו אלינו טוב, בגלל שאנחנו רופאים ולא ביצענו אף פשע".
מצה"ל טרם נמסרה כאמור תגובה, אבל בצבא הכחישו בעבר טענות לעינויים של חשודים שנעצרו במלחמה. בצבא גם האשימו שוב ושוב את חמאס בפעילות מתוך בתי החולים ברצועה – וסיפקו לכך שלל הוכחות – וזו לא הפעם הראשונה שבה מדווח על מעצר של רופאים. כך למשל, בסיום הפשיטה על בית החולים שיפא בעזה, בנובמבר, עצר צה"ל את מנהל בית החולים מוחמד אבו סלמיה – בעקבות העדויות הרבות שנחשפו לכך שהמוסד הרפואי תחת ניהולו שימש למעשה כמפקדת חמאס.
בריאיון עימו הביע מערוף דאגה רבה לבני משפחתו: הרופא העזתי מספר כי כעת, אחרי ששוחרר, הוא לא יודע מה עלה בגורל אשתו וילדיו – ואם הם שרדו את שלל הקרבות והתקיפות שאירעו ברצועה מאז שנעצר. ברויטרס מציינים כי כשדיבר על בני משפחתו, קולו כמעט נשבר מבכי: הוא תיאר את השיחה האחרונה שלו עם בתו, כאשר חיילי צה"ל כרזו ברמקולים לרופאים ולאנשי הצוות בבית החולים אל-אהלי ודרשו שיעזבו את המבנה ויֵצאו אליהם.
הבת, הוא מספר, הייתה באותה עת בבית המשפחה בעיר עזה, שם היו גם ארבעת ילדיו האחרים, אשתו ועוד 15 עד 20 קרובי משפחה נוספים. "אבא, הפצצות מגיעות אלינו, מה לעשות?", היא שאלה אותו באותה שיחה. לדבריו סירב להשיב לה על השאלה הזו, מחשש שאם הם יברחו מהבית הם ייהרגו – וגם אם יישארו בבית הם ייהרגו, והוא יחוש אשם.
"אם אתם רוצים לעזוב אז תעזבו, אם אתם רוצים להישאר תישארו. אני באותו בור שאתם נמצאים, ואני הולך לחיילים הישראלים בלי לדעת מה יהיה גורלי", הוא משחזר את התשובה שלו לבתו. "מאותו רגע ועד היום אין לי שום מידע על ילדיי ועל אשתי", סיפר בבכי. ברויטרס מציינים בהקשר זה כי רבים ברצועה הופרדו מבני משפחותיהם במהלך הקרבות והכאוס, וקשיי התקשורת שם רק מקשים עליהם להתאחד איתם מחדש.