יממה לפני הדיון בערעורה של הפרקליטות נגד שחרורו המוקדם, פתחה עירד מרציאנו צייגר, אחת מנפגעותיו של אלון קסטיאל, בקמפיין מחאה בשם "לעזור במסע עם המשא". היא צעדה ברחובות תל אביב כשהיא סוחבת חבילת שלטים גדולה על גבה, בתקווה שהעוברים והשבים יסייעו לה לסחוב את 20 הקילוגרמים, שלדבריה, "לא משתווים אפילו במעט למשא שאני ושאר נפגעות הפרשה, ובכלל כל הנפגעות, נושאות על גבינו יום יום". במקביל, העלתה קמפיין רשת תחת אותו שם.
לפני כשבועיים תלתה שלטים ברחבי העיר עם הכיתוב "אלון קסטיאל אנס אותי". "לאחר שנפרדתי מהמלווה שלי, נויה, נשארתי עם השלטים לבד", סיפרה מרציאנו צייגר. "פתאום נשבה רוח חזקה שהקשתה עליי להחזיק את הפוליגל, אז נשאתי את השלטים על גבי". היא הוסיפה כי "לפתע נזכרתי בסטודנטית האמריקנית שנשאה מזרן לכל מקום שהלכה כמחאה על האונס שעברה באוניברסיטה".
5 צפייה בגלריה
"המשקל לא משתווה אפילו במעט לזה שהנפגעות נושאות על גבן כל יום"
(צילום: אבירם בר עקיבא)
הסטודנטית היא אמה סולקוביץ', שלמדה באוניברסיטת "קולומביה" בניו יורק, והתלוננה על אונס במסגרת לימודיה בשנת 2013. במחאה על כך שהפוגע שתקף אותה המשיך ללמוד עימה, נשאה לכל מקום את מזרן מיטתה שעליו הותקפה, עד שהאוניברסיטה תסכים לסלקו.
"נאנסתי במיטה שלי בחדר המעונות", סיפרה כשנה לאחר האונס סולקוביץ', "ומאז החלל הזה נהיה טעון רגשית עבורי. אני מרגישה שאני סוחבת יחד איתי את הכובד של מה שאירע לכל מקום שאני הולכת אליו". במסגרת התזה שלה, החליטה סולקוביץ' לתרגם תחושה זו למיצג אומנותי שכותרתו "לשאת את העול".
"אני עושה הומאז' לאמה, שהיוותה עבורי השראה ונתנה לי כוח ללכת אחר האמת שלי", שיתפה מרציאנו צייגר. היא הוסיפה כי "המשא שאנו נושאות ונושאים על גבינו – החל מרגע הפגיעה, דרך ההתמודדות וההחלמה המיוחלת, ועל אחת כמה וכמה כשאנו בוחרות להתלונן ולפתוח בהליך פלילי – הוא בלתי אפשרי. אנו כורעות תחת הנטל – נפשית, רגשית, כלכלית, תעסוקתית, חברתית ומשפחתית".
לדבריה, "המניע לעשות, לשנות ולהשפיע צריך להגיע מאינטרס ציבורי. בסופו של דבר הנפגעות הן אלה שמגנות בנפשן ובגופן על החברה, כשהן מתלוננות ועוצרות פוגע מלהמשיך לפגוע".
מחר, כאמור, ידון בית המשפט בעתירתה של הפרקליטות נגד שחרורו המוקדם של עבריין המין אלון קסטיאל. בבסיס העתירה עומדת הטענה שוועדת השחרורים מנעה מהמתלוננות להשמיע את טענותיהן בפניה.
