ביום שלישי השבוע, בין הסערות הפוליטיות סביב הממשלה המסתמנת לבין המונדיאל בקטאר, אירע דבר נוסף שלא קיבל את נפח הסיקור התקשורתי הראוי: בני משפחה, חברים, אוהדים נלהבים ואישי ציבור ערבים ליוו לבית הכלא קישון את אדהם בשיר, שהורשע ונידון לעשר שנות מאסר על השתתפות בלינץ' שבוצע במור ג'נאשווילי בעכו במהלך מבצע "שומר החומות". הפמליה שעטפה אותו כללה את כל הסממנים המוכרים של שירי הלל ושבח, דגלי פלסטין, מתנות וממתקים. בשיר גם זכה לפופולריות ברשתות החברתיות בערבית, עם אלפי תגובות אוהדות של תמיכה במעשיו.
בעצת פרקליטיו, טרם הקראת גזר הדין בחודש שעבר אמר בשיר כי הוא מתחרט ומתבייש במעשיו, אך מאולם בית המשפט הוא יצא מחויך וסימן באצבעותיו V כאות ניצחון, כשהוא אומר לעדת המעריצים שממתינה לו: "הנוכחות שלכם והסולידריות שלכם נותנות לי ולשאר האסירים את הכוח". חרף הודאתו במהלך המשפט, לאחר גזר הדין טען אביו שבנו רק עבר במקום הלינץ' והציץ בנעשה.
לא התבלבלתם: מדובר בהפגנת תמיכה במעשה טרור בלב מדינת ישראל. אדהם בשיר הוא לא יהודי, כי אם לאומן פלסטיני, ולכן למרבה החרפה האירוע היה בבחינת "כלב נשך אדם". למעט דיווח יבש לא נרשמה מחאה יוצאת דופן. קולם של ראשי הרשויות וחברי הכנסת הערבים, שממהרים לצאת בזעקות שבר על אפליה וקיפוח, נדם הפעם. גם הפעם.
התופעה הזאת, של תמיכה מרומזת או מופגנת בפשיעה לאומנית, מוכרת כמובן גם מהצד היהודי, אלא ששם התגובה היא אחרת. למשל, הרוב המכריע של הציבור היהודי מזועזע עמוקות מההערצה של איתמר בן-גביר למאיר כהנא לברוך גולדשטיין, ויעידו על כך אינסוף התבטאויות של ח"כים, אישי ציבור ומאמרים בעיתונות. האם שמעתם בשנה וחצי שחלפו מאז שומר החומות קריאה ברורה של ח"כים ערבים נגד הפרעות? התנצלות? חשבון נפש?
גזר הדין של בשער, בחודש שעבר
(צילום: אביהו שפירא)
ההתעלמות השיטתית מעידוד האלימות בחברה הערבית נובעת מהתייחסות לערבים בישראל כנספח לחברה ולא כחלק ממנה. מדובר בתמהיל מדאיג של אוזלת יד של רשויות האכיפה, גזענות של ציפיות נמוכות מצד מובילי דעה ופוליטיקאים ועצימת עיניים של אמצעי התקשורת. בפועל, היא מהווה אישור לפרעות הבאות.
ד"ר עוז גוטרמןההרשעה של בשיר והאהדה שלה זכה בעקבות מעשיו הם סימפטום לסיר רותח. ככל שנעצום עיניים ונדפדף למקרה הבא, כך תגבר הלגיטימציה בחברה הערבית לאירועים מעין אלה. ההתעלמות פוגעת לפני הכול באזרחים הערבים עצמם ומונעת דיון אמיתי ורציני על השתלבותם בחברה, והאצבע המאשימה צריכה להיות מופנית בראש ובראשונה למנהיגות הערבית ששותקת. השתיקה הזאת, שמאשררת את האלימות, מגיעה ממי שלאחר מכן יפנו אצבע מאשימה לעבר המשטרה ושאר גורמי אכיפת החוק.
למול השתיקה הרועמת הזו לא יעזרו גם גדודי מג"ב או התערבות של שב"כ. גזענות היא גזענות היא גזענות, ואזרח הוא אזרח הוא אזרח. אם הייתי נתקל ברחוב או ברשת באדם המעודד פגיעה באדם אחר רק בשל היותו ערבי, הייתי מנתק איתו מגע ומשתמש בכל אמצעי שברשותי כדי להוקיעו מהחברה שבה אני חי. ההתעלמות הערבית מהעידוד לאלימות היא גזענות לכל דבר ועניין.
- ד"ר גוטרמן הוא מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי בעכו
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
