העבודה של שוג'י מורימוטו עשויה להיות עבודות החלומות של רבים: הוא מקבל כסף בשביל לא לעשות שום דבר. הוא גובה 10,000 יין (71 דולר) לשעה כדי לארח ללקוחותיו חברה - וזו, פחות או יותר, העבודה כולה.
"בעיקרון, אני משכיר את עצמי", אומר מורימוטו, בן 38 מטוקיו. "העבודה שלי היא להיות מה שהלקוחות רוצים שאהיה, ובעיקרון לא לעשות כלום". מורימוטו טוען שבארבע השנים האחרונות הוא יצא לכ-4,000 משימות שכאלה. למורימוטו יש קרוב לרבע מיליון עוקבים בטוויטר, ומשם מגיעים רוב הלקוחות שלו. קרוב לרבע מהם הם לקוחות קבועים, כולל אחד ששכר את שירותיו 270 פעמים.
באחת הפעמים הגיע מורימוטו לפארק ופגש אדם שרצה שהוא ינדנד אותו בנדנדה. בפעם אחרת, בתחנת רכבת, הוא חייך ונופף מבעד לחלון לאדם שרצה שמישהו יברך אותו לשלום. מורימוטו לא יסכים לכל הצעה: בעבר סירב לסחוב מקרר ולנסוע לקמבודיה, ומסרב לכל הצעה בעלת אופי מיני.
בשבוע שעבר מורימוטו פגש בבית קפה את ארונה צ'ידה, אנליסטית בת 27. הוא ישב עם צ'ידה וניהל איתה שיחה בטלה. השניים אכלו עוגיות ושתו תה. צ'ידה שכרה את שירותיו מכיוון שהיא רצתה ללבוש בגד הודי מחוץ לבית- אך חששה שהבגד יביך את חבריה. "כשאני עם החברים שלי אני מרגישה צורך לבדר אותם, אבל איתו אני לא מרגישה צורך לפטפט", הסבירה צ'ידה.
לפני שמורימוטו מצא את ייעודי האמיתי הוא עבד בהוצאת ספרים, שם לעיתים קרובות לעגו לו ואמרו שהוא לא עושה כלום. "אז התחלתי לחשוב מה יקרה אם אני אציג את היכולת שלי 'לא לעשות כלום' כשירות ללקוחות". כיום העסק של מורימוטו הוא מקור ההכנסה היחיד שלו, וכך הוא מצליח לפרנס את אשתו ואת הילד שלו. למרות שהוא מסרב לחשוף כמה הוא מרוויח, הוא אומר שהוא פוגש ביום לקוח אחד או שניים. לפני מגפת הקורונה הוא פגש שלושה או ארבעה לקוחות ביום.
למורימוטו יש תובנות על העבודה המשונה שלו, ועל החברה - שמעריכה פרודוקטיביות ולועגת לחוסר-יעילות. "אנשים יכולים לחשוב שהעבודה שלי ב'לעשות כלום' היא בעלת ערך, מכיוון שזה עוזר לאנשים אחרים. אבל זה גם בסדר באמת לא לעשות כלום. אנשים לא חייבים להיות יעילים".
