כמה ימים אחרי פרישתה הרשמית מתפקיד מנכ"לית משרד התקשורת לירן אבישר בן-חורין, עדיין מדברת על עבודתה במשרד בלשון הווה ("אנחנו בוחנים", "זה על השולחן"). היא מונתה על ידי יועז הנדל לפני כשלוש שנים, ואת החודשים האחרונים - מן הסוערים בתולדות מדינת ישראל בכלל ומשרד התקשורת בפרט - עשתה כבר לצד השר החדש, ד"ר שלמה קרעי ("שילכו לעזאזל"), לאחר שמועמדו לתפקיד המנכ"ל, אלעד מלכא, נדחה על ידי ועדת המינויים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כן, היא הייתה שם למן היום הראשון שבו הודיע קרעי על כוונתו לסגור את תאגיד השידור הציבורי והכריז על ביטול רפורמת המכשירים הכשרים, וגם בהמשך - כשהחליט "להסתפק" בסגירת ערוצי רדיו, "לפתוח לתחרות" את ערוצי השידור בישראל, ועוד. את מה שיש לה לומר על התקופה הזו היא מנסחת בענייניות, תוך זהירות בכבודו של הבוס לשעבר, אבל היא לא מזכירה אותו בשמו אפילו פעם אחת. שלמה קרעי הוא "שר התקשורת הנוכחי".
אמרת פעם בראיון: "הקווים האדומים שלי מאוד ברורים לי... יש דברים שלא עושים, ולא משנה של מי ההנחיה, ואם צריך אניח את המפתחות". היו מצבים כאלה בשלושת החודשים האחרונים?
"לא".
כלומר, כל מהלכי קרעי בשלושת החודשים האחרונים היו מתואמים איתך ומקובלים עלייך.
"את זה לא אמרתי. שר לא חייב לתאם עם המנכ"ל את הדברים שהוא אומר או את הדרך שבה הם נאמרים. אומר רק כך: בפועל, המשרד לא ביצע בתקופה הזו איזשהו מהלך משמעותי ששינה את המציאות. אני לא שירתי שלושה חודשים מעבר לקווי האויב. יש תהליכים, יש עבודות מטה, התקיימו דיונים. זכותו של שר לקבוע סדרי עדיפויות אחרים. בסוף, מנכ"ל קם בבוקר לממש את מדיניות השר שלו וצריך להרגיש נוח במרחב".
ואת לא הרגשת בנוח.
"נסתפק בדברים האלה. חילופי הממשלה האלה היו טעונים מדי. בוטלו טקסי חילופי שרים, שהם בעיניי סמל של דמוקרטיה; היה גם משהו מאוד נוקשה ומבשר רעות בדרך שבה נעשו החילופים האלה. בטקסים שכן התקיימו, שרים ביטלו מיד רפורמה של השר שקדם להם, שקראו עליה כנראה רק בדרך מהמדרגות, או שלא קראו בכלל. דווקא שר התקשורת הנוכחי רצה בחפיפה מסודרת והיה קשוב לצוות המקצועי".
במכתב הפרישה שלך כתבת לעובדי המשרד: "הביעו את עמדותיכם בעומק המקצועי ובנחישות האופיינית לכם. כמשרתי ציבור אין לנו פריבילגיה לנהוג אחרת". למה התכוונת?
"שלושת החודשים האחרונים וגם לפניהם היו תקופה מאוד מורכבת - חוסר יציבות אינסופי, בתוך הכאוס שאנחנו חווים. אז רציתי להזכיר להם למה הם קמים בבוקר: להגיד את האמת המקצועית שלהם, גם כשזה קשה, גם כשיש יחס עוין אל פקידי השירות הציבורי".
איך קרה שהמצב הזה חדר גם למשרד התקשורת - משרד שנחשב כל השנים למקצועי מאוד, כמעט בלי קשר לאידיאולוגיה ולמחלוקות ימין-שמאל?
"תחת אחריות המשרד יש בכל זאת כמה אזורים נפיצים. הנפיץ ביותר הוא עולמות התוכן והשידורים, שאני חושבת שהממשלה צריכה למעט לעסוק בהם. רוב הקדנציה שלי לא נגעתי בנושא הזה, ואני שמחה על כך. אסור שהמשרד יתערב בתכנים. וגם אם נדרשת התערבות לעיתים נדירות, במקרי קצה בלבד - היא צריכה להתבצע על ידי רגולטור עצמאי, רחוק מהממשלה".
מהו דעתך על היחס אל אנשי המקצוע בשירות הממשלתי, מה שקוראים בממשלה ובכנסת "פקידים"?
"אני ממש מציעה לכולנו להשתחרר מן המודל הלעומתי הזה. שר שנכנס למשרד התקשורת, למשל, מבין תוך דקה, שהנכס העיקרי שיש לו כאן הם אנשי המקצוע - טאלנטים שאפשר לנצח איתם. אצלי, למשל, מותר היה ליועץ משפטי להביע גם דעה שאינה משפטית. זו הייתה התרבות הארגונית במשרד גם בימי השר הנדל".
כיהנת תחת ארבעה שרים - הנדל, גנץ, גינזבורג וקרעי - כולם איפשרו לך לנהל בדרך הזו?
"רוב הזמן עבדתי עם הנדל, ועם כל אחד מהאחרים רק כשלושה חודשים. כולם הקשיבו, כולם הבינו די מהר שזו זירה מאוד מקצועית, שנכון וראוי להקשיב בה. והעובדה שהתבקשתי להישאר במשרד מעבר למתוכנן קשורה כנראה להבנה הזו, שלהיות פרלמנטר זה דבר אחד ולהיות שר במשרד מקצועי זה דבר הרבה יותר מורכב".
זה לא ממש בא לידי ביטוי בדרך שבה התנהל השר קרעי.
"כל אחד וסגנונו. אני לא מתכוונת להתייחס לשאלות של סגנון".
מדובר בשר שנכנס למשרד מקצועי, ותוך יום-יומיים הסתער דווקא על תחומי התוכן בשידורים, שאת בעצמך טוענת שראוי לממשלה לא להיכנס אליהם בכלל.
"אני אגיד דבר אחד בנושא: גם שר התקשורת הנוכחי יודע להקשיב; בחלק מהדברים שיכנענו אותו, בחלק לא שיכנענו. מה שנאמר בין הצוות המקצועי לבין השר הזה והשרים האחרים, בין ארבע קירות, יישאר שם. זו תפיסת עולמי בניהול".
אבישר בן-חורין, 46, ילידת מגדל העמק, היא מהדורה מודרנית, בגרסת אנרג'ייזר, של ה"סיביל סרוונט" הקלאסי. את כל הקריירה שלה עשתה עד כה בשירות הציבורי: בגיל 24, אחרי תואר ראשון (בהצטיינות) במשפטים ובמינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב ותואר שני במשפטים באוניברסיטת ניו יורק, עבדה כעוזרת ליועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז. ב-2006 יצאה לארבע שנים בארה"ב - שנתיים כשליחת העלייה (הראשונה) של התנועה הרפורמית ושנתיים נוספות כראש משלחת עלייה של הסוכנות בצפון אמריקה.
בהמשך עבדה במשרד ראש הממשלה כיועצת למנכ"ל אייל גבאי, ואחר כך כראש מטה למנכ"ל הראל לוקר. בתקופה שבה שימש יועז הנדל כראש מערך ההסברה הלאומי במשרד, היא ריכזה את עבודת המטה החברתי-כלכלי של נתניהו וריכזה קידום של רפורמות רבות בתחום הממשל והחברה. מ-2013, כיהנה כמנהלת "פרויקט מסע" של ממשלת ישראל והסוכנות היהודית לעידוד שהות של צעירים יהודים בארץ. היא נשואה לאיתי בן-חורין, מבעלי המשרד לייעוץ אסטרטגי תקשורתי בן-חורין אלכסנדרוביץ'. השניים מתגוררים בכפר סירקין ולהם שני ילדים.
בכירי תעשיית התקשורת הישראלית תמימי דעים: במשרד המקצועי והקטן-יחסית (160 עובדים) לא היו מעולם מנכ"לים שבתקופה קצרה כל כך הצליחו לחולל שינויים משמעותיים כל כך. ודאי שלא אישה. רשימה חלקית: פריסת הסיבים האופטיים, שהקפיצה את ישראל בתוך שנה לצמרת המדינות המובילות בתחום; ביטול הפיצול בין ספק לתשתית באינטרנט; הפחתת תעריפי בזק; כניסת דואר ישראל להליך של הפרטה מלאה, ועוד.
המלחמה של קרעי בתאגיד הייתה על דעתך? על דעת הדרג המקצועי במשרד?
"זה נושא שנמצא בעבודת מטה ובדיון שמתנהל בימים אלה במשרד. היה לי חשוב לשמור על העיקרון: מותר לשרים בממשלה ולקובעי מדיניות לשאול את השאלות הכי קשות - גם אם צריך שתהיה מסגרת לרדיו מסחרי ארצי במדינת ישראל, וגם אם יש בכלל מקום לשידור ציבורי ב-2023. רק שהדרך הנכונה לעשות את זה היא לא לקום בבוקר ולהחליט לסגור או לפתוח".
זה מטיל עלייך, כמשרתת ציבור, חובה לא פשוטה: מגיע שר עם אג'נדה אידיאולוגית, שפחות מודע לסדרי העבודה המקובלים במשרד מקצועי. מישהו צריך להגיד לו: אדוני, חכה רגע, בוא תלמד. אז אני שואל: האם עשיתם את עבודתכם?
"עשינו את עבודתנו. ואם יש דבר אחד שניסינו במאמץ גדול לעשות בשלושה חודשים זה לכייל עבודה תקינה בתוך הארגון; כן, זה אומר להיכנס לשר ולומר לו, אדוני - הדרך להתמודד עם השאלה שאתה מניח על השולחן היא לברר ולבדוק אותה. למשל - לבצע ניתוח שוק ולברר אם באמת יש בעיה תחרותית במקטע השוק שאתה מדבר עליו. יש במשרד מחלקה כלכלית שיכולה לבדוק את זה, בוא נשלח אותה לעשות עבודת מטה רצינית ומעמיקה; בוא ניפגש עם השחקנים בשוק; נבין מי הנפגעים הפוטנציאליים. זו העבודה שלנו. ובאמת, העבודה בעיצומה, ועוד לא התקבלו החלטות".
אבל הוא קודם הצהיר מה שהצהיר.
"אני לא אחראית להתנהגות ולהצהרות של אף שר. בסוף, בפועל, אנחנו חיים עדיין במדינה מתוקנת. אי אפשר לקום כך סתם בבוקר ולסגור. פשוט אי אפשר".
שר דווקא יכול. זה בסמכותו.
"אי אפשר. אני שואלת - התאגיד סגור? ערוץ אחד נסגר? עדיין יש בית משפט במדינת ישראל, יש הליך ויש דרך שצריך לעבור דרכם. האם יכול להיות עולם שבו אפשר לקום בבוקר ולסגור ערוצים? יכול להיות. האם זה עולם שבו אתה ואני רוצים לחיות בו? לא. שר התקשורת הנוכחי, כמו כל שר אחר, ייצא נשכר מזה שיקבל החלטה רק אחרי שתתבצע עבודה בנושא, ולא רק בגלל החשש שבית המשפט יפסול את זה. אם אתה שואל אם הצלחתי לכייל את המערכת להבין שיש ערך בעבודת מטה - אני נוטה לחשוב שכן".
אגב, מה דעתך על התאגיד?
"אני חושבת שיש חשיבות וערך גדול לשידור ציבורי, שמייצר תכנים שאינם תלויים בבעלי הון ולא בצורך להחזיר השקעה, שעוסק במורשת, בהיסטוריה, בסוגיות לאומיות, בשפה שלנו. זה קיים בכל העולם, ולא במקרה. יותר מזה: שידור ציבורי שאינו עצמאי - טוב לו מותו מחייו".
קרעי, על פי הכרזתו, מתכוון לבטל לחלוטין את הרגולציה והפיקוח על השידורים בישראל - לא מועצת כבלים ולוויין ולא מועצת רשות שנייה, אפילו לא גוף העל המאוחד שעליו המליצה ועדת פולקמן שהקים הנדל. איש הישר בעיניו ישדר.
"אני עוד לא יודעת איך הסוגיה תוכרע. השר הנדל גיבש כבר לפני מספר חודשים טיוטת תזכיר לחוק השידורים, שעיקרה הפחתה משמעותית של הרגולציה בתחום. אנחנו אחרי תהליך של שימוע בנושא, והמסקנות מונחות על שולחנו של השר להחלטה.
"אני לא חושבת שייתכן מצב שבו אין רגולטור בכלל. כי המשמעות היא שהממשלה תפקח בעצמה. אני ממליצה לכל שר שיושב היום על כיסאו לזכור שמחר יישב שם שר אחר, שחושב הפוך ממנו. צריכה להיות רגולציה מינימלית בתחומי קיצון של הסתה, פורנוגרפיה ופגיעה בילדים, נגישות לאנשים עם מוגבלויות, וגם בתחומי התחרות - במטרה לאפשר פלורליזם, ליצור גיוון ולמנוע מונופולים. בעיניי, גם הרגולציה על הפקות מקור (שמחייבת את ספקיות הטלוויזיה להפריש מרווחיהן לצורך ההפקות הללו - י.ו) צריכה להישאר: לסדרות ולסרטים הללו יש השפעה על הנרטיב הישראלי, על היכולת שלנו לקיים שיח עמוק על מה שמתחולל בחברה, ואני רואה בהן ערך עצום.
"היו לנו הרבה שיחות רציניות בנושא עם השר. אני מבינה את הטיעון הנגדי, שגם רגולטור הוא אדם שיש לו עמדות ודעות. זה נכון, אבל השאיפה היא לייצר מבנה משפטי כזה, שמי שיתמנה לתפקיד לא מחויב לחברי מרכז כאלה או אחרים, שאי אפשר לפטר אותו כשהוא מקבל החלטה שלא נראית לך. האם זה מושלם? לא, אבל זה יותר טוב מהאלטרנטיבה".
מזכיר לי את הוויכוח על הדרך הנכונה למינוי שופטים.
(צוחקת) "אין לך הרשאה לעשות פה 'גזור והדבק'. אני תומכת בשוק החופשי; תמיד עסקתי בהפחתת רגולציה, בהורדת חסמי כניסה ובעידוד תחרות. אבל אחרי כל זה - אני חושבת שצריך להבין מה עומד מאחורי הטיעונים הליברטריאניים האלה. אני מרגישה ש'כוחות השוק', 'הסרת רגולציה' ו'כלכלה ליברלית' נהיו איזה טרנד, באזז. בסוף, המציאות יותר מורכבת: ניהול מדינה כולל התייחסות מיוחדת גם לחלשים ולפריפריה".
בנושא רפורמת הקווים הכשרים - אחד המהלכים החשובים של השר הנדל - הצלחת פחות: מיד עם כניסתו לתפקיד הוא סיכם עם החרדים על ביטול הרפורמה הזו.
"מותר לממשלות נבחרות לשנות מדיניות. אגב, הרפורמה טרם בוטלה והנושא עוד לא הגיע לחקיקה. ההחלטה על הקווים הכשרים נעצרה בצו ביניים של בג"ץ ושם היא תלויה ועומדת. בינתיים, להבנתי, יש מחלוקת בתוך העולם החרדי לגבי המודל הנכון. אני שמחה שהדיון בנושא לפחות הוציא את השד מהבקבוק. גם שם מבינים היום, ש'וועדת הרבנים' ששלטה בנושא הייתה והינה מונופול. אם תהיה שם תחרות - למשל, אם יהיו כמה ועדות כאלה, שלכל אחת מדיניות חסימות אחרת ומכשירים שונים - התקדמנו".
פריסת הסיבים האופטיים בישראל התעכבה לאורך שנים, בעיקר בגלל סירובה של בזק להיכנס לתחום.
איך הצלחתם לפצח את הסוגיה הזו?
"מילת המפתח היא תחרות. היה רגע שבו בזק - שהייתה הגורם הכי משמעותי בנושא כיוון שהתשתיות שלה כבר פרוסות ברוב המדינה - הסתכלה לצדדים וגילתה שהמתחרות מתחילות לעקוף אותה. לזה צריך לצרף רעיון יצירתי, שהביא לשולחן צוות מקצועי במשרד: אם בזק מסרבת לפרוס סיבים באזורים לא כדאיים כלכלית - שתגיד בעצמה באלו אזורים היא כן מוכנה לפרוס. באזורים האחרים יפרסו אחרים, בעזרת מימון שיגיע מקרן מיוחדת שתוקם מחצי אחוז מהכנסות כל החברות הפורסות. המודל הזה הצליח מעל ומעבר למה שדמיינו. ב-2024 נהיה כבר קרובים לפריסה מלאה בכל הארץ. את האנרגיה העיקרית שלי בשלוש השנים האחרונות השקעתי בזה, מדינת ישראל לא הפנימה עד הסוף, לדעתי, את ההשפעה שיש לתשתיות תקשורת על התוצר הלאומי. אינטרנט מהיר הוא הרכבת הכי מהירה לצמצום הפערים בחברה, רק שרכבת לוקח לבנות עשרות שנים".
לעומת זאת, פריסת הדור החמישי בסלולר בישראל רחוקה מלהיות הצלחה. היא לגמרי בחיתוליה.
"לדעתי, תשתיות הסלולר צריכות להיות המיקוד של משרד התקשורת בשלוש השנים הקרובות. מכרזי התדרים הייעודיים יצאו לדרך. בימים אלה הוקם צוות בין-משרדי, שיעסוק בקידום דור 5. זו משימה, שההשפעה שלה על הכלכלה הישראלית היא עצומה, דרמטית. הרשת הזו היא תנאי הכרחי למימוש היתרונות היחסיים שלנו. הממשלה לא יכולה פשוט להתבונן מהצד ולומר: השוק יעשה את שלו. בטח לא בזירת הסלולר. ספקיות הסלולר רק מתחילות להתייצב אחרי הקשיים שחוו בשנים האחרונות, והן נדרשות לשלם אגרות מוגזמות על התדרים. במשרד התקשורת השקענו עד היום 24 מיליון שקל, יחד עם רשות החדשנות, בחברות שמפתחות יישומים לדור 5. מתבשלים שם כמה רעיונות מאוד מעניינים.
"על קושי אחר התגברנו כשהוצאנו מידי הרשויות המקומיות את הסמכות להעניק היתרי בנייה לרוב אתרי הסלולר. ראינו שלפעמים ראש העיר ממולכד בין החוששים מקרינה של האנטנות, לבין הציבור שיודע שהאמת הפוכה, שככל שיש יותר אנטנות יש פחות קרינה. צריך להבין שלהפעלה מלאה של רשת דור 5 תידרש אנטנה כל חצי קילומטר".
גם הנדל וגם קרעי הכריזו, בעקבות מסקנות ועדת פולקמן, כי גם ספקיות טלוויזיה מחו"ל, כמו נטפליקס ודיסני, יידרשו להפריש מרווחיהן כאן למימון הפקות מקור ישראליות. לקחתם בחשבון שהן יגידו "לא משתלם לנו" ופשוט יעזבו את הארץ?
"רגולטורים לא צריכים להיבהל מלחצים כאלה. אני לא חושבת שנטפליקס עם מיליון ומאה אלף מנויים כאן, לפי ההערכות, תצא מישראל אם תצטרך להפריש אחוזים בודדים להפקות מקור. סדרות ישראליות שנרכשו על ידה מצליחות בכל העולם".
עמדת בראש הוועדה לבחינת אסדרת פעילותן של הרשתות החברתיות. נוטים להאשים אותן במתן במה להסתה, פדופיליה, פייק ניוז; מצד שני - כשהן כבר חוסמות ומצנזרות, הן מואשמות בסתימת פיות פוליטית.
"דנו על זה בוועדה, אלה חברות פרטיות שאין עליהן רגולציה, שפועלות במרחב המקודש של חופש הביטוי, ובמידה רבה נותנות כוח לחלשים. מצד שני, אם ברור שאסורה הסתה לאלימות בטלוויזיה, למה זה שונה ברשתות? לכן הצענו מודל צר שקובע שהרגולציה תחול רק על רשימה סגורה של תכנים פוגעניים - הסתה לגזענות, אלימות, פדופיליה וכו'. המסקנות נמצאות כרגע על שולחנו של שר התקשורת הנוכחי להכנת תזכיר חקיקה".
נולדת במגדל העמק. אפילו אמרת פעם שיש הרבה כוח בלגדול בפריפריה, שהיא "בית ספר למנהיגות". מה חשבת על דברי דודי אמסלם שאמר ש"רובנו עובדים אצלכם בבתים ומנקים לכם את הגינות"?
"זה קומם אותי. לפי חובבי הז'אנר הזה, אם את אישה מרוקאית או תוניסאית שגדלה בפריפריה והגיעה לעמדות השפעה - זה אומר שהשתכנזת או ששכחת מאיפה באת. כלומר, היית צריכה להישאר בפריפריה, כי אחרת את לא מסתדרת בתבניות שאירגנו בשבילך. יש פה אמירה גם גזענית וגם מורידה. אני לא מכחישה שעבדתי יותר קשה כדי להגיע לאן שהגעתי. הדבקתי יותר פערים. כל אחד מההורים שלי עבד בכמה עבודות, ובמשמרות, כדי להביא כסף הביתה. אמי, שגדלה במושב בית הגדי, עובדת עד היום כאחות במרפאה; אבי ז"ל עשה הכול - היה טכנאי קרור, וחילק עיתונים בלילה, ועבד במפעל, והיה צלם; אני זוכרת אותו תמיד בסרבל כחול. כשלמדתי באוניברסיטה בניו יורק, כל המשפחה השתתפה במימון הלימודים.
"ברור, שעדיין יש פערים במדינת ישראל. אבל מה התרומה של השיח הרע הזה - להשניא על תושבי הפריפריה את כל האחרים? הוא רק מייצר הון פוליטי למישהו. אבי עלה ממרוקו בגיל 11. הוא תמיד בז לשיח הקיפוח הזה. תעבדו קשה, הוא אמר לנו, ותגיעו לאן שתרצו. יום לפני סיום קורס קצינות הוא התקשר אליי: את תהיי מצטיינת פלוגתית, נכון? לא מחלקתית! אבא שלי האמין כל חייו שהוא מגשים את החלום הציוני דווקא במגדל העמק. מדינת ישראל כקולטת עלייה - זו הייתה תמצית חייו. לגדול בפריפריה זה כור היתוך, בלי קלישאה. למדתי כימיה ופיזיקה בכיתה אחת עם חמישה עולים מרוסיה".
הממשלה הנוכחית לא מינתה אפילו אישה אחת לתפקיד מנכ"לית משרד ממשלתי. איך זה קורה ב-2023?
"כי זה לא חשוב לאף אחד. בעבר היו שרות שאמרו: 'אני רוצה לידי מנכ"לית אישה'. והן הצטיינו. לדעתי, זה אפילו חמור יותר: כדי להגיע לצמרת על טהרת הגברים - צריך שיקרה ההפך, ששרים יבחרו במכוון מנכ"ל גבר. כל שר הרי רוצה להצטיין ולקחת אליו את הטובים ביותר - אז בין הטובים האלה אין נשים? לא יכול להיות ש-50 אחוז מהכישרון והשכל במדינה לא נמצא ביניהם. הבן שלי היה בן 4-3 כשנכנסתי לתפקיד. יום אחד הוא אמר לי: כשאגדל אני רוצה להיות מנכ"לית משרד התקשורת. תחשוב מה זה אומר על הבניה חברתית. בגרמניה אנגלה מרקל כיהנה 16 שנה, אני בטוחה שבנים שם שאלו את אמותיהם אם גם בן יכול להיות קנצלר".
לאן הולכים מכאן? מה התפקיד הבא?
"הבת שלי כבר בונה על אמא שמוציאה אותה מהצהרון כל יום, אני לא יודעת כמה זמן זה יחזיק. גם כמנכ"לית, בימי שני וחמישי הוצאתי את הילדים. אגב, כשעבדתי במשרד ראש הממשלה, המנכ"ל לוקר היה מוציא את הילד שלו מבית הספר פעם בשבוע. אז אמרתי לעצמי: אם מנכ"ל ראש הממשלה עושה את זה פעם אחת, אני לא יכולה פעמיים? אני חושבת שגם לאיש ציבור חשוב 'לעבור' במגזר העסקי, אז זה על הפרק. אבל המגזר הציבורי תמיד היה החיידק שלי; בשלב כזה או אחר, אני אשוב ואפגש אתו".
פורסם לראשונה: 07:32, 07.04.23
