בסוף השבוע פורסם כאן שראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס למכתבי הפסקת התנדבות של טייסי מילואים בחיל האוויר ואמר שישראל יכולה להסתדר בלי כמה טייסות אבל לא יכולה להתקיים ללא ממשלה, ומכאן שהממשלה קודמת לטייסים. מדובר באמירה רבת משמעות שקופלת בתוכה את ההכרה שחלחלה לתודעת נתניהו, ולפיה לא גורל הרפורמה המשפטית עומד על הפרק אלא המדינה/ממלכה.
הרפורמה במתכונתה המצומקת בטלה בשישים ונותר ממנה רק הקצה הזניח של עילת הסבירות. מדובר ברכיב החקיקה הקונסנזואלי ביותר שאפילו נשיא העליון בדימוס אהרן ברק מסכים איתו. אבל לא הקונצנזוס הכללי דוחף את נתניהו. גם לא הבייס הפוליטי שלו, החפץ לראות משהו מתוך המכלול שהציג בזמנו שר המשפטים יריב לוין מקודם בחקיקה. המניע הוא עמוק מכך. נתניהו הבין זאת: המחאה הציבורית–פוליטית באמתלת הרפורמה חשפה את עומק התהליך המסוכן החורץ את החברה הישראלית ומקעקע את יסודות המדינה.
הנכונות של מחנה שלם להרים יד על המדינה ועל הממלכתיות על ידי יצירת כאוס באופן מאורגן, ערעור היציבות הכלכלית ובעיקר עידוד תופעת הסרבנות בצה"ל של קבוצות המזוהות עם האליטה, הם האתגר העיקרי שניצב היום בפני ישראל. השבט והסקטור הרימו את ידם על המדינה ועל הממלכה ולמעשה מפרקים מבפנים אותה ואת המעשה הציוני, אולי גם ברוח גבית של גורמים חיצוניים. יותר מאיראן הגרעינית, צחצוחי החרבות של חיזבאללה ואיומי הרקטות מרצועת עזה, מה שמאיים אסטרטגית על המדינה הוא השבט.
שאר האתגרים זניחים לחלוטין בהשוואה לכך, מה שהופך את המשימה של נתניהו לשונה לגמרי ממה שתכנן לעצמו כשנבחר בנובמבר לראש ממשלת ימין-על-מלא. יש פה היסט ברור של הרעיון האסטרטגי מהחוץ אל הפנים. חשוב להבהיר: לא הרפורמה הצמיחה את האתגר. תהליכי העומק שהפכו את ישראל ממדינה ריכוזית לאוסף של שבטים חלחלו תחת יסודותיה שנים רבות. הרפורמה היא טריגר שגרם לתהליכי העומק לצוץ מעל פני השטח בצורתם החריפה ביותר. היא המחישה עד כמה המדינה-הממלכה הפכה בת ערובה לפוליטיקת השבטים, וזו מחלחלת אפילו לקודש הקודשים של הביטחון הלאומי - מערכת הביטחון.
ההתפתחות הזו מחייבת פעולה נחושה לריסוק ההיגיון השבטי-סקטוריאלי ולשיקום ההיגיון המדינתי. היגיון זה מזוהה עם הרעיון הציוני שפירושו תיקון העיוותים שבהם חי העם היהודי לאורך אלפי שנים ומצאו ביטוי בביזור, שבטיות, בוז לשלטון בשר ודם, מרדנות כערך בתרבות הפוליטית ולמעשה – גלות. משכך, העברת החוק לצמצום עילת הסבירות קריטי ברמה הסמלית הרבה יותר מאשר המהותית. זהו סמלו של המאמץ לכונן מחדש את הרעיון המדינתי ולדכא את הרעיון השבטי שאליו מתמסר הציבור בארץ.
ד"ר דורון מצאבמונחים השוואתיים היסטוריים, זו אלטלנה מודל 2023. כזו המצריכה לסמן מחדש את הגבול שהיטשטש ומחייב הסדרה ותיקון לאלתר. הטבעת אוניית הנשק של אצ"ל ביוני 1948, ובמידה מסוימת פירוק הפלמ"ח חצי שנה לאחר מכן, היו הנקודות שבהן בחר דוד בן גוריון להכות כדי להפוך את הקולקטיב היהודי מאוסף סהרורי של קהילות למעשה מדינתי ריכוזי.
כיום מוטל על נתניהו לעצור את הדימום החמור שממנו סובלת הציונית. מעשה כזה, של אלטלנה מודרנית, צריך להיות חד ומדויק. הוא צריך לסמן את נקודת התורפה של המערכת שממנה ניתן יהיה לצאת ולחולל את תהליך השיקום. מחאת/סרבנות הטייסים וצמצום עילת הסבירות יהיו כנראה האלטלנה במודל העכשווי.
- ד"ר דורון מצא הוא מזרחן, מרצה במכללת אחוה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
