שלוש נשים נרצחו בשבוע האחרון, שמונה מאז החלה שנת 2022, ולא ניתן לומר שנעשה מספיק כדי למנוע את מותן. במהלך השנה החולפת נעשו צעדים מערכתיים כדי להילחם בתופעה המחרידה הזו, אבל אחרי הזנחה ארוכת שנים - זה מעט מדי, מאוחר מדי: תקציבים לא הועברו במלואם, חקיקה מתעכבת ומאות אלפי נשים וילדים במעגל האלימות ממשיכים לשלם את מחיר הסחבת הפוליטית. אלו חמשת הצעדים הדחופים ביותר שצריכה ממשלת ישראל לקדם כדי להילחם באלימות כלפי נשים.
1. אמנת איסטנבול
בשבועות האחרונים התקווה שישראל תצטרף לאמנת איסטנבול - האמנה הבינלאומית למאבק באלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה - הולכת ומתאדה. "המתנגדים לחתימת ישראל על האמנה מבקשים להסיט את הדיון מאלימות נגד נשים למדיניות הגירה", מסבירה איילת רזין בית-אור, מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה במשרד לשוויון חברתי. "טוענים שלא צריך להיכנס לאמנה, כי למה לישראל לקחת על עצמה מחויבות וביקורת בינלאומית כשאפשר להסתפק בחקיקה פנימית".
דיון באמנת איסטנבול בוועדה לקידום מעמד האישה
(צילום: ערוץ כנסת )
רזין מסבירה שבכוחה של האמנה להסדיר את תחום האלימות כלפי נשים והיא מכירה בתופעת האלימות כלפי נשים, במרחב הפרטי והציבורי כאחד, כתופעה גלובלית. "היא אמנה רחבה המתייחסת למניעת אלימות, הגנה על קורבנות אלימות, תביעה לדין של תוקפים, ניטור ותיאום מדיניות באמצעות שיתופי פעולה של כלל הגורמים הרלוונטיים לנושא. מטרתה להגן על נשים מפני כל צורה של אלימות, לתרום לביעור כל צורות האפליה נגד נשים ולקדם שוויון מהותי בין גברים ונשים תוך הבנה שיש בפערי השוויון כדי להוביל, בין היתר, לאלימות נגד נשים. עצם זה שהיא תחייב את ישראל להעביר דיווח על היישום שלה היא גורם משנה-משחק, אפשרות לעשות תיקון אמיתי".
2. התוכנית הלאומית למיגור ומניעת אלימות במשפחה
התוכנית הלאומית למאבק בתופעת האלימות במשפחה אושרה כבר ב-2017, והיא כוללת מענים רבים למשפחות הסובלות מאלימות. אולם עקב חוסר היציבות הפוליטי, השנה בפעם הראשונה היא תוקצבה באופן משמעותי, וגם עכשיו קיים פער תקציבי של כ-100 מיליון שקלים בין הצרכים לבין מה שהתקבל בפועל וקיים קושי לאייש תקנים רבים שמיועדים לתוכנית. "עבר כמעט עשור מאז שהיא נכתבה, ויכול להיות שחלקים משמעותיים ממנה כבר לא יהיו רלוונטיים, זה משהו שאנחנו חייבים כבר להתכנס אליו", מסבירה רזין.
מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה, איילת רזין בית-אורצילום: יהודית הרפז3. ניטור אלקטרוני
אחרי סחבת של שנים, הוגש השבוע תזכיר חוק ניטור אלקטרוני ליו"ר הועדה לביטחון הפנים, ח"כ מירב בן ארי. מטרת החוק לאפשר פיקוח אלקטרוני במקרים שבהם יש סיכון מוגבר לנשים או לילדים, ולמנוע מצב של איום על חייהם וצורך להיכנס למקלט. "זה מאבק של שנים", מסבירה רזין. "זו טכנולוגיה ישראלית שאנחנו צריכים להיות גאים בה, אבל אנחנו ממשיכים עם גרירת רגליים. צריך להבין את המשמעויות של זה, זה תחליף למקלט שיבטיח רמה גבוהה של מוגנות שתאפשר חירות לנשים ומשפחתן".
4. חוק נגד אלימות כלכלית
החקיקה סביב אלימות כלכלית ממשיכה גם היא לגרור רגליים, וכיום אין הכרה בכך שמדובר בעבירה על החוק. "צריך להבין שזו צורה מאוד נוכחת של אלימות, והיום אין לנו מענה כמדינה לדבר הזה כי לא נתנו לזה שם חוקי. זו אלימות בלי סימנים כחולים אבל עם כל הסימנים של שליטה. כולם מדברים על זה, כולם מכירים את זה, הבנקים עוברים הכשרות כדי לזהות את זה, אבל אין לו מענה חוקי. זה כמו שבי, זה יכול להגיע לתלות מוחלטת", אומרת רזין.
5. חינוך
הרשות לקידום מעמד האישה יחד עם משרד החינוך מובילים תוכנית לחינוך לשוויון מגדרי מגיל הגן כדי ללמוד שפה שוויונית, מכבדת, אבל כיום היא מיושמת רק ב-77 גנים ברחבי הארץ. "זה התשתית להכל", מסכמת רזין. "התוכנית כוללת בתוכה הרבה אלמנטים למניעת אלימות שהבסיס שלה זה כבוד הדדי, של מפגש רצונות. זה בא לידי ביטוי בשפה שהצוות משתמש בה, באביזרי עזר בגן כמו שילוט ותמונות, בלהכיר דמויות פורצות דרך- גם גברים וגם נשים, לשבש הסללות לתפקידים מגדריים. הוכח מחקרית שזו בניית התשתית לחברה פחות אלימה, ואלימה פחות ביחסים בין בני המינים. אנחנו צריכים להרחיב אותה לבתי הספר ולעוד גנים".
