אלפים השתתפו היום (שישי) בנתניה בצעדת "המסע לא תם" למען שחרורו של סמל-ראשון איתי חן, שמשפחתו התבשרה השבוע כי נהרג ב-7 באוקטובר וחמאס מחזיק בגופתו ברצועת עזה. משפחתו, שבלטה בפעילותה באירועים למען שחרור החטופים, הודיעה כי לא תקיים הלוויה עד שיוחזר. אימו של איתי, חגית, אמרה בצעדה: "סליחה שלא הצלחתי להחזיר אותך עדיין".
בשעות הצהריים הגיעו לבית משפחת חן בשכונת עיר ימים כ-4,000 בני אדם, נושאים דגלי ישראל ואת תמונותיו של איתי. המשתתפים צעדו ברחוב מלבסקי עד בית הכנסת בשכונת פולג, שם התקיים האירוע למען שחרורו. חגית, אימו של איתי, אמרה למשתתפים: "אין לנו אפשרות לעשות הלוויה בגלל שלא החזירו אותו, זו לא בחירה שלנו שלא לערוך הלוויה. נעשה הלוויה ושבעה בדיוק כפי שמגיע לאיתי חן, גיבור ישראל, כשמדינת ישראל תסיים את ההתחייבות שלה כלפיו וכלפינו ותחזיר לנו אותו".
האם נפרדה בדמעות מבנה: "איתי שלי. ב-6 באוקטובר בלילה דיברנו, הייתה לנו שיחה מאוד רצינית ולא אופיינית על המשך דרכך המקצועית בצבא. לא נשמעת טוב, רציתי לשמח אותך קצת, הצעתי לשלוח לך משהו טעים מהעיר שליד המוצב שלך. לא היית רעב ואמרת שנדבר בשבת ושתשמח שאשלח לך למחרת. מי ידע שזו תהיה השיחה האחרונה שלנו? אחרונה ממש, לעולם".
חגית הוסיפה: "מאז אנחנו מדברים רק בחלומות שלי. ביום שבת בבוקר כשראיתי את החדשות נחרדתי וחיפשתי אותך, כבר לא ענית לי, כתבתי לך שנראה לי שפרצה מלחמה, שתיצור קשר, שאני גמורה. לא ידעתי שברגעים אלו ממש אתה מגן בגופך על המדינה שכל כך אהבת, ושילמת את המחיר הקשה והנורא מכל עבורך ועבורנו. לא ידעתי עד יום שני השבוע, שלא אחבק אותך יותר. כל כך הרבה פעמים חשבתי על נקודות ההחלטה בחייך, איך יכולתי לשנות משהו, אפילו משהו קטן, בחירה אחת קטנה שהייתה משנה הכול עברנו ב-7 לאוקטובר.
איתי עכשיו יש לי משהו ממש חשוב להגיד לך", פנתה חגית לבנה, "אז תקשיב טוב איפה שאתה נמצא. הטקס הזה הוא בשבילך. אני מבקשת סליחה, סליחה שלא הצלחתי להחזיר אותך עדיין, אני מבטיחה לך שנעשה הכול כדי להחזיר אותך, לא נעצור עד שתקבל את הכבוד שמגיע לך, כבוד של גיבור ישראל. תודה על כל הטוב והאור שהכנסת לחיי, לחיינו תמיד אהבתי אותך ואוהב אותך לעד מלך האריות היפה שלי, אמא".
האב רובי, שנפגש בחודשים האחרונים גם בכירים אמריקנים כחלק מהמאבק להשבת בנו, נשא דברים בעברית ובאנגלית. "אני רוצה לבקש סליחה מאיתי, לא הצלחתי לשמור עלייך ועל זה אני מבקש סליחה. כשהוא התגייס היינו פה בבית הכנסת בשבת וביקשתי מהרב ישראל לברך אותו בבקשה. עוברת חצי דקה, דקה, שתי דקות והוא ממשיך ולא מפסיק, ואיתי מסתכל עליי מה נסגר? קיוויתי, כל התפילות האלה ישמרו עליו אבל לא הצליח לנו".
רועי, אחיו הבכור של איתי, הודה למשתתפים, ואמר: "אנחנו מאוד מעריכים את זה. עכשיו אנחנו מתחילים להסתכל על החמישה חודשים שעברו עלינו, בין שמיים וארץ, לא יודעים מה קורה פה ורק עכשיו אנחנו מתחילים לעכל את הבשורה. מה יש להגיד? למסור לאיתי שאני אוהב אותו מפה ועד הירח והלוואי, הלוואי שהיה לנו עוד זמן".