האופוזיציה מנסה ליצור, באמצעות ירי טענות לכל הכיוונים, דה-לגיטימציה לממשלה המכהנת. בין הטענות שהושמעו בתקופה הקצרצרה מאז הקמת הממשלה נמנות אי-לגיטימיות של כהונת ראש ממשלה העומד בראשות מפלגה קטנה (טרם קרה בישראל, אך לא נחשב לחריג מאד בדמוקרטיות פרלמנטריות), ו"הונאת בחירות" משום שהופרו הבטחות בחירות על ידי מפלגת ימינה (כאילו "הפרה" דומה לא בוצעה על ידי כחול לבן בממשלה הקודמת).
טענה רצינית יותר היא בדבר התנהגות דורסנית ודיקטטורית מצד הקואליציה, אבל גם אותה יש לקחת בפרופורציה: חלק מהתלונות שהועלו במסגרתה (למשל, עיכוב אישור הצעות חוק פרטיות בשבועות הראשונים לאחר הקמת הקואליציה) התבררו כדבר שבשגרה כשמוקמת קואליציה. לכך יש להוסיף מידה רבה של צביעות בשעה שהטוענים להתנהלות פוגענית פגעו בעצמם באופוזיציה ובמיעוטים בשם ה"משילות" כאשר הם היו עד לא מזמן בקואליציה.
בעשור האחרון חוזקה המשמעת הקואליציונית בכל הצבעה כמעט, באופן שהביא להפלת הצעות חוק של האופוזיציה ועיקר במידה רבה את יכולתה לחוקק. בכנסת הקודמת אף הופרו שני נוהגים שהיו קיימים עד אז: נלקחה מהאופוזיציה ראשות ועדת הכלכלה (שניתנה לה מאז הכנסת ה-16 שלוש פעמים), וכן לא ניתן לנציג מהאופוזיציה להיבחר לוועדה לבחירת שופטים. לפחות במקרה האחרון, לפי הפרסומים, הקואליציה הנוכחית מתכוונת לאפשר לאופוזיציה נציג בוועדה לבחירת שופטים.
דמוקרטיה איננה אך ורק שלטון לפי החלטת הרוב. היא גם מניעת עריצות הרוב וכיבוד המיעוט, הפרדת רשויות ושלטון החוק. היא כיבוד כללי המשחק ולא עיקומם לפי הצורך
אולם כל זאת לא מצדיק את החלוקה הלא הוגנת של חברים בוועדות הכנסת, שקבעה הקואליציה, הנשענת על קולותיהם של 61 ח"כים בלבד (מהם 60 שהביעו אמון במעמד השבעת הממשלה). בדיקה שערכנו במכון הישראלי לדמוקרטיה מעלה כי ב-15 השנים האחרונות, מאז הכנסת ה-17, שיקפו יחסי הכוחות בוועדות המרכזיות ביותר (ועדות הכנסת, הכספים, חוקה חוק ומשפט, וחוץ ובטחון) בקירוב את יחסי הקואליציה-אופוזיציה במליאה.
דוגמה טובה לכך היא הכנסת ה-20. בשעה שהיחס בין הקואליציה לאופוזיציה היה 61 מול 59, עמד ההפרש בין השתיים ברוב הוועדות המרכזיות על ח"כ אחד בלבד. ואילו בכנסת הנוכחית, עם יחסי כוחות דומים, ניתן לקואליציה יתרון של שלושה ח"כים בוועדת הכנסת ושני ח"כים בוועדות הכספים והחוקה, מה שמחזק את הקואליציה בזירת הוועדות.
בשל ריבוי מפלגות קטנות בקואליציה בכנסת הנוכחית, קיימת מורכבות ביצירת מפתח סיעתי הולם ותרגומו לייצוג בוועדות. אולם אין בכך להצדיק את ההחלטה שלא לאפשר לאופוזיציה ראשות ועדה מרכזית נוספת, מעבר לוועדה לענייני ביקורת המדינה, גם אם קואליציה קודמת לא פעלה כך.
ד"ר עמיר פוקסהקואליציה הנוכחית מציגה את עצמה כמחויבת להתנהלות פוליטית הגונה, כמו גם לתפיסות ליברליות שלא רואות בדמוקרטיה את "שלטון הרוב" ותו לא. משמע, שגם אם טכנית ניתן לאשר את נוסחת החלוקה לוועדות בהחלטת רוב, וגם אם ניתן לתקן את תקנון הכנסת בהתאם לצרכי הקואליציה, לא ראוי לעשות זאת.
דמוקרטיה איננה אך ורק שלטון לפי החלטת הרוב. היא גם מניעת עריצות הרוב וכיבוד המיעוט, הפרדת רשויות ושלטון החוק. היא כיבוד כללי המשחק ולא עיקומם לפי הצורך (ובכך חוטאת הממשלה הנוכחית גם בתיקוני חוקי היסוד לצרכיה). תפקידה לאפשר פתחון פה ושיקוף הולם לאופוזיציה.
ד"ר חן פרידברגרצון העם ושלטון העם מתבטא על ידי הכנסת כולה, לרבות מיעוטיה האתניים או הפוליטיים, וגודלו של מיעוט זה צריך להשתקף גם בפעילות ועדות הכנסת ובהרכב נשיאות הכנסת, בוודאי כאשר הרוב שעליו נשענת הממשלה כה קטן. היא לא יכולה לפצות עליו בהתנהלות לא הוגנת כלפי האופוזיציה, גם אם זו מקשה עליה בתרגילים ופיליבסטרים.
הוגנות כלפי האופוזיציה איננה רק בגדר "נדיבות של מנצחים", אלא מתחייבת מאופיה הדמוקרטי של המדינה. אל לה לקואליציה הנוכחית, בשם הצורך "להחזיר" לאופוזיציה על התנהגותה בממשלות קודמות, להמשיך את ההתדרדרות בתרבות הפוליטית הישראלית. עליה לנהוג בהגינות כלפי האופוזיציה משום שכך מתחייב במדינה דמוקרטית, ומשום שכך ניתן יהיה לשקם את הפגיעה המתמשכת שעוברת הדמוקרטיה הישראלית במובנה הרחב, זה שמעבר ל"שלטון הרוב".
- ד"ר עמיר פוקס הוא חוקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה וד"ר חן פרידברג היא עמיתת מחקר במכון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
