במשך שנים הייתה לירון (33) במעגל הזנות. "למעשה, בתחושה שלי מאז ומתמיד הייתי שם. פשוט עם השנים זה לבש צורה יותר מובהקת", היא מסבירה, "בהתחלה זה היה משהו שעשיתי בתמורה ליחס או לאהבה. בהמשך זה היה כדי שיהיה לי מקום לישון ולאכול בו. עם הזמן כבר התחלתי לעבוד בחשפנות ובהמשך דרך ליווי ואתרי אינטרנט".
היא מתארת מציאות קשה. "קשה להתמודד עם האלימות, עם הקושי לשמור על שלמות הגוף שלך, הסמים והאלכוהול שהולכים עם זה, הזלזול. הידיעה שחוץ מגוף – את כלום, אין לך מה לתת לאף אחד חוץ מזה. בשנה האחרונה יצאתי מהמעגל הזה. אני שמחה שאני במקום אחר, אבל אני עדיין בהתמודדות יומיומית ויש רגעים לא קלים. נגיד פחד לצאת מהבית ושלקוחות יפנו אליי, או פלאשבקים. אבל אני בונה את עצמי וגאה בעצמי, וזה משהו שבחיים לא יכולתי להגיד. והדבר הכי חשוב: אני יכולה להסתכל על הבן שלי ולא להתבייש".
ארבע שנים חלפו מאז שנכנס לתוקף החוק שמגדיר צריכת זנות כעבירה פלילית. "החוק הביא התעוררות ציבורית", מתארת לירון. "נהיה שיח פתוח על הנזקים. וגם על המענים, השיקום והתמיכה. פתאום ראיתי אופציה לחיות אחרת". ואכן, הביקוש לזנות בישראל ירד בתקופה שאחרי חקיקת החוק, אולם ההשפעה הצטמצמה עם הזמן. מחקר הבוחן את יישומו ואת השפעתו של החוק, שנערך על ידי מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל ויוגש לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, מצביע על עלייה חדה בתמיכה בחוק: 72% מהציבור סבורים שהוא מוצדק לעומת תמיכה של 39% בסקר דומה שנערך בשנת 2016, ו-26% בלבד שתמכו בהפיכת צריכת הזנות לעבירה פלילית בסקר הראשון שנערך בשנת 2008.
אולם למרות המפנה הדרמטי שחל בדעת הקהל, על פי סקר שנערך בקרב גברים יהודים בני 18 עד 70 בישראל עלתה צריכת הזנות בין השנים 2021 ל-2024 מ-7% ל-9%. זאת לאחר שב-2020 ירדה הצריכה ל-5% – אך בעיקר בשל השפעת הקורונה. למה זה קורה? לטענת החוקרים, אחד ההסברים הוא הירידה בהיקף האכיפה של משטרת ישראל נגד צרכני הזנות.
מהנתונים עולה כי בשנת 2021 הוטלו 1,384 קנסות על צרכני זנות, ב-2022 הוטלו 2,841 קנסות, וב-2023 רק 866 קנסות. מתוך כלל הקנסות, 4% ניתנו בגין עבירה חוזרת, משמע כפל קנס.
"בשנים 2020–2023 תפקיד ראש חוליית סחר בבני אדם לא אויש ברציפות, וצוות החוליה התחלף פעמיים. ממצאי המחקר מצביעים על אובדן ידע ארגוני ועל הטמעה איטית של האכיפה בשל קטיעת הרצף התפקודי בגוף המרכז את יישומה במשטרה", מסבירים החוקרים. לדבריהם, סיבות נוספות לירידה בהיקף האכיפה היו "מתן עדיפות למשימות אחרות, ואף החלטה פיקודית לצמצם את המאמצים לנוכח הקושי בביסוס תשתית ראייתית להגדרת זירות זנות, דבר שדורש משאבים רבים ובתוך זה עבודת מודיעין".
בחינה של הפריסה הגיאוגרפית של האכיפה מגלה כי 97% מן הקנסות ניתנו על ידי שלוש תחנות משטרה – תחנת שר"ת בדרום תל אביב, תחנת ראשון לציון ותחנת זבולון בקריית חיים. בתחנות בירושלים ניתנו רק ארבעה קנסות ובמחוז הדרום רק 13.
המחקר גילה כי מאז החלטת הממשלה להקצות 30 מיליון שקל בשנה לנושא, הרחיבו משרדי הממשלה את מספר השירותים עבור נשים בזנות באופן משמעותי. משרד הרווחה והביטחון החברתי, לדוגמה, פיתח והרחיב שירותים כמו מרחבים לנערות וצעירות בזנות ברחבי הארץ, גגונים להלנת חירום ומענים ספציפיים לגברים בזנות ולטרנסג'נדריות. משרד המשפטים פיתח מודל ייעודי לסיוע בהחזרת חובות לאנשים בזנות במסגרת הליכי חדלות פירעון, הכשיר עורכי ועורכות דין למתן סיוע משפטי מותאם ופרסם מתווה חנינות מיוחד בשיתוף בית הנשיא לנשים במעגל הזנות. זאת במטרה להסיר חסמים ולהקל על היציאה מהמעגל הזה.
למרות השיפור במענים, המחקר קובע כי עדיין יש חסמים ביציאה מהזנות, ובהם הצורך בהכנסה יציבה שמאפשרת קיום בסיסי, חוסר בכישורים ובמיומנויות שיאפשרו להתפרנס והתמודדות עם קשיים נפשיים. אפרת (28) היא דוגמה למישהי שהגיעה לזנות בשל מחסור כספי. "הייתי בעולם הזה במשך חמש שנים", היא מספרת, "נכנסתי למצוקה כלכלית והרגשתי שזה או זנות או שאני מתאבדת. אלו היו חמש שנים נוראיות. קראתי למקומות שהייתי בהם 'מרתפים של גיהינום'. לשכב עם 20 גברים בלילה זה לא נורמלי. את חושבת שתגיעי הביתה ותצליחי למחוק את זה, אבל לא. זה לחיות בסבל שלא נגמר".
לפני ארבע שנים, במקביל לכניסתו של החוק לתוקף, יצאה אפרת ממעגל הזנות, והיום היא סטודנטית ועובדת בעבודה שהיא אוהבת. "במהלך השנים ניסיתי לצאת החוצה, אבל לא הצלחתי", היא מספרת, "הייתי בחובות, והייתי כבר מיואשת. פניתי לעזרה והשיחות, הליווי והמעטפת שקיבלתי זה החיבוק שהייתי צריכה, שמעולם לא היה לי. כשהחוק נכנס לתוקף הרגשתי שסוף־סוף מישהו מדבר על זה, שמבינים שזה לא בסדר".
ואכן, "לדבר על זה" היא נקודת מפתח. החוקרים ממליצים "להרחיב את ההסברה לכלל הציבור לצד מיקוד בקבוצות שנתגלה כי אינן מכירות את החוק, בעיקר גברים צעירים, גברים באוכלוסייה הערבית וחסרי מעמד אזרחי בישראל. כמו כן, בעזרת חינוך והסברה לבני נוער יש לנסות ולצמצם את כניסתם לעולם צריכת הזנות".
חוק איסור צריכת זנות נכנס לתוקף ביולי 2020 כהוראת שעה לתקופה של חמש שנים, שצפויה להסתיים ביולי 2025. הצוות הבינמשרדי לטיפול בתופעת הזנות לומד את ממצאי המחקר, והשאלה הגדולה היא מה יקרה הלאה. ד"ר נעמה גולדברג, מנכ"לית עמותת "לא עומדות מנגד – מסייעות לנשים במעגל הזנות", מסבירה כי "עכשיו כבר אפשר לומר שהחוק התחיל שינוי בשיח הציבורי והתקשורתי. מנשים שנתפסו כ'אשמות' במצבן עברנו למצב שבו מתחילה ההכרה הציבורית כי הן מנוצלות. נשים בזנות פונות יותר ויותר לסיוע, מרגישות יותר מאי פעם לגיטימציה לכך שזנות היא פגיעה מינית. מצד שני, האכיפה כמעט שאינה קיימת ויש עדיין צורך להמשיך ולחנך את הציבור שנשים הן לא מוצר צריכה. חשוב להמשיך לתת משאבי מדינה לשיקום שורדות זנות, לתת לכל מי שתחפוץ את ההזדמנות לצאת מהמעגל הזה ולהצליח במסע הלא פשוט של ריפוי מטראומה – בהיבט כלכלי, תעסוקתי ונפשי. החוק חייב להמשיך להתקיים, ולהיאכף".
מהמשטרה נמסר: "משטרת ישראל שמה לפניה את סוגיית האכיפה נגד צרכני הזנות ופועלת בביצוע פעילויות מבצעיות שהובילו גם למעצרים. עוד נציין כי הפעילות המשטרתית הממוקדת והאינטנסיבית שבוצעה בשנים האחרונות מייצרת הרתעה בקרב מי שפועלים בניגוד לחוק".
