נתניהו מתנער מ"חוק הכותל" של ש"ס
לישראל ממשלה מוכשרת. עובדה. אין בור שהיא מחמיצה בדרכה ל"משילות" ולהפגנות כוח מזויפות – ד"ש לאיסור אפיית הפיתות לאסירים הביטחוניים בבתי הכלא - ובכל פעם מעוררת עוד מגזר, עוד קבוצה, עוד ישראלים או יהודים ברחבי העולם שלא יכולים לשאת עוד את המתרחש. הפעם הייתה זאת הצעת חוק שהגישה סיעת ש"ס במטרה לקבוע סייגי צניעות ואיסורים שונים על התנהגות במרחב הכותל, כולל עונשים כבדים על מי שעובר ובעיקר על מי שתעבור עליהם.
מעשית, ההצעה נועדה להקדים את החלטת בג"ץ שצפויה בסוף החודש בעניין מתווה הכותל. זוהי עוד התחכמות מכוערת מבית מדרשה של ש"ס כדי לטרפד את מתווה הפשרה והרצון לאחדות יהודית שנטווה במשך שנים של מו"מ עד שהבשיל בשנת 2016 ואושר בידי ממשלת ישראל, כולל השרים החרדים. תקראו את זה שוב: גם השרים החרדים תמכו בו. אבל אז, בתוך חודשים אחדים חזרה בה הממשלה, "השעתה" את המתווה הזה, ובפועל ביטלה אותו, מה שיצר קרע עמוק ביחסי ישראל והתפוצות. סיבוב הפרסה לא קשור במגבלות על התפילה ברחבה המרכזית, אלא לפזילה לעבר "הרחבה השוויונית".
חברות וחברים, אם יש מקרה מובהק של כבשת הרש, זהו המקרה של הכותל המערבי. לצד הרחבה המרכזית, הגדולה, החגיגית, מסתתרת בחלקו הדרומי, באזור קשת רובינסון, רחבה זעירה ומוזנחת, ללא אבטחה, ללא גישה לכותל עצמו, ללא שירותים. זאת "הרחבה השוויונית" שמדינת ישראל הקצתה לישראלים וליהודים ברחבי העולם שמבקשים לקיים תפילה משותפת לגברים ולנשים או חגיגות שבהן כל בני המשפחה עומדים לצד חתן בר המצווה או כלת בת המצווה. שמחת עניים, כי במרחק כמה עשרות מטרים מתנהלות חגיגות ענק בשמחה ובששון. אבל גם את המעט הזה, שמתקיים בקושי רב, תחת הפרעות ופרובוקציות של חרדים וחרדים לאומיים, יש המבקשים לגזול. בושה.
כשר תפוצות גיליתי את ההבדל העצום בהתייחסות לרחבה הקטנה בארץ ובעולם היהודי. בעוד שבישראל, שבה אין הפרדה בין דת ומדינה, מקבל רוב הציבור את תכתיבי המיעוט האורתודוכסי וחי לפיהם, הרי בעולם הרוב המכריע בין היהודים אינו אורתודוכסי. בארה"ב, למשל, 60% מהקהילה היהודית הם רפורמים או קונסרבטיבים. שיעור החרדים שם הוא 10% בלבד. היתר מתרחקים בכלל מן היהדות ואינם מזדהים עם אף אחד מן הזרמים. בעיה קשה בפני עצמה.
תיעוד: קורעים סידורי תפילה של נשות הכותל
(צילום: נשות הכותל)
גם בקהילות רבות אחרות בעולם התפיסה הדתית היא מתונה ומכילה, וודאי שאינה דוחה את מי שמבקש לקיים את יהדותו באופן אחר. הבית פתוח, האוהל גדול ויש בו מקום לכולן ולכולם. כך צריך לעשות עם שמניינו בעולם כולו הוא 18 מיליון איש, בערך כפי שהיה ערב מלחמת העולם השנייה ולפני האסון הגדול של כולנו.
ד"ר נחמן שיצילום: ג'ורג' גינסברגאבל יש כאן היבט נוסף שנוגע ליחסי ישראל והתפוצות. צעדים מתוכננים נוספים של הממשלה, כמו ביטול סעיף הנכד, שנועד להוציא מחוק השבות נכדים ונכדות של סב לא יהודי, משגרים מסר מאיים ליהודי התפוצות: אתם לא איתנו ואנחנו לא סופרים אתכם. העניין הוא שבכל היבט אחר, להוציא הדתי-יהודי, ישראל סופרת אותם מאוד. היא סופרת אותם בתמיכה המדינית, בסיוע הצבאי, בקשרים התרבותיים ובתרומות הכספיות האין-סופיות שעדיין מגיעות משם. לכך הם בוודאי כשרים. אבל לבוא במחיצתנו? לטפח את הכותל "שלהם"? את כבשת הרש הדלה? זה לא.
ישראל עלולה לגלות שבעולם הזה נהוגים יחסים דו-צדדיים. מי שמבקש את תמיכת יהודי התפוצות במאבק ב-BDS, במלחמה באנטישמיות או חלילה בהורדת דירוג האשראי של ישראל, יגלה שהם אינם שם. הם לא חייבים. עכשיו הם עושים זאת מאהבה, מהערכה, מרצונם הטוב. כשיראו שמדינת ישראל לא סופרת אותם, גם הם לא יספרו אותה.
- ד"ר נחמן שי היה שר התפוצות מטעם מפלגת העבודה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
