במסגרת כנס הכלכלה העולמי השנתי בדאבוס, בהשתתפות עשרות רבות של מנכ"לים של החברות הבכירות ביותר בכלכלה העולמית, נערך מפגש עם חטופות ששבו משבי חמאס ושוחחו עם הבכירים.
נשיא המדינה יצחק הרצוג בוועידת הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס
(צילום: World Economic Forum)
נילי מרגלית, אחות חדר מיון במקצועה, שנחטפה מביתה בניר עוז ושהתה בשבי חמאס 55 ימים עד לשחרורה בפעימה השביעית, שחזרה את היום שבו מחבלים נכנסו לביתה ולקחו אותה בשבי. "ב-7 באוקטובר שני מחבלים של חמאס פרצו לביתי. הם נכנסו לחדר השינה שלי ואיימו עליי בסכין", היא אמרה.
"הם דחפו אותי החוצה מהבית ולא הייתה לי שום ברירה. הם לקחו אותי לעזה והחזיקו בי בכפייה למשך 55 ימים. כשהם פרצו לגדר ראיתי אלפי אנשים, ילדים, נשים רצים לעברי, רצים מעזה לניר עוז. תמונה אחת אני לא יכולה להוציא ממוחי, זה לראות את הטנדר האדום של אבי חוזר מעזה, רק כשחזרתי 55 ימים לאחר מכן נאמר לי שאבא שלי נרצח והגופה שלו עדיין שם, אין לי אפילו קבר להתאבל עליו.
"בשבת בבוקר נלקחתי ישר למנהרה תת קרקעית, שם בפעם הראשונה פגשתי חטופים אחרים שנלקחו מניר עוז, חלקם היו איתי במשך כל 55 הימים, וחלקם עדיין שם. אני מכירה את האנשים האלה, הם הורים, הם היו מפוחדים ופצועים, ומהרגע שפגשתי אותם אני מרגישה מחויבות - אני צריכה לדאוג להם. אני אחות, אני עובדת בטיפול נמרץ לילדים. בתרחיש הכי גרוע שאפשר לדמיין התחלתי לעבוד, התחלתי את המשמרת שלי מתחת לקרקע, משמרת שנמשכה 55 ימים ולילות. 15 אנשים בשבי בלי אספקה רפואית הוא בלתי אפשרי, אז עשיתי מה שיכולתי.
"תנו לי להגיד לכם איך זה הרגיש לשהות בכפייה במנהרה תת קרקעית - אין מספיק אוויר לנשום, הרגשנו שאנחנו נחנקים, אין מספיק אוכל - אתם תמיד רעבים, ההיגיינה כל כך נוראה שאתם יכולים להיות חולים בכל רגע, ובכל רגע אתם יכולים למות. אפילו אם פיזית ניתן לשרוד, אי-אפשר להיות בשבי בלי תקווה, הם סמכו עליי ונתתי להם מעט תקווה. אני לא שם כבר כדי לתת תרופות או מילות עידוד ולהגיד להם שהכול יהיה בסדר והם ישרדו, אז אני עומדת כאן בפניכם כי אני נושאת עדות לגיהינום שחווינו וכי השארתי אנשים מאחור, אנשים מהקהילה שלי וחלק ממי שאני, אנשים שחיים את הגיהינום הזה עדיין, הם יכולים למות בכל יום. כל שעה היא סיכון, הם לא כאן כדי לבקש מכם, אז אני מבקשת בשבילם. ספרו את הסיפור שלהם, תדברו, תוודאו שהעולם מבין את הדחיפות ועשו ככל שיש בכוחכם כדי לעזור להם, אין לנו זמן, הזמן שלהם אוזל".
גם מורן סטלה ינאי, שנחטפה מפסטיבל נובה, סיפרה את סיפורה ואת רגעי החרדה, השבר והמשבר שעברו עליה במהלך ימיה בשבי. "בשבת, 7 באוקטובר, הייתי בפסטיבל נובה. היה לי עסק לתכשיטים ועמדתי להגשים את החלום שלי, באותו בוקר ב-6:29 החלום שלי הפך לסיוט", היא אמרה. "המחבלים של חמאס חיללו את המקום הכי מלא שלווה והפכו אותו למרחץ דמים. היה כאוס בכל מקום, כולם צרחו ורצו בייאוש, אני ניסיתי לברוח ולהציל את חיי, אבל נתפסתי. הצלחתי לברוח פעמיים, אבל בפעם השלישית שברתי את הרגל והם תפסו אותי, שמו אותי ברכב ונסעו לעזה. בדרך הוכיתי, חשבתי שחיי הסתיימו, התפללתי שאמות מהר ובלי לסבול - זה היה מפחיד. נלקחתי לחדר מאוד קטן, אני וילדה בת 18 לבד עם ארבעה מחבלי חמאס. דמיינו, ארבעה גברים מחבלים מסתכלים עליך כל דקה, ביום ובלילה. בכל דקה חשבנו שיאנסו אותנו, לא יכולנו לישון, לא יכולנו לנשום, היה אסור לנו לדבר - וזו הסיבה שאני אומרת לכם שהשבי בעזה הוא דבר מטורף, חוויה לא שפויה, של התקפי חרדה בלתי נגמרי וסיוטים וכל יום משאיר צלקת על הנשמה, היו כמה ימים שלא אשכח לעולם.
"ביום אחד שיחקנו קלפים ואפילו צחקנו, ברגע הכול התהפך - אחד המחבלים התעצבן עליי והצמיד את האקדח לראש שלי, הוא לא ירה, אבל הייתי בטוחה שלא אעבור את הלילה. ביום למחרת הרעב והייאוש היו בלתי ניתנים להכלה, רציתי לבכות, אבל זה היה אסור. לא יכולתי לעצור, אז דפקתי את הראש כנגד הקיר, המחבל נכנס, היכה אותי ולקח את האוכל שלי. כל יום היה בלתי צפוי, היה יום שבו הייתי מאוד חולה, היה לי חום גבוה ולא הפסקתי להקיא. לא היו לנו תרופות או מים והתחלתי להזות. לא היה אכפת להם, הם לא טיפלו בי ואני איבדתי תקווה, חשבתי שאני עומדת למות. היום שבו ההפצצות הופסקו והפסקת האש נכנסה לתוקף, הם העבירו אותנו וקיוויתי שאשוחרר, אבל אז הרגשתי משיכה בחולצה שלי ושמעתי את המחבלים אומרים 'לא את סטלה, לא עכשיו', עבורם זה היה משחק אכזרי, עוד דרך לשבור את רוחי.
4 צפייה בגלריה
הנשיא הרצוג ותמונתו של כפיר ביבס, שיום הולדתו חל היום
(צילום: AP Photo/Markus Schreibe)
"הם לקחו אותי לבית, הייתי שם לבד עם יותר מעשרה מחבלים, הם אמרו לי, 'את תישארי בעזה לנצח, איפה הצבא שלך? אף אחד לא מחפש אותך'. כל יום כזה משאיר צלקת והיו מלא ימים כאלה, זה המון צלקות. ב-7 באוקטובר נחטפתי ממסיבת הנובה, באותו רגע איבדתי כל שליטה על חיי, החופש שלי, הזהות שלי, אני עצמי. אנחנו לא יכולים לקבל את האפשרות של חטיפה מפסטיבל מוזיקה. אם אנשים יפחדו ללכת לפסטיבלים, אז אף אחד לא בטוח".
ינאי גם דיברה על ההודעה של דובר צה"ל שלשום, שאישר כי שני חטופים, איתי סבירסקי ויוסי שרעבי, נרצחו בשבי: "פגשתי כמה מהאנשים שעדיין שם והבטחתי להם שאעשה הכול, אני הבטחתי. אבל במקום קיבלתי חדשות נוראות שדקרו אותי בלב - שניים מחבריי נרצחו בעזה לפני יומיים. מה שקורה בעולם משפיע על חיי היום יום של החטופים, המחבלים צופים בטלוויזיה; כשהם כועסים, הם מוציאים את זה על החטופים, כשהם מרוצים אפשר לנשום. למה שקורה בעולם יש השפעה גדולה, ולכן לעולם ולכולנו יש אחריות. אני מאמינה שאנחנו יכולים להביא לקץ הסבל, אני מאמינה שאתם יכולים ללחוץ על שחרור החטופים, אני מבקשת מכם לעשות כל מה שאתם יכולים שהנס שקרה לי יקרה גם להם ושכולם יחזרו בבטחה ובמהרה הביתה".
בין המשתתפים במפגש נכחו מנכ"ל פייזר אלברט בורלא, מנכ"ל אמזון אנדי ג׳סי, מנכ"ל Dell מייקל דל, סגנית נשיא מטא ניקולה מנדלסון, אדם סליפסקי מנכ"ל AWS, מוריס לוי נשיא קבוצת פובליסיס העולמית, נגיד בנק ישראל אמיר ירון, יוסי ורדי, איל וולדמן, איתן סטיבה ורבים נוספים.
במהלך הכנס נפגש מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש עם מרגלית וינאי, כמו כן גם עם נועם פרי, בתו של חיים פרי, שעדיין חטוף. גוטרש הדגיש כי הוא קורא לשחרור כל החטופים באופן מיידי וקרא לחקור את פשעי המין של אנשי חמאס ולהעמידם לדין.
במהלך הפגישה הוא הוציא מכיסו את דיסקית ההזדהות עם החטופים ואמר: "הדיסקית נמצאת בכיס הימני של המעיל שלי, היכן שהיד שלי נמצאת בדרך כלל, אני לוקח אותה איתי לכל מקום כדי לזכור את כל החטופים בכל רגע ורגע".
לציון יום הולדת שנה לתינוק החטוף כפיר ביבס, נשיא המדינה יצחק הרצוג, הציג בכנס את תמונתו של כפיר, כשכל פמליית הנשיא ענדה סיכה עם פניו. הרצוג התראיין בפני הוועידה המרכזית ומקיים כל העת פגישות מדיניות עם מנהיגים בינלאומיים במטרה לפעול לשחרורם המיידי של החטופים.
