7 צפייה בגלריה
"לא היה מקום שרצינו להגיע אליו ולא הגענו". תיעוד מהשתלטות חטיבה 188 ושייטת 13 על מעגן עזה
(צילום: דובר צה"ל)
מלחמת "חרבות ברזל", שבהגדרת יעדיה נכללה גם מיטוט שלטון החמאס ברצועת עזה, כוללת לראשונה מאז מבצע "צוק איתן" לפני תשע שנים גם תמרון קרקעי בתוך הרצועה, לצד התקיפות האוויריות. לפני הכניסה הקרקעית, הובעו חששות רבים מחוסר המוכנות של צבא היבשה, אך יש כאלו שכבר משוכנעים כי כל ההערכות הפסימיות היו מוטעות לחלוטין. מפקד חטיבת השיריון 188, המכונה גם "עוצבת ברק", אלוף-משנה אור וולוז'ינסקי, שלוחמיו כבר צלחו קרבות רבים בצפון הרצועה, אמר בריאיון ל-ynet: "האמון בתמרון גובר, המלחמה הזו גורמת לכל העם להאמין ביכולות שלנו".
7 צפייה בגלריה
סימני שבירה אצלי חמאס? "כן, במיוחד במרחב שבו אני נלחם". תיעוד מההשתלטות על מעגן עזה
(צילום: דובר צה"ל)
לדברי אל"ם וולוז'ינסקי, "אנחנו אנשי השטח תמיד האמנו באמל"ח, בחיילי הסדיר והמילואים, בטכנולוגיה וביכולות שלנו. בסופו של דבר, השילוב בין כוחות השיריון ללוחמי החי"ר, התותחנים, חיל האוויר וחיל הים הוא השילוב שמנצח". מפקד החטיבה אף הדגיש: "כלל ברזל לגבי כל המלחמה הזו - לא היה מקום שרצינו להגיע אליו ולא הגענו".
מפקד חטיבת השיריון הביא עימו לשיחה עוד כמה מסרים אופטימיים מהשטח, וציין כי הוא "לא רואה חזרה של פלסטינים מדרום לצפון". לדבריו, "אנחנו מחזיקים חזק מאוד את המרחב ולא מאפשרים לפלסטינים לחזור מהסיבה שאותם אנשים יכולים להיות גם מחבלים. למעשה, ציר החוף של עזה נכבש ומוחזק מבצעית על ידינו". על השאלה אם הוא מזהה סימני שבירה אצל חמאס, השיב בפשטות: "כן, במיוחד במרחב בו אני נלחם".
ריאיון מ"מ בגדוד 74 של חטיבה 188 לפני הכניסה הקרקעית: "ערוכים עם מורל לכל משימה"
(צילום: סטס קופולו)
"זה הדור שלנו - היום תורנו". טקס כניסת מג"ד 53 החדש לאחר נפילת סא"ל סלמאן חבקה, וקולות הקשר
(צילום: דובר צה"ל)
למרות ההצלחות המבצעיות, המלחמה גובה מחירים קשים, וגם למח"ט 188 נפלו לוחמים בקרבות. חלקם נפלו בירי דו-צדדי, עליו שומעים יותר ויותר לאחרונה. צה"ל מפעיל כוח אש אדיר ברצועת עזה מהאוויר, לעיתים במקומות סמוכים מאוד לכוחות רגליים. הדבר מייצר מתח מבצעי גבוה מאוד, והסיכוי לטעות גובר.
עוד סיכון משמעותי שקיים בלחימה כה עצימה בשטח הרצועה הצפוף הוא פגיעה בחיי הישראלים שנותרו בשבי. עם זאת, למח"ט 188 היה חשוב להבהיר בנקודה הזו כי לדעתו דווקא התמרון הוא שמייצר אפשרות לשחרור חטופים.
"חשוב להדגיש שהפעילות הקרקעית מביאה לנו המון מודיעין יעיל. אנחנו למשל מצאנו ציוד שנלקח משטח הארץ", סיפר אל"ם וולוז'ינסקי. "כמובן שאיני יודע אם זה של חטופים או הובא מתוך הארץ, אבל זה ציוד ששופך אור על מה שקרה באותה נקודה. אני בטוח שמי שמטפל בנושא יודע לאסוף את הממצאים כדי להצליח במאמץ החשוב והערכי הזה".
המעגן, שכונת היוקרה - וההאמר שחזר לישראל
לאחר השיחה עם אל"ם וולוז'ינסקי, החטיבה שלו כבר הספיקה להילחם בלב שכונת שג'אעיה,שם נתקלו לוחמים מגדוד 74 יחד עם כוחות מהיחידה ללוחמה בטרור (לוט"ר) בחוליית מחבלי חמאס במתחם בית ספר בלב השכונה. המחבלים ניסו למשוך את הכוח למארב ממולכד של ירי ומטענים, וחוסלו על ידי לוחמי הלוט"ר וירי טנקים של גדוד 74.
7 צפייה בגלריה
פיר מנהרה בתוך כיתה בבית ספר בשג'אעיה. הקרב בשכונה היה רק האחרון בשורת קרבות בהן השתתפה חטיבה 188
(צילום: דובר צה"ל)
הקרב בשג'אעיה היה רק האחרון בשורת קרבות בהן השתתפה חטיבה 188. "המשימה הראשונה שלנו הייתה לכבוש את שכונת שייח עגלין, ב-4 לנובמבר, עם חטיבת גולני מדרום לנו - וזה היה הקרב המשמעותי הגדול שלנו", סיפר המח"ט וולוז'ינסקי. "במתקפה הזו היינו עם המון כוחות. מלבד הטנקים, היה ירי של מסוקי קרב וזיק (סוג של של כלי טיס מאויש מרחוק). בעזרת כל אלו הצלחנו לכבוש את השכונה אחרי קרבות עזים שנמשכו מ-00:00 בלילה עד 14:00 בצהריים".
המשימה הבאה של החטיבה, הייתה לכבוש את המעגנה של עזה, שלדברי המח"ט היא "מקום שהוא משמעותי מבחינתם גם כסמל". אל"ם וולוז'ינסקי תיאר איך "כבשנו את המעגנה בליל ה-11 בנובמבר יחד עם שייטת 13 שהגיעו מהים. נתקלנו שם בעשרות מחבלים שיצאו מפירים, וחיסלנו אותם. זה היה קרב יריות מטווחים קצרים מאוד לאורך כל הלילה".
תיעוד מהשתלטות חטיבה 188 ושייטת 13 על מעגן עזה
(צילום: דובר צה"ל)
לאחר המעגנה, חטיבה 188 המשיכה לשכונת רימאל היוקרתית בה שכנו בכירי חמאס, ולאחר כמה שעות של מנוחה והתארגנות מחדש קיבלה המשימה לכבוש את שכונת זייתון. אלא שדווקא ההתקרבות לשכונת זייתון הייתה החלק האלים והקשה ביותר. באופן כללי, בדרך כלל הקרבות הראשונים בתא שטח מסוים נחשבים לעזים ביותר, שגם גבו מחירים כבדים מצד לוחמי צה"ל.
"משכונת רימאל שעל קו החוף עד גדוד זייתון של החמאס יש מרחק של שני קילומטר. במהלך ההתקדמות נתקלנו ב-10 חוליות RPG. זה קרב שלא נגמר בשטח מאוד צפוף", תיאר המח"ט את הקושי, וציין כי באותם קרבות "סמג"ד 74 נפגע פעמיים מנ"ט, והמשיך להילחם".
לדברי אל"ם וולוז'ינסקי, "לאחר מכת האש הראשונה שבה עשינו תחבולה טקטית. המחבלים היו בתוך בית וירו משם. מה שעשינו היה ליצור התקדמות דמה כדי לעורר את המחבלים ולגרות אותם לצאת, ובאותו הזמן העלינו רחפן מעל הבית וראינו את כל התנועות שלהם. הם יצאו ונכנסנו וכך ראינו ממש את מקומות המסתור. לאחר הגירוי התחלנו להפעיל אש בדיוק למקומות שמהם יצאו וחיסלנו כך עשרות מחבלים".
המח"ט סיפר על המשך הקרב, וציין כי לאחר התחבולה התאפשר לו "להכניס את הגדוד הרגלי שלי כדי לכבוש יעדים במרחב זייתון, ואז להכניס את גדוד 906 כדי לכבוש יעדים נוספים". עם זאת, הלחימה הייתה רחוקה מלהיגמר. "שכונת זייתון כוללת שטחים פתוחים, ודרכם יורים רקטות. היא הייתה מלאה במטענים ומחבלים. הגענו אליה ממזרח וממערב, מה שאפשר לנו לפגוע במחבלים. חלק מהם זרקו את האמל"ח וברחו, ומי שנשאר להילחם נהרג", תיאר אל"ם וולוז'ינסקי.
"בתוך בסיס אימונים של גדוד זייתון מצאנו מפות היערכות, מה שעזר לנו לפעול מול הכוחות. בנוסף, מצאנו במסגד מעבדה של חומרי נפץ, וממש מתחתיו היה עוד מתחם אדיר של מעבדת חומרי נפץ ומנהרה שבה אפשר להעביר כלי רכב ואנשים. את המנהרות האלה פוצצנו".
לדברי מח"ט 188, "הלחימה בשכונה הזו לקחה כשבוע. בכל בית שעברנו שם מצאנו נשקים, מטענים, טילי נ"ט. בין היתר מצאנו שם האמר שנלקח ב-7 באוקטובר מכוחותינו, והחזרנו אותו חזרה ארצה". באופן כללי, ציין המח"ט על הקרבות כי "אחרי התקיפות שלנו בשטח, אנחנו רואים עשרות מחבלים הרוגים עם וסטים, חלק עם מדים, קלצ'ניקוב, כמויות אדירות של אמל"ח, בכל בית שאתה נכנס אליו יש כמויות אדירות של אמל"ח".
על האויב שפגשה חטיבתו בשכונת זייתון, סיפר אל"ם וולוז'ינסקי כי "ההיערכות של גדוד זייתון הייתה משמעותית יותר משחשבנו. מתוך הבנה שביטחון כוחותינו גובר, השתמשנו ביותר אש ארטילרית וזה עזר לנו לחסל אותו". לדבריו, "ההיערכות באה לידי ביטוי בתעוזה שלהם. רובם באמת פחדנים, כי הם נכנסים ויוצאים ממנהרות, אבל אסור לזלזל בהם וביכולות שלהם".
