כמעט ארבעה ימים אחרי רעידת האדמה הקטלנית במרוקו, מספר הנספים הרשמי ברעש הגיע הערב (יום ג') ל-2,901, ומספר הפצועים יותר מהוכפל ביחס לעדכון הקודם, ועומד כעת על 5,530. בעוד חלון ההזדמנויות למציאת ניצולים הולך ונסגר, תושבים באזורים ההרריים הסמוכים למרקש, שספגו את הנזק הכבד יותר, ממשיכים לדווח כי טרם קיבלו סיוע מהרשויות, המתקשות להגיע אליהם בשל הדרכים החסומות וההיקף העצום של הנזק. גם במחנות המאולתרים שבהם משתכנים מי שאיבדו את בתיהם מתרבות התלונות.
אף שמדינות רבות ברחבי העולם – בהן ישראל – הציעו סיוע מיידי למרוקו, לפי שעה התירה הממשלה ברבאט רק לקומץ מדינות לשלוח אליה צוותים: ספרד, בריטניה וקטאר, שאנשי החילוץ שלהן כבר פועלים בשטח. מדינות כמו איטליה, בלגיה, צרפת, ארה"ב ובריטניה, ולצדן גם ירושלים, טרם קיבלו אישור לכך, אף שהן מדגישות שוב ושוב כי הן ערוכות לשלוח סיוע. במרוקו הסבירו בימים האחרונים את אי-מתן האישורים בכך שברעידה הקשה הקודמת, ב-2004, שבה נהרגו מאות בני אדם, גרם ריבוי המשלחות מהעולם לאי-סדר שפגע במאמצי החילוץ, אבל התמיהות סביב ההסבר הזה הולכות וגוברות.
בעוד גרמניה הדגישה אתמול כי מאמינה שההחלטה של מרוקו שלא לקבל את הצעת הסיוע שלה אינה נובעת משיקולים פוליטיים, שר החוץ האיטלקי ציין היום שהממשלה ברבאט בחרה עד כה לאשר סיוע רק ממדינות שאיתן יש לה יחסים קרובים. יש מי שהביעו תסכול מההחלטה, בהם ארגון הסיוע הצרפתי "רופאים ללא גבולות", שהדגיש כי מרוקו כלל לא טרחה להגיב על הצעתו לשלוח צוות של תשעה אנשי סיוע שייצא לשטח: "עכשיו כשעברו כבר ארבעה ימים מאוחר מדי", מסר הארגון. "אנחנו כאן כדי לפעול בדחיפות, להציל אנשים מתחת להריסות, לא למצוא גופות. זה שובר לנו את הלב".
לפי הערכת האו"ם, יותר מ-300 אלף איש בסך הכול נפגעו בדרך זו או אחרת מהרעש במרוקו, כשליש מהם ילדים, והצלב האדום הבינלאומי פרסם פנייה דחופה בקריאה לתרום יותר מ-100 מיליון דולר כדי לסייע לענות על הצרכים הדחופים ביותר שלהם, בהם מים, מחסה, בריאות ושירותי סניטציה. המצב הקשה ביותר הוא בכפרים המבודדים בהרי האטלס שהדרך אליהם נחסמה בשל מפולות סלעים שגרם הרעש. בכפרים אחרים, שאליהם יש גישה, מאמצי הסיוע הולכים ומתרחבים, וכוללים הקמה של מחנות אוהלים לניצולים מוכי הטראומה שהפכו חסרי בית וחלוקה של מזון ושל מים. עם זאת, גם בסביבתם המצב עגום.
עם האישה והבן האוטיסט, באוהל עשוי משמיכות
במחנה אחד שהוקם בכביש המוביל למרקש משתכן מהדי עיט בויאלי, צעיר בן 24, שסיפר היום כי הוא וניצולים אחרים שברחו מכפריהם ההרוסים קיבלו שם מזון ושמיכות מאנשים שעברו עם רכביהם, אך לא קיבלו דבר מהממשלה עצמה. "הכפרים בעמק נשכחו", האשים את הרשויות. "אנחנו זקוקים לכל סוג של סיוע, אנחנו צריכים אוהלים". חמיד עיט בויאלי, בן 40, משתכן במחנה נוסף בצד הכביש, והעיד: "הרשויות מתמקדות ביישובים הגדולים יותר ולא בכפרים המבודדים, שספגו את עיקר הנזק. יש כפרים שבהם הרוגים עדיין קבורים מתחת להריסות".
ה"שִכחה" מורגשת גם בכפר מיסיראט, שבו גרו לפני הרעש פחות מ-100 איש, ו-16 מתושביו נהרגו. "אנחנו מרגישים נטושים כאן, אף אחד לא בא לעזור לנו", אמרה היום חדיג'ה בת ה-43 בהריסות הכפר, כשבאוויר נישא ריח החיות המתות, שגופותיהן נרקבות כעת מתחת להריסות. "הבתים שלנו קרסו – איפה כולנו נגור עכשיו?".
החשש מהעתיד מורגש גם באמיזמיז שלמרגלות ההרים, אחד הכפרים שספגו את הפגיעה הקשה ביותר. עשרות ניצולים התאספו שם היום ליד פתח משאית שהביאה איתה חבילות מזון ממתנדבים, ואחת מהם הייתה פטימה בנחמוד בת ה-39. "אין לנו כלום. איבדנו הכול. אנחנו כאן רק כדי להשיג קצת אוכל", אמרה אחרי שקיבלה מארז עם שעועית, מזון משומר וקרקרים. הבית שלה נחרב לגמרי ברעידה, וילדיה הצליחו לברוח ממנו רק בקושי: "לאיפה נלך כשאנשים יפסיקו לעזור לנו?", שאלה.
חלק מהניצולים באמיזמיז קיבלו בימים האחרונים אוהלים צהובים מהרשויות, אבל אחרים – גם לזה לא זכו. אחד המיואשים הוא נור א-דין בו-איקרואנה, מוכר שטיחים ששוהה עם אשתו, חמותו ושני בניו, שאחד מהם מתמודד עם אוטיזם, באוהל מאולתר שבנו משמיכות. "אני כל כך פוחד", הודה, "מה נעשה אם יירד גשם?".
ברהים מחלק אוכל באופנוע, יחיא מסיע מזרנים
בהיעדר סיוע מספיק מטעם הרשויות, אזרחים טובים מתגייסים לעזור בהתנדבות. אחד מהם הוא ברהים דלדלי, בן 36 ממרקש, שמשתמש באופנוע שלו כדי לחלק מזון, מים, בגדים ושמיכות שאותם תרמו חברים וזרים. "אין להם שום דבר", אמר על הנפגעים בכפרים המרוחקים, "ואנשים גוועים ברעב". למאמצים הפרטיים מסייע גם יחיא מנסור, שהסתובב היום בהרים נוהג במשאית עמוסה מזרנים. "אנחנו כאן כדי להושיט יד לאחים שלנו", אמר, "אנחנו חייבים לעזור להם".
מומחים אומרים כי בהינתן ההגבלות שהטילה מרוקו על סיוע לאזורים הפגועים, הדרך היעילה ביותר של אזרחים מהעולם להגיש כעת עזרה ישירה לנפגעים היא לתרום לארגונים בלתי-ממשלתיים שכבר פועלים בשטח. ארגונים כאלה הם למשל הצלב האדום הבינלאומי והסהר האדום, וכן הארגונים "המטבח המרכזי העולמי" ו-GlobalGiving, שהקים קרן סיוע לקורבנות הרעש. נכון להיום הוא גייס כבר יותר מ-500 אלף דולר.
במקביל נמשכים המאמצים לאתר ניצולים בהריסות, אבל התקווה להצליח במשימה הולכת ומתפוגגת. אחת הסיבות לכך היא שרבים מהבתים באזור הם בתים מסורתיים שנבנו בלבני-בוץ, וכשהתמוטטו הם הפכו לתילי-עפר שאינם מותירים כיסי אוויר.
הרעידה החזקה ביותר זה 120 שנה
רעידת האדמה, נזכיר, הכתה במרוקו בשעה 1:11 בלילה שבין שישי לשבת לפי שעון ישראל (שישי ב-23:11 לפי השעון המקומי), והמוקד שלה היה בעומק של 18.5 קילומטרים בבטן האדמה, כ-70 קילומטרים ממרקש שבדרום-מערב מרוקו. היה זה רעש נדיר יחסית לאזור של הרי האטלס, והוא הורגש גם בשתי הערים הגדולות במדינה, קזבלנקה ורבאט, ואף בדרומן של ספרד ופורטוגל ובאלג'יריה. 19 דקות אחרי הרעש הגדול אירע רעש משנה בעוצמה של 4.9.
הרעידה במרוקו היא כבר עתה הקטלנית ביותר שידע העולם מאז אסון הרעש בטורקיה ובסוריה לפני חצי שנה, שבו נהרגו יותר מ-50 אלף איש. זו גם הרעידה החזקה ביותר שהכתה במרוקו ב-120 השנים האחרונות.
רעידות אדמה הן תופעה נדירה יחסית בצפון אפריקה, ומומחים אומרים כי הרעידה אתמול הייתה החזקה ביותר שנרשמה אי-פעם באזור ההררי שאותו פקדה. זה גם היה הרעש הקטלני ביותר שידעה מרוקו מאז 2004, אז נהרגו יותר מ-600 בני אדם ברעש בעוצמה 6.4 שפקד את עיר החוף אל-חוקיימה.
אסון הרעש הגדול ביותר שפקד את מרוקו בעת המודרנית הוא רעידת האדמה בעוצמה 5.8 שהיכתה ב-1960 ליד העיר אגדיר, אז נהרגו יותר מ-12,000 בני אדם. הרעידה ההיא הובילה לשינויים בתקנות הבנייה במרוקו, אבל בניינים רבים, במיוחד בתים בפריפריה המרוחקת, עדיין מוקמים בלי עמידה בתקנים האמורים להגן עליהם מפני רעידות שכאלה.