חוות הדעת הדרמטית שפרסם אתמול (יום ו') בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, ובה קבע כי ההתנחלויות אינן חוקיות וכי ישראל מספחת בפועל את שטחי הגדה המערבית ומזרח ירושלים, היא לא פסיקה מחייבת – אבל מעוררת חשש כבד בירושלים ממינופה לצורך הרחבת הלחץ המדיני על ישראל והעמקת בידודה בעולם, בידוד שכבר הגיע לשיא בעקבות המלחמה בעזה.
• לחוות הדעת המלאה של בית הדין - לחצו כאן (בעברית)
• לדעת המיעוט של השופטים מצרפת, רומניה וסלובקיה - לחצו כאן (באנגלית)
• ההחלטה בהאג - תרחיש האימים של ישראל: הפלסטינים יצאו מנצחים | פרשנות
נשיא בית הדין, השופט הלבנוני סלאם, מקריא את חוות הדעת
(צילום: UN WEB TV)
בניסיון לבלום יוזמות למינוף חוות הדעת במישורים שונים, שר החוץ ישראל כ"ץ הנחה את כל שגרירויות ישראל בעולם לפעול באופן דחוף מול בני שיח מדיניים בכירים. משרד החוץ העביר "מברק הפעלה מדיני" לכל השגרירים בעולם ובו הנחה אותם להעביר בפני אותם בני שיח שורת מסרים נגד אותה חוות דעת, בכללם הטענות שכבר נשמעו בארץ ולפיהן הפסיקה מנותקת מהמצב בשטח ותפגע בסיכויים להגיע להסדר מדיני מול הפלסטינים.
בפסיקה הדרמטית, נזכיר, נקבע ברוב קולות מבין שופטי האג כי מיזם ההתנחלויות אינו חוקי, וכי על ישראל לפנותן "במהירות האפשרית" – כשכוונתם לא רק לשטחים ביהודה ושומרון, אלא גם לכל מי שהתיישב במזרח ירושלים מאז איחוד העיר במלחמת ששת הימים ב-1967. מדובר בפעם הראשונה מאז אותה מלחמה שבה קובע בית הדין הבינלאומי שהכיבוש הישראלי בשטחים אינו חוקי, אבל הפסיקה חמורה אף יותר מכך ומאשימה כי פעולות ישראל מהוות בפועל סיפוח ואולי אף אפרטהייד.
השופטים קבעו גם כי על ישראל לפצות את הפלסטינים על הפקעת אדמות ו"ניצול משאבי טבע", והורו לכל מדינות העולם להימנע מהעברת סיוע להמשך השליטה הישראלית בשטחים. הם גם קבעו כי ישראל נחשבת לכוח כובש בעזה עוד לפני המלחמה הנוכחית ברצועה ולמרות ההתנתקות ב-2005, כיוון שגם לאחר מכן המשיכה לשלוט על היבטים מסוימים בניהולה. הם דחו את הטענה שאל להם להתערב בסוגיה מחשש לפגיעה במשא ומתן עתידי, ואמרו שמדובר ב"ספקולציות".
הפסיקה הזו נתפסת כקיצונית במיוחד, ואף שאינה מחייבת כאמור היא עלולה לפגוע בישראל במישור המדיני והבינלאומי – ולחזק גם את הקריאות מצד פעילי BDS לחרם עליה. את חוות הדעת פרסם בית הדין בעקבות בקשה שהופנתה אליו מהעצרת הכללית של האו"ם, במהלך שיזמה הרשות הפלסטינית, וכעת ייתכן שהיא תחזור לדיון בעצרת הכללית או תובא למועצת הביטחון. השופטים קראו למועצה במפורש לנקוט צעדים כדי להביא לסיום השליטה הישראלית בשטחים, אבל סביר מאוד להניח שארה"ב תטיל וטו אם תובא בפני מועצת הביטחון החלטה נגד ישראל בסוגיה.
בניסיון למנוע מינוף של הפסיקה, העביר כאמור משרד החוץ "דף מסרים" לשגרירים, והוא כולל את הטענות הבאות:
- "חוות הדעת מתעלמת מזכויותיה ההיסטוריות של ישראל, והיא מהווה ניסיון פסול לעקוף את כל הסכמי השלום וההסדרים הבילטרליים המחייבים שהושגו עד כה בין ישראל ושכנותיה (אוסלו מול הפלסטינים, הסכמי השלום עם מצרים וירדן), ושעוגנו בהחלטות בינלאומיות, לפיהן פתרון הסכסוך יתאפשר רק באמצעות מו"מ ישיר בין הצדדים".
- "חוות הדעת מנותקת לחלוטין מהמציאות הביטחונית במזרח התיכון. לא ייתכן שחוות דעת של ביה"ד הבינלאומי תתעלם מזכותה וחובתה של ישראל להגן על עצמה ועל אזרחיה לאחר הטבח הגדול ביותר של יהודים מאז השואה ב-7/10, ובעת שאיראן ושלוחותיה תוקפות את ישראל משבע חזיתות שונות, לרבות עזה ויהודה ושומרון. חוות הדעת נותנת רוח גבית לטרור".
- "חוות הדעת מרחיקה את הצדדים מפתרון הסכסוך במו"מ בילטרלי, שהיה ונותר אופן הפתרון היחיד לסכסוך, ובכך היא משחקת לידי גורמים קיצוניים באזור".
- "הרשות הפלסטינית שיזמה את חוות הדעת אינה מעוניינת בשלום, אלא בהטלת רפש כוזב ויצירת דה-לגיטימציה למדינת ישראל באמצעות ניצול לרעה של פורומים משפטיים בינלאומיים. חוות הדעת מתעלמת מההפרות החמורות של הצד הפלסטיני (עידוד טרור, מימון מחבלים, הסתה, חינוך)".
- "'חוות דעת מייעצת' אינה מחייבת מבחינה משפטית. מדינת ישראל היא דמוקרטיה עם מערכת משפט עצמאית וחזקה, ותמשיך להיות מחויבת לשלטון החוק ולדין הבינלאומי".
- "תפקיד בית הדין ופגיעה במעמדו: ככל שבית הדין ימשיך לאפשר את ניצולו לרעה באמצעות שיתוף פעולה עם בקשות מוטות פוליטית וחד-צדדיות, כך יאבד ממעמדו כגוף שיפוטי ניטרלי הזוכה לאמון של מדינות והקהילה הבינלאומית, ויחטא למטרות האצילות שלשמן הוקם".
עובדה שעשויה כנראה לסייע לישראל במאבק מול חוות הדעת של בית הדין היא שהקביעות השונות לא התקבלו פה אחד. לצד השופטת מאוגנדה ג'וליה סבוטינדה, שכמו בהליך הנפרד של תביעת דרום אפריקה (בטענה לרצח עם בעזה) התנגדה לכל ההחלטות, כמה שופטים נוספים התנגדו לחלק מההחלטות.
כך למשל, לקביעה שעל ישראל לפנות בהקדם האפשרי את ההתנחלויות התנגדו גם השופטים רוני אברהם מצרפת, פטר טומקה מסלובקיה ובוגדן אורסקו מרומניה. סבוטינדה, אברהם ואורסקו התנגדו גם לקביעות ולפיהן על כל מדינות העולם מוטלת חובה לא לסייע בשמירת המצב הנוכחי בשטחים, ולא להכיר בו.
שופטי המיעוט, בהם כאלו שכיהנו בעבר כנשיאים מוערכים מאוד של בית הדין (הצרפתי והסלובקי), צירפו נימוקים נפרדים – ובהם קביעות חד-משמעיות ולפיהן דעת הרוב שגתה במסקנותיה המשפטיות, כולל בקביעה שהנוכחות הישראלית אינה חוקית וכי על ישראל לסיימה במהירות האפשרית. הם הצביעו גם על היעדר איזון ראוי בעמדת הרוב, כישלון להתייחס לחובות הפלסטיניות והצורך של הצדדים לחזור למשא ומתן מיידי. לדבריהם נעדרת מהחלטה גם הקביעה שהחובה של ישראל לסגת מהשטחים כפופה לערבויות לזכותה לביטחון.
"לראשונה, בית הדין לא רק מכריז על כך שהשיטות של ישראל בשטחים שהיא כובשת אינן חוקיות, לאור המחויבויות שחלות עליה ככוח כובש, אלא הוא גורס שעצם נוכחותה של ישראל בשטחים אינה חוקית וכי לפיכך עליה לסגת מהם ללא שום ערבות מוקדמת, במיוחד בכל הנוגע לביטחונה – אפילו שכיבוד זכותה של ישראל לביטחון הוא אחד מהיסודות המרכזיים הנדרשים להשגת שלום בר-קיימא", כתבו בדעת מיעוט השופטים אברהם, טומקה ואורסקו. "עמדתנו היא שבכך בית הדין בחר בדרך משפטית שגויה והגיע למסקנות שאינן חוקיות".
4 צפייה בגלריה
השופטת מאוגנדה סבוטינדה, שהתנגדה שוב לכל ההחלטות
(צילום: INTERNATIONAL COURT OF JUSTICE, AP/Peter Dejong)
שלושת השופטים הוסיפו בעמדת המיעוט שלהם כי בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, יש לפעול ב"גישה מאוזנת ומקיפה שכוללת ניואנסים – ואשר נעדרת לחלוטין מחוות הדעת. במשך עשורים רבים, העם הישראלי והעם הפלסטיני נמצאים בסכסוך, עם היבטים משפטיים, פוליטיים והיסטוריים רבים ומורכבים – שקשורים לשטחי פלשתינה תחת המנדט שניתן לבריטניה על-ידי חבר הלאומים ב-1922".
לדבריהם, "הזכויות של אחד לא יכולות להיקבע על חשבונו של השני. 'פתרון שתי המדינות', שנדרש בשורת החלטות של מועצת הביטחון, הוא היחיד שיכול לענות על הצורך הלגיטימי לביטחון עבור ישראל ועבור הפלסטינים. הפתרון הזה יוכל להתממש מהבנה מקיפה שתושג במשא ומתן, שעליה לקחת בחשבון את כל הזכויות והאינטרסים הנוגעים לדבר: הזכות של הפלסטינים להגדרה עצמית לא סותרת את זכותה של ישראל להתקיים בביטחון, וגם את זכות הפלסטינים לביטחון יש לקחת בחשבון. חובה ליישם את הזכות להגדרה עצמית והזכות לביטחון במקביל, על מנת לאפשר דו-קיום של שתי מדינות – שגם יביא סוף לנוכחות של ישראל ככוח כובש בשטחים הפלסטיניים".
שלושת השופטים מביעים גם צער על כך שחוות הדעת מתעלמת מהחובות של הפלסטינים בכל הנוגע ליחסם לישראל: "לצד ממצאי בית הדין (שבהם תמכנו) בכל הנוגע להפרות של ישראל את הדין הבינלאומי (כולל פגיעה ביישום הזכות להגדרה עצמית של העם הפלסטיני) והאחריות שנובעת מכך – מצער שבית הדין לא דן באחריות ובמחויבויות של פלסטין, הנובעות מהתלות בין הזכות להגדרה עצמית של העם הפלסטיני לבין הזכויות של ישראל ופלסטין לביטחון, וכן ממסגרת המשא ומתן. כפי שישראל מחויבת לכבד ולאפשר את זכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים ואת הזכות לביטחון של המדינה הפלסטינית, פלסטין חייבת לכבד את הזכות לביטחון של ישראל, לספק ערבויות ליישומה – ולשתף פעולה עם ישראל לשם מטרה זו".
4 צפייה בגלריה
השופטים פטר טומקה, רוני אברהם ובוגדן אורסקו
(צילום: INTERNATIONAL COURT OF JUSTICE, ICJ)
במשרד החוץ צופים כעת כי הפלסטינים ואחרים ינסו לנצל את הקביעות שבחוות הדעת ולנקוט ביוזמות כדי להשפיע על המדיניות במישור הבינלאומי, על המערכה המשפטית-מדינית נגד ישראל, וכן במישורים נוספים – ביטחוני, כלכלי וחברתי. הפלסטינים כבר הודיעו שיקדמו החלטה בעצרת הכללית על בסיס הקביעות שבחוות הדעת (כפי שנעשה לאחר "חוות הדעת המייעצת" בעניין גדר הביטחון משנת 2004).
בהנחיות שהועברו לשגרירים בעולם הם התבקשו להימנע מלתקוף חזיתית את השופטים בבית הדין, ולא להתייחס לתיק הג'נוסייד של דרום אפריקה. בהקשר זה יצוין כי בישראל בחרו שלא לנסות להטיל דופי באופן רשמי בנשיא בית הדין, השופט הלבנוני נוואף סלאם, חרף ההטייה הברורה שלו נגד ישראל ואמירות שהשמיע בעבר נגדה, כשברקע ההערכה שהדבר לא יסייע ולא יביא להסרתו מכס השיפוט בתיק הנוכחי.
