זה היה לפני הרבה זמן. הייתי אז מנהל "התוכנית לפעילי ציבור" באוניברסיטת תל אביב שעודדה צעירים משכונות ומעיירות פיתוח להגיע ללימודים אקדמיים. אלא שהייתה בעיה. גם כאשר הם הצליחו להשיג תעודת בגרות, הציונים שלהם במבחן הפסיכומטרי מנעו פעמים רבות קבלה, ולא רק לפקולטות היוקרתיות. התגייסנו אז, בסיוע אנשי אקדמיה שעמדו לצידנו, כדי להתגבר על המכשול. הסברנו לראשי חוגים מסוימים שהמבחנים הפסיכומטריים לא מבטאים את היכולת האמיתית של מי שהגיע מרקע שונה.
זה עזר. צעירים רבים התקבלו לחוגים שבשלבים הראשונים הם אפילו לא היו חולמים עליהם. התברר שאחוזי הנשירה שלהם אינם גבוהים יותר משל אלה שהתקבלו במסלול הרגיל, ושהציונים שלהם היו דומים לאלה של האחרים. מדי פעם אני צופה בגאווה בראיונות עם עורכי דין שהגיעו לצמרת המקצוע ונזכר מהיכן הם הגיעו. מוביליות במלוא הדרה.
צעיר אחד זכור לי במיוחד. היה לו חלום ללמוד פיזיקה. לא ברור למה, משום שלא הייתה לו בכלל בגרות בפיזיקה, ציוני הבגרות שלו היו מתחת לממוצע, והפסיכומטרי שלו, אבוי, היה נמוך במיוחד. הוא לא היה אמור להתקבל לשום חוג. פגשתי אותו לפני כעשור. שקט, צנוע, ד"ר לפיזיקה. ייתכן שמאז הוא כבר פרופסור.
עוד לפני כן הייתי בעצמי קורבן של משהו דומה. המפקד הישיר שלי בצבא החליט שהוא שולח שניים לקורס קצינים. הלכנו למבדקים. עברנו אותם. הגענו לשלב הראיון. השני עבר. אני הוכשלתי. הייתה שם איזו מראיינת שכנראה לא מצאתי חן בעיניה. היא העניקה לי דירוג נמוך. עם השנים למדתי שגם שאול מופז לא התקבל לקורס קצינים, ואביגדור קהלני הודח ממנו. שניהם בכל זאת דילגו על המשוכות. וההמשך ידוע. הם טיפסו לצמרת של הצמרת של המפקדים בתולדות מדינת ישראל.
ב-8200 גדל הדור הבא של ההייטקיסטים. לא ייתכן שהם יגיעו בעיקר מהוד השרון ומרמת השרון, והרבה פחות מנתיבות. יש ממשלת שינוי. יש שרת חינוך מקריית שמונה. הכדור אצלם
זה קרה גם בעשור האחרון. מכון פוירשטיין איתר קבוצה לא קטנה של צעירים ממוצא אתיופי שלא הצליחו להתקבל לחוגים מבוקשים בגלל הישגים נמוכים במבחנים הפסיכומטריים. הצעירים הללו עברו מיון חדש, על סמך מבחנים אלטרנטיביים, ובשיתוף פעולה עם אוניברסיטת בר אילן והאוניברסיטה העברית - הם התקבלו גם לחוגים יוקרתיים. ההצלחה שלהם הייתה מעל הממוצע, ואחוזי הנשירה שלהם היו נמוכים מאלה של הסטודנטים שהתקבלו במסלול הרגיל.
כמה אנשים מוכשרים איבדה מדינת ישראל בגלל "מבחנים אובייקטיביים" או ראיונות אישיים? קשה להעריך. אין שום מחקר שיכול לתת לנו נתונים. אבל איבדנו המונים. פערים שהיו אמורים להצטמצם הרבה יותר - הצטמצמו הרבה פחות. רבבות שהיו יכולים להגיע לקצונה, לאקדמיה - נותרו מאחור. פתיחת המכללות, בעיקר בזכות מי שהיה אז שר החינוך, פרופ' אמנון רובינשטיין, חוללה מהפך חשוב. המכללות קלטו בעיקר את אנשי הפריפריה. עם השנים התברר שהעובדה שמדובר במכללות ולא באוניברסיטאות לא מנעה מהם להגיע להישגים לא מבוטלים.
עכשיו, באיחור של עשרות שנים, נזכר צה"ל לבצע שינויים. מבחני הקב"א (קבוצת איכות), שעל בסיסם עוברים מועמדים לשירות צבאי את המיון הראשוני - יעברו עדכון. מוקדם לומר שזה מה שיחולל מפנה, אבל המודעות עצמה לצורך בשינוי היא התחלה לא רעה. את השינויים הללו צריך לבצע לא כדי לעשות הנחות למישהו. צריך לבצע אותם משום שמדובר בפגיעה כפולה: גם במועמדות ובמועמדים ליחידות יוקרתיות, וגם בפוטנציאל אנושי אדיר שהולך לאיבוד, פוטנציאל בעל ערך לאומי, בגלל מסלולי מיון לקויים.
קצה נפשנו בפרויקטים לקידום צעירים בכל מיני פרויקטים ניסיוניים. כדי לתקן את העיוות ההיסטורי, בגלל מבחנים מוּטַי תרבות, יש צורך בהרבה יותר. הגיע הזמן לשינוי קצת יותר יסודי, בשני המסלולים שקובעים גורלות: צבא ואקדמיה. ב-8200 גדל הדור הבא של ההייטקיסטים. לא ייתכן שהם יגיעו בעיקר מהוד השרון ומרמת השרון, והרבה פחות מנתיבות. אין צורך לקחת את הבלתי-מתאימים. צריך לאתר אותם לא רק מתחת לפנס, צריך לדחוף אותם, צריך להכין אותם. יש לנו ממשלת שינוי. יש לנו שרת חינוך מקריית שמונה. הכדור אצלם.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
