מאז שאחיו טל, לוחם מג"ב שנהרג בתאונה, הלך לעולמו, סהר קדושים (18) חלם להמשיך את מורשתו ולחבוש על ראשו את כומתת מג"ב הירוקה, בדיוק כמו אחיו המנוח.
שמונה שנים עברו מאז הטרגדיה הגדולה של משפחת קדושים המתגוררת בפוריה עילית, והיום סהר זכה סוף סוף לרגע המרגש. באופן מפתיע, במהלך טקס סיום הכשרת לוחמים באנדרטה לזכר הנופלים של משמר הגבול, הוזמנו הוריו של סהר וטל ז"ל ומפקד מג"ב ניצב בריק יצחק אל הבמה. גלית, האמא, שלפה את הכומתה שחבש בנה, טל ז"ל, ובהתרגשות רבה ניצב יצחק חבש אותה על ראשו של האח סהר.
"מג"ב זאת משפחה. הפיכתו של סהר ללוחם מג"ב בעקבות אחיו טל שנהרג מספרת את סיפורו של החיל. אני מצדיע לאח שנהרג ומברך את סהר שהפך היום ללוחם מג"ב, אמר יצחק.
"אני מתרגש לקבל את הכומתה של אחי ז"ל, אני מרגיש שייך למשפחת מג"ב. זו לא סיסמא, אנחנו משפחה ואני ממשיך מסורת", אמר סהר והוסיף, "אני בטוח שאחי הגדול גאה בי ושאני מגשים את החלום שלו. אני צפוי להמשיך לקורס מכ"ים. זאת זכות גדולה במיוחד בימים האלו לשרת בחיל ולתרום למדינה. כילד גדלתי על סיפורי מג"ב, לכל אורך ההכשרה הרגשתי שאחי טל נמצא איתי ושהוא שמח כשראה אותי מלמעלה בטקס הסיום. אני מתגעגע אליו מאוד ולצעוד במסלול שלו במג"ב זה אושר גדול. אני מרגיש שאני מגשים את הצוואה הלא כתובה שלו".
הביקוש כיום לגיוס למג"ב הוא גבוה. על כל 18 בקשות, רק אחת מתקבלת. סהר שהתגייס לפני כחצי שנה, הוא אחד מ-637 לוחמים חדשים שהושבעו היום. "התאמנתי בטירוף כדי להיות בין המאושרים שמגיע למג"ב", אומר סהר, "אני מקווה אולי יום אחד גם להיות קצין, בינתיים אני חולם לסיים את הכשרת הלוחמים ולקבל סיכת לוחם כמו טל שהיה הגיבור שלי".
גם האח הגדול במשפחת קדושים, גל, שירת במג"ב כמדריך ביחידה ללוחמה בטרור והיום הוא קצין בדרגת רב-פקד במשטרה הכחולה.
טל קדושים ז"ל הלך לעולמו בגיל 21. הוא שירת ביחידת שח"ר 101 במשטרת מחוז החוף. מספר חודשים לפני שחרורו, הוא ניצל את אחת החופשות כדי לבקר בכנרת שאהב מאוד. הוא הורכב מאחור על אופנוע ים שהתנגש בסירה ששטה בסמוך, הועף מהאופנוע, נפגע בראש ונעלם במים. במשך 39 ימים הוא נחשב לנעדר. חבריו למג"ב השתתפו בחיפושים אחריו עד אשר גופתו נמצאה.
"הייתי ילד בן 10 אז", מספר סהר בקול רועד, "הייתי גאה מאוד בטל שהיה מגיע הביתה עם מדי מג"ב ונשק. עד היום אני זוכר את טקס ההשבעה שלו. כשהוא היה חוזר הביתה, הוא היה מספר לי על הפעילות שלו וכבר אז חלמתי להיות כמוהו במג"ב. כשקיבלתי בבקו"ם מדי מג"ב הרגשתי שטל ממש איתי בהתרגשות. לבשתי את המדים בידיים רועדות. אמא דואגת אבל היא נתנה לי את ברכת הדרך להמשיך את המורשת של טל".
