(צילום: זיו קורן)
בלב אחד מרחובותיה הראשיים של אירפין עומד רכב מסחרי גדול, מלווה ברכב משטרתי. ליד הדלתות האחוריות של הרכב שני אוקראינים גדולי ממדים, שאפשר בהחלט לחשוב שהם אחים, לבושים בסינר עצום שמכסה את רוב גופם וכתמי דם ובוץ מוכתמים עליו. בכל מקום אחר הם היו נראים כמו שני קצבים שעוסקים בחיתוך בשר. אבל באירפין הם עושים משהו אחר לגמרי. יורי ועמיתו, שסירב לומר לנו את שמו, הם אוספי גופות. "לא כי אנחנו אוהבים את זה, אלא כי אין פה אף אחד אחר לבצע את המלאכה הזו".
המלחמה באוקראינה – עוד כותרות:
העיר הנצורה אירפין, שהפכה לאחד מסמלי המלחמה באוקראינה, נהרסה ברובה על ידי צבא רוסיה. התלווינו במשך כ-30 שעות לכוחות האוקראיניים הלוחמים בתוך העיר החרבה.
באמצע הכביש ניצב מה שנראה בתחילה כמו ערימה של שמיכות ישנות ומטונפות. החיילים שאיתנו חושדים שמדובר במטען חבלה. החשד לא עלה בראשם סתם כך. שעה קודם לכן, בכניסה לאחד הבתים זה בדיוק מה שקרה. הלוחמים האוקראינים עוברים מבית לבית "כדי לטהר אותם מהשרץ הרוסי", כפי שצועק ג'ורג' (שם כינוי. כל החיילים כאן, בדומה למוסד, משתמשים בכינויים ולא בשמות האמיתיים שלהם). ג'ורג' הוא המפקד של הפלוגה, והוא גם ה"ריינג'ר" - הסייר. כולם אומרים שהוא הלוחם הכי טוב שפגשו ושיש לו יכולות כמעט מאגיות לראות סכנה.
"לעצור כולם! מיד! לא לזוז!", צעק ג'ורג' כשהגיעו לאותו בית, וכולם קפאו במקום. עמוד שהיה מוטל באמצע הבית הפריע לתנועה בתוכו, ולכן, כדי להתקדם, היה צורך להזיז אותו. אלא שג'ורג' ראה משהו חשוד. זה היה רימון יד שהונח שם בזהירות, אחרי שנשלפה ממנו הנצרה, מזכרת מהחיילים הרוסים הנסוגים. אם ג'ורג' לא היה מבחין ברימון והיה מזיז את העמוד, התוצאה של הביקור בבית ההוא הייתה אחרת לגמרי. ג'ורג' אחז במנוף הרימון, שלף אותו בזהירות, קשר אותו היטב ואסף אותו לכיס השכפ"ץ שלו, יחד עם עוד רימון עם ניצרה שהיה שם, והיה אמור להתפוצץ גם הוא ולגרום נזק כבד הרבה יותר.
אבל ערימת השמיכות באמצע הרחוב הייתה משהו אחר לגמרי. גופת קשישה הייתה טמונה בתוכה. יורי ועמיתו לצוות הקברנים של אירפין פתחו את השמיכה העליונה ואת זו שתחתיה, חושפים את הגופה, הניחו בזריזות שקית שחורה, פתחו את הרוכסן, מתחו את השקית, הרימו את גופת הקשישה האומללה - והכניסו לתוך השקית. ואז רכסו את השקית, אבל השאירו חרך קטן באיזור הראש.
השוטר שנלווה אליהם רשם על פיסת נייר את המקום שממנו נאספה הגופה, פחות או יותר "כדי שאחר כך נוכל אולי לזהות אותה. אנחנו לא יודעים במי המדובר", הסביר והטיל את הפתק לתוך השקית. יורי וידא שהפתק בפנים, רכס את השקית עד הסוף והוא והקברן השני אמרו משהו שנשמע כמו "1,2,3", הניפו את השקית והניחו אותה בחלק האחורי של הוואן, גבוה גבוה מעל ערימה של עוד הרבה שקיות כאלה.
11 גופות עד הצהריים
"זו הגופה ה-11 שאנחנו מפנים היום", הוא אמר בפנים עגומות, אך ענייניות – זו הייתה רק שעת צהריים – ו"יש לנו עוד הרבה עבודה". ליד ערימת הגופות שבוואן הייתה גופה נוספת של גבר מכסיף שיער, ששכבה שם בלי שקית, עם ראשו כלפי מטה. היינו בטוחים שמדובר בגופת חייל רוסי, שכך מתייחסים אליו כאקט של השפלה או שנאה, אבל לפתע הראש של הגופה החל לזוז ימינה ושמאלה.
לא היינו בטוחים שאנחנו רואים נכון – אולי זו תוצאת העייפות אחרי יומיים ללא שינה, בקור מקפיא ועם מראות זוועה וחורבן לנגד עינינו - וכמעט התביישנו להגיד ליורי שהגופה זזה. בסוף אמרנו. "אה", הוא הגיב בביטול, "זו לא גופה, זה שיכור שמצאנו באחד הבתים ומשום מה לא התפנה. לא היה לנו איפה לשים אותו, וחשבנו שצריך להוציא אותו מכאן, אז השכבנו אותו עם הגופות".
סצנת הביעותים הזו הייתה רק אחת מני רבות שניקרו בדרכנו ב-30 השעות בהן הצטרפנו לאחת מיחידות הסיור של החזית הקדמית המנוסות ביותר בצבא האוקראיני, עמוק בתוך העיר החרבה שהפכה, ביחד עם הגשר המוביל אליה ושרק גושים עצומים של בטון נותרו ממנו, לסמל למלחמה כולה. "הרוסים ידעו שהם חייבים לעבור את אירפין בדרך לקייב", אמר לנו אתמול בערב אחד מבכירי השלטון, "ובדרך של הרס שיטתי הם ביקשו להניס את תושבי העיר כדי שיהיה להם קל יותר לכבוש אותה".
נכון לנתונים מסוף שנת 2021, בעיר אירפין חיו 62,456 אזרחים. נכון ל-29 במרץ 2022 נותרו בה - להערכת ראש העיר אולכסנדר מרקושין - כ-3,000 איש. להערכת החיילים שעמם היינו שם, וככל שיכולנו להתרשם, המספר נמוך אף יותר, ומי שנותרו הם ברובם אנשים שתקועים במקלטים ובדירות ואין להם יכולת ליצור קשר עם העולם. העיר כיום היא עיר רפאים. חוץ מאדם אחד עם כלב, שאמר שהוא נמצא כאן כדי לשמור על רכוש משפחתו, ומאותו שיכור ברכב הגופות - לא ראינו נפש חיה.
50% מכלל הבניינים בעיר, מגורים, מבני ציבור ותשתיות אזרחיות, נהרסו לחלוטין. כל שאר הבניינים נפגעו, חלקם קשה. לא הבחנו אפילו בבניין אחד שלא ספג פגיעה חמורה מאוד. לפחות 300 אזרחים ו-50 חיילים נהרגו בקרב בעיר. כ-3,000 נפצעו, רבים מהם ילדים. באחד מהרחובות שבהם עברנו נהרג העיתונאי ויוצר הדוקו המפורסם ברנט רנו.
כמו סצנה דיסטופית מסרט
קשה למצוא מילים לתאר את החורבן הנורא, שנראה כמו קטע מסרט של אחרי מלחמת גוג ומגוג, סצנה דיסטופית מ"מקס הלוחם בדרכים". ראש העיר אמר שיש בידיו דיווחים רבים על מעשי התעללות של הרוסים - ששלטו בעיר כשבועיים - באוכלוסייה המקומית, לרבות מעשי אונס.
לפני שלושה ימים ציטטנו כאן את דברי ראש העיר, שלפיהם עיר הלוויין החשובה הזו של קייב "שוחררה מהכובש הרוסי", והתייחסו אליהם בספקנות. אבל אחרי שהות בעיר במהלך 30 שעות אפשר להעיד שאלו דברי אמת. זהו הניצחון הראשון, והסמלי מאוד, של האוקראינים במלחמה. הם הצליחו להניס את הרוסים אל היער שמפריד בין אירפין לבוצ'ה, עיר לוויין אחרת של הבירה, ושולטים כיום שליטה מוחלטת בעיר. כשהיינו שם לא ניתן היה ליצור קשר עם העולם שבחוץ אלא באמצעות טלפון לווייני. אתמול חזרה קליטת הטלפון הסלולרי באמצעות מיזם האינטרנט הלווייני Starlink.
הרוסים לא מוותרים. הם השאירו אחריהם כוחות מיוחדים וסוכנים שמפוזרים בעיר, והארטילריה, הרקטות, הטילים והמטוסים הרוסיים ממשיכים להמטיר על העיר אש תופת, מה שמותיר אותה ואת המרחב כולו סגורים לכל כניסה, זולת של כוחות לוחמים. חיילי הפלוגה שאליה הצטרפנו נלחמו יחד נגד הרוסים כבר ב-2014, וכעת הם מתוגברים בחיילים צעירים. אחד מהם הוא בנו של לוחם ותיק שעמו אנחנו מסיירים ברחובות העיר וביערות, כשהאב והבן עוברים מבית לבית בניסיון לאתר את אותם לוחמי קומנדו וסיירים שהרוסים הותירו מאחור.
כשהיינו שם תפסו חיילי הפלוגה, אחרי חשד שהתעורר אצל המפקד ג'ורג', מרגל רוסי. "הבן זונה הזה היה מטווח כל לילה את המקומות בהם הלכנו לישון", תיאר אחד הקצינים - שבחיי היומיום הוא איש עסקים עתיר ממון מקייב. את הפורשה שלו הוא השאיר במפקדה, אבל תרם שלושה רכבים אחרים לפלוגה שנעה ממקום למקום ברכבים אזרחיים - כולם תרומות או רכבים שהחיילים הביאו מהבית. בלילה המשיכה ההפגזה הרוסית, אבל בניגוד ללילות הקודמים ובהיעדר נוכחות של אנשיהם באזור שבו שהינו, לא פגעו אף פגז או רקטה במיקום הסודי שבו עצרנו כדי לנוח וללון.
בבוקר התחדשו הסריקות, אבל לפלוגה נגמר המים. נותרו רק בקבוקים של משקאות אנרגיה, והקצין המכונה "טרנופיל" ביקש שנצטרף אליו להיכנס למה שהיה פעם סופרמרקט, כדי לקחת משם כמה בקבוקי מים שנותרו שלמים אחרי שטיל פגע במקום. מחוץ לסופרמרקט החרב היה מוטל פגר של כלב, ומצידו השני של הרחוב עלה אחד הבניינים בלהבות. אלה לא השמידו את השלט שהוצמד לאחת הדירות העליונות בו: "למכירה - מחיר מיוחד - חדש מהקבלן".
מעט קדימה שלד של טנק T–80 רוסי שחטף משהו כל כך עוצמתי עד שנשרף לחלוטין באש גדולה, שעיוותה את צורת הפלדה, ושוסע לשלושה חלקים - התותח בצד אחד, וגוף טנק שהתבקע במרכזו לשני חלקים. זוג נעליים היה השריד היחיד שנותר מאחד הטנקיסטים, ומצלמה שהועפה מהטנק ועל כרטיס הזיכרון שלה אנחנו מוצאים תמונות של הילדים והאישה, עדות כואבת ומצמררת לחיים שנהרסו גם בצד השני.
זה עצוב באופן שלא יתואר: יידרשו חודשים ארוכים ליחידות פינוי הפצצות ומומחי החבלה לאפשר חזרה של אזרחים לאזור, אחרי שיפנו את הנפלים והאמל"ח שנמצאים פה בכל מקום, ויפרקו את זנבות הפגזים והרקטות המזדקרים מתוך הכבישים והעצים. ייקח שנים לשקם את הריסות הבניינים והרחובות. ספק אם את הנזק לאנשים שחיו כאן, גם אלה ששרדו פיזית, אפשר יהיה לתקן אי פעם.
השתתף בהכנת הכתבה: רומן גולדמן
