שנה חלפה מאז שחרורה של מירב טל מהשבי בעזה. שנה חלפה, אבל חלק ממנה, חלק גדול מאוד, עדיין שם. בן זוגה יאיר יעקב נרצח ב-7 באוקטובר, וגופתו עדיין מוחזקת על ידי חמאס. ילדיו, אור ויגיל שוחררו גם הם בעסקה לפני שנה.
הבוקר, בדיון בוועדה לקידום מעמד האישה, דיברה מירב טל על רגעי האימה, דרשה להשיב את 101 החטופים - וביקשה מהנוכחים לראות את סרטון חטיפתה, שבו נראים המחבלים נכנסים לבית. בסרטון נראה גם בן הזוג שנרצח, יאיר יעקב. צפו בדברי מירב טל ובסרטון חטיפתה.
תיעוד חטיפתה של מירב טל שהוצג בוועדה לקידום מעמד האישה
(צילום: ערוץ כנסת)
דבריה הקשים של מירב טל - וסרטון החטיפה
(צילום: ערוץ כנסת)
"הייתי 53 ימים בשבי", סיפרה מירב טל. "נחטפנו מקיבוץ ניר עוז מהבית, עם פיג'מה. שני ילדיו של בן זוגי, בני 13 ו-16, נחטפו גם. הם היו לבד. לבד עם מחבלים 52 יום. הרעיבו אותנו כל הזמן, לא היה לנו מים, לא היה חשמל. זה לא פחד, זה אימה להיות שם. איימו עלינו כל הזמן עם נשקים. היינו עושים שירותים אחד על השני".
היא סיפרה על התנאים המזעזעים בשבי: "אי אפשר להוריד את המים כי אין מים, איימו עלינו, לקחו אותנו שמונה שעות עם שקית ניילון על הראש, מסקינטייפ סגור ושמיכה על הפנים והצוואר. ככה ברכב, שמונה שעות עם שישה מחבלים ברכב. לא יכולנו לדבר ולא להגיד שכואב לי הצוואר ואני לא יכולה לנשום. 8 שעות נסענו כך ברכב כדי להגיע לבית חולים נאסר, ושם היינו אצל החמאס עוד חמישה ימים. אני הוחזקתי על ידי הג'יהאד האיסלאמי".
על השנה שחלפה אמרה: "אני כבר לא מבינה איך עדיין לא שוחררו החטופים. אנחנו לא יכולים להשתקם, מי שחזר לא יכול להשתקם, כי חלק מהאחים שלנו עדיין יושבים שם בשבי. וזה ילדות צעירות וזה גברים מבוגרים וזה ילדים קטנים שעדיין שם. העינויים הם ללא הפסקה, העולם צריך לעשות הכול כדי להוציא משם את האנשים".
"בן זוגי עדיין חטוף ונמצא בעזה, רצחו אותו בקיבוץ וחטפו גופה", אמרה מירב טל. "ואני רוצה לספר לכם איך ידעו שהוא נרצח סליחה, הראו לי סרטון של בלתי מעורבים שמרביצים לו, בועטים בו ואבא לוקח ילד בן 8 כדי שיבעט בגופה. זה הבלתי מעורבים שנמצאים בעזה, אז לי היה נס, אבל מבחינתי הנס לא הושלם עד שכולם יחזרו. אנחנו באמת לא יכולים להשתקם. הילדים שלי מלווים אותי במשך שנה, הם לא יכולים ללמוד, הם לא יכולים לעשות שום דבר וכל מי שחזר לא יכול לחזור לתפקוד".
היא דרשה שבני משפחות החטופים יוגדרו כנפגעי פעולות איבה: "לא מכניסים אותם, הם לא כלולים. אני רוצה לספר לכם שכל יום אני קמה ב-3-4 לפנות בוקר כי יש לנו סיוטים. אי אפשר לישון כשאחרים לא חזרו, ילדים קטנים מקבלים התקפי חרדה, לא יכולים לחזור לשגרת בית ספר. העינוי הוא פשוט גיהינום. להיות לצד המחבלים, לא לראות אור, לא לנשום כמו שצריך, לרעוד בגוף. ומה שמטריד אותי זה בעיקר הילדות ששם. תחשבו מה עובר עליהן. ומספיק כבר עם דיבורים, צריך מעשים".
עדויות קשות מ-7 באוקטובר
ירדן גונן, אחותה של החטופה רומי גונן, הקריאה עדויות מטבח 7 באוקטובר: "חייבים לשמוע את זה. 'ראיתם אותם משחקים בכדור, כדור נוטף דם. אחרי כמה דקות הבנו שזה לא כדור ראינו אישה מדממת, אישה שחתכו לה את החזה ושיחקו איתו כדורגל. הייתה אישה שנורתה בין רגליה כמה פעמים, לא רק אישה אחת, דפוס חוזר. ראינו אישה שהם נעצו סכין בין רגליה'. אלו רק כמה מהעדויות ששמענו מזק"א".
גונן הוסיפה: "אלה אותן מפלצות שעשו זאת לנשים וגברים ב-7/10, אבל הן עדיין המפלצות שמחזיקים באחותי עכשיו. יש לנו יותר מדי עדויות מהשבי על מה שהם עשו לנשים ואיך הנשים האחרות לא יכלו לעזור. הן לא הורשו אפילו לחבק אותן. חיבוק. עברנו שנה של זוועות, שנה של חוסר ביטחון מתמשך, שנה שבה ניסינו להיאבק באלימות כלפי נשים".
לדיון הוזמנו כמה שגרירים. שגריר רוסיה בישראל אנטולי ויקטורוב אמר: "אני רוצה להזכיר שלאור מאמצינו שוחררו בנובמבר נשים ישראליות שהן גם אזרחיות רוסיה. אני לא יכול לחשוף הרבה פרטים על מאמצינו, אבל אני יכול לאשר שרוסיה מוכנה לנקוט צעדים רדיקליים ולהשתמש באמצעים אפקטיביים".
שגריר רוסיה אמר עוד: "ההרגשה שלי כדיפלומט, והאמינו לי שאני מנוסה, שזה נראה שהחטופים שעדיין מוחזקים בעזה הפכו בפעם השנייה חטופים. הם חטופים עכשיו בידי המשחק הפוליטי ובידי השיקולים הפוליטיים. אני לא רוצה להצביע על מישהו או אחר, אבל אני חושב שהגיע הזמן להפסקת אש. הגיע הזמן להתייחס לנושאים הומניטריים דחופים, שחרור חטופים דחוף מאוד בגלל שהחורף הגיע".
