הנסיבות שהובילו לאירוע בו נורה למוות אזרח על ידי חייל, לאחר שעל פי החשד תקף אדם אחר בסכין עוד נבדקות, אבל לכל הפחות הן מצדיקות לפתוח דיון על מצבה של מערכת בריאות הנפש בישראל. מהחקירה עולה כי לפני כמה שנים הוא הואשם באיומים ובתקיפה סתם - אך בסופו של דבר נמצא לא כשיר לעמוד לדין לפי המלצת הפסיכיאטר המחוזי, ונשלח לאשפוז. בהחלטת בית המשפט אז נכתב כי "קיימת מסוכנות, ומצבו מצריך אשפוז".
בשלב זה לא ברור אם בעזרת טיפול מתאים היה ניתן למנוע מהטרגדיה הזו לקרות, אבל אין ספק שלא מדובר במקרה בודד. "יכול להיות שבמקרה הזה לא היה ניתן לעשות שום דבר אחר, אבל ברור שמתחתיו יש עוד כל מיני מקרים של אנשים שמשדרים אותות מצוקה, או שיש החמרה במצב שלהם ובגלל כל מיני סיבות הם לא זוכים לקבל טיפול מתאים", מסביר צבי פישל, יו"ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש. "בין אם בגלל שהם לא רוצים לקבל טיפול מתאים ואי אפשר להכריח אותם, או שהמשפחות לא מצליחות להתארגן ולארגן להם טיפול מתאים, או בגלל שאין לבריאות הנפש מעני חירום כמו למשל מד"א".
לדברי ד"ר פישל מעבר למחסור התקציבי בבריאות הנפש יש גם המחסור בכוח אדם. "המערכת חסרה במספרים עצומים של פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים וצוותים סיעודיים, והם לא חסרים רק בבתי החולים, אלא גם בקהילה – במרפאות, בהוסטלים, בבתים מאזנים, בקהילות משקמות וכו'. אנחנו עובדים על זה כל הזמן, אבל זה מגיע בסופו של דבר למצבים קיצוניים ואז אתה שואל האם באמת מערכת מתוקנת הייתה יכולה למנוע אותם, אולי את המקרה הזה לא, אולי מקרים דומים כן", הוא אמר והוסיף: "המטרה הבאה של הממשלה הבאה תהיה לחשוב על מנגנון שיתגבר את המערכת הציבורית בכוח אדם מטפל".
- האם אתה רואה מקרים של שחרורים מהירים מדי מבתי חולים ומחלקות פסיכיאטריות בגלל העומסים?
"לפעמים חלק מהשיקולים שלך לשחרר מטופל זה כי המחלקה עמוסה ואין לך מיטה לתת לו, אז עדיף שישן בבית. לפעמים חלק מהסיבות לשחרורים הן משפטיות – לפעמים הוועדות הפסיכיאטריות משחררות בניגוד לדעת המחלקה המשחררת, ואנחנו רואים המון פעמים שהוועדה משחררת ואחרי שבועיים במקרה הטוב החולה חוזר אלינו, במקרה הרע לך תדע מה עלול להיות".
ד"ר פישל מסביר כי למעקב ועדכון של הטיפול יש חשיבות מכרעת על מצבו של המטופל, אבל היעדר היכולת של המערכת לעקוב אחר כל המטופלים פוגע בהם. "בכל מחלה כרונית, לא משנה איזו, אנשים לא נצמדים לטיפול בצורה מלאה, להערכתי שלושים אחוז לא מקבלים בכלל טיפול. בהקשר הפסיכיאטרי בהחלט יש אנשים שמפסיקים את הטיפול התרופתי ומוציאים אותם ממעקב ואין לנו מה לעשות עם זה. הבעייתיות היא לאו דווקא אדם באשפוז - לפעמים אדם לא מאושפז ויש החמרה במצב שלו ואם הוא נמצא בטיפול ומעקב אז הוא מקבל עדכון של הטיפול בהתאם למצב שלו והוא יכול להשתפר".
רייצ'ל ענקי, עובדת סוציאלית עם ניסיון בליווי צעירים בסיכון, ראתה לא פעם את המחיר שמשלמים צעירים במצבי סיכון על המחסור במענים. "לא פעם ולא פעמיים ראיתי צעירים שעוברים משבר, או אפילו משבר פסיכוטי ומתאשפזים. הם אוזנו תרופתית במחלקות ואז הגיע הזמן שלהם להשתחרר לקהילה. הבעיה היא שלא תמיד מגישים אותם לסל שיקום, אז בעצם הם מקבלים הכרה מביטוח לאומי, אבל לא בונים להם מערכת שיקומית – פסיכיאטר שיפגוש אותם באופן קבוע, מטפל. הם משתחררים וצריכים לחפש בעצמם", היא סיפרה.
"המון נופלים בין הכיסאות, למעשה אם הצעיר לא ילחם על עצמו או שתהיה לו משפחה או עובדת סוציאלית שהוא יהיה על הרדאר שלה, הוא יכול מהר מאוד להתמסמס לוואקום. וזה עלול לגרום להידרדרות במצבו, או לבלום את תהליך הריפוי. יש גם צעירים שלא אושפזו שבמצב נפשי לא טוב והם יכולים לחכות גם שלושה חודשים לתור לפסיכיאטר".
ד"ר הלה הדס, מנכ"לית אנוש - העמותה הישראלית לבריאות הנפש, מדגישה כי למרות שמוסדות המדינה מודעים לבעיה הם לא עושים עבודה מספקת כדי לפתור אותה. "מערכת בריאות הנפש היום חסרה במענים מספקים ומתאימים לנזקקים לה. החוסר זועק בכל רצף המענים, אשפוזיים ובקהילה. לצערנו, מצב זה מוביל למקרים רבים של מתמודדי נפש הנותרים ללא מסגרת מתאימה ויש הנמצאים בשלבי המתנה. הבעיה הקיימת מוכרת על ידי משרד הבריאות, ועם זאת הפתרונות והשינויים הנדרשים עדיין אינם נראים בשטח".
גרסת הלוחם: היה לו מבט של רצח בעיניים
צוות חקירה משותף למשטרת ישראל ולמצ"ח סיים אתמול אחר הצהריים, שעות אחרי התקרית, לחקור את הלוחם שירה למוות בחשוד שאיים בסכין שלופה בתחנת האוטובוסים בצומת רעננה, מסוף תחבורתי מרכזי השוכן בין רעננה לכפר סבא. הלוחם שוחרר לגדוד בו הוא משרת בגולני, דבר שמעיד על חולשת החשדות נגדו, לאחר שגורמי החקירה מעריכים בשלב זה כי עשה מספיק בשטח כדי להימנע מהירי הקטלני, בטרם החליט לבצעו.
במשטרה במקביל כאמור בודקים את הרקע הנפשי של הגבר שנורה למוות, ובינתיים החייל שירה בו שחזר את האירוע: "הגעתי הבוקר עם התחבורה הציבורית במסוף שסמוך לתחנת המשטרה של כפר סבא, וראיתי שאין אבטחה במקום כבדרך כלל. פתאום ניגש אליי צעיר מבוהל שראה שאני חייל חמוש ואמר לי פיגוע-פיגוע, סכין-סכין. הוא הוביל אותי לתחנת האוטובוס בה התרחש האירוע ואז ראיתי את אותו גבר עם גלאבייה על הראש ועוד כיסוי ראש מוסלמי, אוחז בידו סכין".
הלוחם הוסיף: "הבנתי שזה אירוע פח"עי ובמשך כשתי דקות צעקתי לעברו וביקשתי, בעברית ובערבית, שיוריד את הסכין תוך שאני מכוון את נשקי לעברו. היה לו מבט מטורף של רצח בעיניים. נערה שעמדה בסמוך אליו הצליחה להימלט לתוך אוטובוס שעבר ליד ונהגו הבחין במתרחש ופתח לה הדלת. החשוד סירב להוריד את הסכין והחל לרוץ לעבר נוסע, עובר אורח אחר, ואז יריתי כדור אחד לכיוונו. זה לא עזר והוא המשיך לרוץ עם סכין שלופה אז יריתי כדור נוסף, ואז הוא נפל אל הקרקע. בשני המקרים כיוונתי לעבר פלג גופו התחתון. בשלב זה השוטרים הגיעו למקום ולקחו את הסכין".
הלוחם שוחרר כאמור לגדוד בו הוא משרת בגולני, וכעת צפויים מפקדיו להציע לו סיוע נפשי של קב"ן לאור החוויה שעבר. המקרה הבוקר בצומת רעננה הזכיר מאוד את האירוע בצומת אשקלון במהלך גל הטרור רק בחודש אפריל השנה, אז ירה מפקד חטיבת בנימין, אלוף-משנה אליאב אלבז, לעבר ישראלי מעורער בנפשו שחטף נשק מחיילת ואיים לפגוע בעוברים ושבים. הקצין הבכיר נוקה מכל חשד בתום החקירה והמשיך בכהונתו לאחר שהתברר שפעל ללא דופי, לאור הנסיבות וחרף התוצאה הטראגית – צעיר ישראלי, מעורער בנפשו, שנחזה למחבל ומקפח כך את חייו.
