הקשיים של האזרחים הוותיקים בתחבורה הציבורית
(צילום: ליהי קרופניק)
אחרי שנים רבות על הכביש, רבים מהאזרחים הוותיקים מפסיקים לנהוג ועוברים להליכה ברגל או נסיעה באוטובוס וברכבת. אבל אותן תשתיות שאמורות היו לסייע לאזרחים הוותיקים לא מותאמות עבורם, ובתור הולכי רגל הם נפגעים לא מעט בתאונות דרכים של רכבים פרטיים ואוטובוסים.
האתגרים שמצפים לאנשים מבוגרים בתחבורה הציבורית הם רבים. אוטובוסים עוצרים רחוק מהמדרכה, תדירות נמוכה בשעות שהם הכי זקוקים לתחבורה ציבורית, היעדר מידע ותנאים בתחנות וגם ההליכה אל תחנות האוטובוס עלולה להיות מסוכנת ולפעמים לא אפשרית.
אתי אברהמי, בת 81 מירושלים, היא פעילה ותיקה במאבק לשיפור התחבורה הציבורית בעיר. "אני ובעלי כבר לא נוהגים ואנחנו חייבים את האוטובוסים, אבל הם לא עוצרים צמוד למדרכה. יש נהגים שעוד לא נכנסת פנימה ותיקפת את הכרטיס והם כבר מתחילים בנסיעה והרבה פעמים אפשר לאבד שיווי משקל וליפול".
"אבל הכי גרוע – אנחנו אנשים טובים, עבדנו קשה, אבל היום כולנו נשארים בבית בשבת. אסירים בביתנו מבלי שפשענו", הוסיפה. "גידלנו ילדים ברוך השם, אבל הם לא לידנו ולא לכל אחד יש את הלוקסוס הזה שגרים ליד. הבעיות בתחבורה הציבורית משאירות אותנו בודדים ומבודדים או שצריך להוציא הון על מוניות, ולא כולם יכולים".
את מילי בן שטרית פגשנו ברחוב מגוריה בנהריה, שוב מוקמה תחנת אוטובוס אך אף קו לא הגיע לאסוף נוסעים. מאז דבר לא השתנה, ובן שטרית התייאשה ועברה לדיור מוגן ברמלה. "שירות האוטובוסים כאן טוב יותר כמובן, אבל האוטובוסים הבינעירוניים גבוהים עם מדרגות גבוהות, כך שמי שלא צעיר מתקשה. ואם הנהג לא עוצר ליד המדרכה זו מדרגה נוספת".
"גם בלוחות הזמנים יש בעיה", ציינה בן שטרית. "אנחנו כבר לא נוסעים לעבודה בשעות השיא, אלא נוסעים לקופת החולים או לסופר בשעות השפל, אז התדירות יורדת משמעותית".
4 צפייה בגלריה
בן שטרית בשכונתה הקודמת בנהריה. התייאשה משינוי המצב ועברה לדיור מוגן
(צילום: ירון שרון)
גם תמר מזר מחיפה נתקלה בקשיים בנסיעה בתחבורה הציבורית. כך למשל, כשניסתה לקחת את האוטובוס הראשון שיוצא בצאת החג מהתחנה המרכזית בנתניה אך הדלת הראשית הייתה נעולה. "מסביב יש אמנם כניסה אבל אני לא יגולה להסתובב סביב התחנה. בסוף השומר פתח את הדלת ממש כמה דקות לפני שהאוטובוס יצא".
גם במעבר בין הרכבת לאוטובוסים העירוניים בגוש דן נתקלה מזר בבעיה. "כשירדתי מהרכבת בסבידור מרכז אף אחד לא ידע להגיד לי איפה האוטובוס וחיפשתי אותו במשך רבע שעה. זה גם לא הופיע באפליקציות".
הערים המסוכנות לאזרחים הוותיקים
גם הליכה רגלית בעייתית, שכן התשתיות בערים לא מותאמות לה, ומה שמקשה על כל הולכי הרגל מכביד עוד יותר על אזרחים ותיקים ומעמיד אותם בסכנה. מתחילת השנה נהרגו 29 הולכי רגל בני יותר מ-65, כמעט מחצית מכלל הולכי הרגל שנהרגו השנה.
רכב חוצה מעבר חצייה בזמן שאישה מבוגרת עוברת בו
(צילום: אור ירוק)
ככל שעולה הגיל כך עולה גם מסוכנות הפגיעה. 43% מבני 65-69 שנהרגו או נפצעו קשה בין השנים 2013-2019 היו הולכי רגל שנפגעו מרכבים. בקרב בני 85 ומעלה שנהרגו או נפצעו קשה באותם שנים שיעור הולכי הרגל עומד על 62%.
כדי לבחון את המסוכנות בין הערים השונות בדקו בעמותת "אור ירוק" את נתוני הלמ"ס בנוגע לבני 65 ומעלה שנפגעו בתאונות דרכים בין השנים 2016-2020. בעמותה בחנו כמה אזרחים ותיקים נפגעו בכל עיר בהשוואה למספר בני 65 ומעלה שגרים בעיר – וכך יצרו את מדד המסוכנות.
העיר שבה נפגעו באותן השנים הכי הרבה בני 65 ומעלה הייתה תל אביב, שבה נפגעו 16.3 בני אדם ביחס לכל אלף אזרחים ותיקים באוכלוסיית העיר. בהקשר הזה צריך לציין שתל אביב היא עיר שמגיעים אליה תושבים רבים מהסביבה ומכל הארץ.
השנייה במסוכנותה לפי הקריטריון הזה היא בת ים (12.1 נפגעים ביחס לכל אלף בני 65 ומעלה), אחריה חולון (יחס של 11.5), בני ברק (יחס של 11.1) ונס ציונה (יחס של 10.9).
ארז קיטהצילום: אור ירוק"מסוכן להזדקן במדינת ישראל. ההורים של כולנו מפחדים לצאת מהבית, כל חציית כביש היא הימור על החיים", אמר ארז קיטה, מנכ"ל עמותת אור ירוק. "האזרחים הוותיקים נהרגים בשיעור כפול מחלקם באוכלוסייה והנתון הזה חייב להדליק נורה במשרד התחבורה. חייבים לרסן את מהירות הנסיעה, הארכת הרמזור הירוק ושיפור התשתית. זה יכול לעשות את ההבדל בין חיים ומוות עבור האזרחים הוותיקים".
"האזרחים הוותיקים נהרגים בשיעור כפול מחלקם באוכלוסייה - והנתון הזה חייב להדליק נורה במשרד התחבורה"
"יותר ויותר קשישים הופכים להיות הולכי רגל, והולכי רגל הם פגיעים יותר", הסבירה פרופ' טובה רוזנבלום, ראש המכון לחקר הגורם האנושי באוניברסיטת בר אילן, את הנתונים המדאיגים. לדבריה, בעוד שבני 65 ומעלה מהווים 12% מהאוכלוסייה בישראל – הם מהווים 20% מההרוגים והפצועים קשה בתאונות דרכים.
"גם הפער בין הפציעות למוות הוא יותר מצומצם ככל שהגיל עולה", אמרה פרופ' רוזנבלום. "היכולת להימלט מרכב נמוכה יותר כי הכישורים הגופניים נמוכים יותר וישנן הסיבות של ירידה בהרבה מיומנויות כמו ראיה ושמיעה שעוזרים מאוד בכביש, זמן התגובה ארוך יותר ואומדן הזמן לביצוע פעולות כמו חציית מעבר חציה מוטה".
"לא רוצים להיות במעצר בית אלא להמשיך בשגרה"
אחד הדרכים לסייע לאזרחים הוותיקים במאבקם על המדרכה היא להוריד את מהירות הנסיעה בתוך הערים. המהירות המרבית המותרת בתוך ערי ישראל גבוהה בהרבה מהנהוג במדינות אחרות.
אפשרות נוספת היא לשנות את צורת המחשבה ולשפר את התנאים של הולכי הרגל, מפני שהמצב במדינה משתנה.
לפי ד"ר מיכל איזקסון, מרצה בחוג לגרונטולוגיה באוניברסיטת חיפה, העולם מזדקן ושיעור האנשים מעל גיל 65 גדל בעקבות הארכת תוחלת החיים. המשמעות של זה היא שאנשים זונחים את הרכב בגיל מבוגר, מפסיקים לנהוג ומעוניינים להישאר בסביבתם הטבעית.
רוכב אופניים כמעט דורס גבר שחוצה במעבר חצייה
(צילום: אור ירוק)
"זה יכול להיחשב צעד דרמטי בחיים, שנהפכים לקשים יותר בגלל ההסתמכות על תחבורה ציבורית", הסבירה ד"ר איזקסון. "במחקר שביצעתי מצאנו שההליכה נהפכת לחשובה יותר במקרים כאלו, ואנחנו לא חושבים על הליכה כאמצעי תחבורה לאנשים זקנים. אם קידום הליכתיות חשובה תמיד, אז לאוכלוסייה המבוגרת זה חשוב במיוחד".
לדבריה, הפערים המרכזיים בתחבורה הציבורית עבור האזרחים הוותיקים קשורים גם להנגשת המידע. "לא נגיש להם מתי האוטובוס מגיע, וביום שרב יש הבדל גדול בין המתנה של 5 או 20 דקות. התחבורה היא דבר מרכזי בחיים של כולנו, אבל התחבורה הציבורית פועלת פחות ביישובים כפריים או פרבריים. מאוד קשה להזדקן במקומות כאלה כשאין לך יכולת טובה לנוע ולצרוך שירותים".
גלי פרוינד "סביר שמי שהיום בן 65 ומעלה אולי גדל בילדותו במרחב עירוני, אבל היום רוב המרחבים הרבה יותר כפריים ופרבריים שבהם התחבורה הציבורית פועלת פחות טוב", אמרה מתכננת הערים גלי פרוינד. "הבעיה במקומות האלו מתעצמת עוד יותר כשעיקר הצרכים הם פעמים רבות בשעות השפל ואז התדירות הלקויה ממילא יורדת".
"רוב האנשים מעל גיל 65 הם בריאים ופעילים ומעדיפים להזדקן בביתם, וזה לא אומר שהם רוצים להיות במעצר בית, אלא להמשיך בשגרה כמה שניתן מבלי להיות תלויים באדם אחר", הסבירה פרוינד.
4 צפייה בגלריה
מיניבוס של באבל בגוש דן. "תחבורה גמישה זה דבר נוסף לסל, לא הפתרון לרוב הבעיות"
(צילום: חברת דן)
פתרון נוסף למצב הקיים הוא הפעלת תחבורה גמישה עבור האזרחים הוותיקים, בנוסף לתחבורה הציבורית הקיימת. כך למשל, בניוטון מסצ'וסטס מופעל שירות הסעה על פי דרישה שזמין למשתמשים בני יותר מ-60 ומגיע למרכז יום, לקופות החולים, בתי תפילה וליעדים רלוונטיים.
"לדעתי תחבורה גמישה זה נייס-טו-האב, זה דבר נוסף לסל. זה לא הפתרון לדעתי, אפילו לא לרוב הבעיות", אמרה פרוינד. "בכל העולם התחבורה הציבורית היא כלי להגדלה של הרווחה החברתית והשוויון, ובגלל זה ראוי שיושקעו מאמצים להבין מה הקשיים של הקשישים בשימוש וגם שתהיה תוכנית שתעודד אותם להשתמש בתחבורה פעילה שכוללת הליכה, תחבורה ציבורית ואופניים".
לדבריה, "חלק מהשיפור יכול להיעשות באמצעות התנהגות שונה כמו קירוב האוטובוס לשפת המדרכה והמתנה שהנוסע יתיישב. חלק אחר יצטרך להיות בהגברת תדירות מחוץ לשעות השיא ובריר אם הקווים בכלל מתאימים לצרכים וליעדים".
ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "המשרד מודע למעורבותם הגוברת של הולכי רגל בתאונות הדרכים, ובפרט הולכי רגל מקרב אזרחים ותיקים. מעורבות גבוהה במיוחד נרשמה גם בקרב קשישים עם תאונות אוטובוסים.
משרדנו ער לבעיה ופועל ביתר שאת לשנות את המצב. במסגרת זאת ניתן דגש בתקציב הקרוב על השקעות נרחבות בהכשרה של נהגים ונהגות, במטרה לצמצם את מעורבותם של האוטובוסים בתאונות הדרכים. בהדרכות ניתן דגש על התנהגות הנהג, בדגש על נהיגה בטיחותית ומתן כבוד לכלל הנוסעים, ובפרט לאזרחים ותיקים".
באשר לטענה כי התחבורה הציבורית מותאמת לשעות שיא נמסר מהמשרד: "התחבורה הציבורית פועלת, בהתאם לביקוש, משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הלילה המאוחרות. זאת תוך שמירה על תדירות גבוהה גם בשעות השפל במרחבים העירוניים".
בנוגע לטענה כי הנהגים אינם עוצרים ליד המדרכה נמסר מהמשרד: "בהתאם לתקנות התעבורה, נהגי אוטובוס מחויבים לעצור ליד המדרכה, ככל הניתן. לעיתים, כלי רכב פרטיים עוצרים במפרץ התחנה בניגוד לחוק ומאלצים את הנהג להוריד נוסעים שלא בצמוד למדרכה. אכיפת חנייה שלא כדין הינה באחריות המשטרה והרשות המקומית".
