הלוחמים שצללו בקישון מדברים על החלטת משרד הביטחון
(צילום: אסף מגל )
"זה שבוע שמח", אומר יגאל רון, שאחיו יוסי ז"ל נפטר רק לפני 11 יום מגידול סרטני אלים במוח. "למרות האבל שאני נמצא בו, אני לא מתבייש לומר שזה שבוע שמח וחשוב. החלטת שר הביטחון הצילה את כולנו, משפחות שנלחמות ונאבקות שנים ארוכות".
כמו אחיו המנוח, גם רון (68), אב לארבעה וסב לעשרה, צלל פעמים רבות בקישון. הוא ושלושה מחבריו, לוחמים לשעבר בחיל הים, עמדו אתמול סמוך לנחל הקישון, שיבחו את ההישג הדרמטי של מאבק הלוחמים ובני המשפחות השכולות להכיר באלו שחלו בסרטן כתוצאה מהצלילות בנחל המזוהם כנכי צה"ל, העלו זיכרונות ודיברו על החברים שלא נמצאים שם איתם.
"יש לי הרבה מאוד שעות צלילה ושחייה בקישון, כמו לאחי", מספר רון, "אני ניצב כאן על גדת נחל הקישון, בשמו של אחי יוסי, שחלה בסרטן במוח לפני שישה חודשים. הוא לא זכה לשמוע את החלטת שר הביטחון. הוא ידע על המאבק וחיכה להחלטה, אך לצערנו לא זכה לשמוע אותה. אנחנו שמענו את ההחלטה החשובה והצודקת הזאת במקומו".
3 צפייה בגלריה
"תיקון של עיוות ארוך שנים". מימין לשמאל: גיורא נדיב, טל ברמן, יגאל רון ורוני קרן
(צילום: גיל נחושתן)
רוני קרן (69) מקריית טבעון, אב לארבעה וסב לחמישה, שירת שנים רבות בשייטת 13, החל מתחילת שנות ה-70. "צללתי הרבה בקישון", הוא אומר, "ב-2007 חליתי מאוד. כאשר גילו לי את הסרטן זה כבר היה בשלבים מאוד מתקדמים. הייתי מסורטן בשבעה מוקדים בגוף. 30% מהריאות, היה לי גידול בתעלת עמוד השדרה. הייתי משותק בחלק התחתון של הגוף. למזלי החלמתי. באותה התקופה אחוז אחד החלים ושרד מסרטן כזה. אני הייתי באחוז הזה".
קרן מדבר ברגשות מעורבים על ההחלטה. "אני לא יכול להגיד שאני שמח כי אני חושב על מה שעברנו בתקופה האחרונה, אז זו לא שמחה. אבל זה בהחלט שבוע מכונן, שיש בו תיקון של עיוות ארוך שנים. מזה אני מאושר. אבל יש עוד הרבה מה לעשות. ייקח זמן עד שיפתרו את כל הבירוקרטיה והעניינים הטכניים, יש עוד דרך ארוכה. ואני עדיין לא יודע מה יהיה עם נושא הוועדה הרפואית, מה היא תקבע או לא תקבע. אני יודע שבעניין הזה - אגיד את זה בעדינות - אני מאוד סבלתי".
ותיק הלוחמים שהגיעו לקישון אתמול הוא גיורא נדיב (73) ממושב מגדים, לשעבר מפקד היחידה למשימות תת-ימיות (הילת"מ) בדרגת סגן-אלוף. לנדיב בן בדרגת רב-סרן ששירת שנים רבות בשייטת 13, והוא סב לשני נכדים בשייטת, האחד לוחם והאחר עדיין בקורס.
"זה שבוע מאוד היסטורי ומאוד שמח", הוא אומר, "ההחלטה של שר הביטחון היא יוצאת מהכלל. השופט שמגר לקח מספר החלטות שמטפלות בנושא צוללני הקישון שנפגעו. ועדת שני, שהוקמה על ידי משרד הביטחון כדי לבחון את היישום של ועדת שמגר, עשתה למעשה 'תרגיל' ומחקו את כל ההישגים של ועדת שמגר. התחושה הייתה שהלכו נגד הצוללנים. זאת אומרת, 90-80 אחוז ממחלות הסרטן שאנשים חלו, פסלו את זה. לא הכירו במשפחות השכולות. הרבה חבר'ה נפטרו, והיו אלמנות, והייתה בעיה מאוד רצינית.
"צללתי הרבה שעות בקישון. למעשה הייתי סביב הקישון 20 שנה, גם כמפקד הילת"מ וגם בקורסים שהעברתי בקישון. לצערי, רבים מחבריי שילמו בחייהם, חלק עדיין חולים, מתמודדים. הסיפור הזה מאוד קשה למשפחות. כעת שר הביטחון בני גנץ, ביחד עם מנכ"ל משרד הביטחון אמיר אשל, עם יובל תמיר ועם ארגון נכי צה"ל - עידן קליימן ואלי בירנבאום - חוללו מהפכה. ההחלטה של שר הביטחון כרגע מכירה בכל הצוללנים שנפגעו, והיא גם משחזרת את כל ההצלחות של ועדת שמגר באופן כזה שכל הזכויות באות לידי ביטוי גם לעתיד".
טל ברמן (60) תושב זכרון יעקב, משמש מנכ"ל "העטלף", עמותת הבוגרים של שייטת 13, המטפלת בבוגרים ומסייעת ליחידה. "צללתי בקישון", אומר ברמן, "אני פה בשמם של הלוחמים הרבים שצללו כאן וחלו. בשמם של רבים שחלו ולא שרדו את הסרטן, שסבלו מאוד. בשמם של בני המשפחות השכולות".
ברמן מציין כי עמותת העטלף הייתה חלק מהסיפור של שינוי הרגולציה, כפי שהוא מכנה זאת. "אנחנו מעורבים בזה די הרבה זמן. היה שיתוף פעולה עם ארגון נכי צה"ל ועם משרד הביטחון, וגם כשלא הסכמנו על דברים לא הייתה פעם שהדלת לא הייתה פתוחה בפנינו. זה שבוע שמח מאוד. יש פה הישג אדיר למשרד הביטחון. גם שמגר אמר את זה: יותר משיש פה החלטה רפואית, יש פה החלטה ערכית. אני שלחתי אותם לצלול ואני אחראי עליהם.
"צריך לומר עוד מילה. הרבה מהדברים שמשתנים פה הם בזכות איציק סעידיאן, שהצל שלו מרחף מעל הרבה דברים. נכון שהוא פוסט-טראומטי, אבל הוא זה ששינה את כיוון האונייה. הרבה מאוד לוחמים ונפגעי שירות הביטחון חייבים לו המון תודה. כולנו רואים את שינוי היחס של המערכת כלפי נפגעי שירות הביטחון".
"החלטת שר הביטחון סוף-סוף לוקחת אחריות על הלוחמים שצללו וחלו", מסכם נדיב, "אלה אנשים צנועים שמתמודדים, וזו החובה שלנו לדאוג להם".
