גנץ על הספינות האיראניות בים האדום
(צילום: Economist Impact SE Europe Events)
הסיפור מאחורי חשיפתן אתמול (שלישי) של ארבע הספינות האיראניות ששייטו בים סוף איננו האיום הנוכחי על ישראל - שכן זהו אירוע שהתרחש לפני כמה חודשים - אלא סיפורה של המערכה כולה מול מסלולי הפעולה האיראניים נגד מדינת ישראל. והעובדה כי חשיפת הספינות הללו מגיעה במהלכה של תקופת בחירות נוספת, גם היא חלק מהסיבות לדאגה בצד הישראלי.
הספינות הללו הן חלק מתמונת האיום האיראני המתעצם, על בסיס החזון שחרט המשטר האייתוללות האיראני על דגלו לפני עשרות שנים: להשמיד את מדינת ישראל. ישנם רבים המפקפקים בכך שהאיראנים רציניים בכוונותיהם לממש חזון זה, אולם ניתן לזקוף לזכותם של שירותי המודיעין בישראל את היכולת לשרטט - על בסיס נתונים - את מפת הכוונות ואת הנחישות של המשטר בטהרן להשקיע משאבים אדירים בבניית יכולות למימושו, במקביל לבניית מעמדה של איראן כאימפריה אזורית.
איראן הצליחה לבנות מערכת רב-זרועית מסוכנת מאוד לביטחון הלאומי של ישראל ושל העולם הערבי הסוני, זאת חרף קשיים כלכליים-חברתיים אדירים ומתרחבים ברפובליקה האיסלאמית עצמה, הכוללים שפל כלכלי, מחסור במים ובתשתיות, שחיתות עמוקה והתמודדות עם סנקציות חריפות של המערב. חוסנה הלאומי של איראן נמצא אולי בסימן היחלשות, אך היא מתהדרת בהישגיה בפיתוח מערכות נשק, שיש בהן - לשיטתה - לקדם את שאיפותיה מרחיקות הלכת.
מבחינת ישראל מדובר בשלושה מסלולים מרכזיים שבהם רשמה איראן - גם כאן, לשיטתה - התקדמות מרשימה. הראשון הוא המסלול הבליסטי, קרי חגורת האש הפוטנציאלית על ישראל מאיראן עצמה ומבסיסים שהיא בונה במדינות כושלות שמוותרות על ריבונותן ומאפשרות לה להתבסס בהן, דוגמת לבנון, סוריה, תימן, ובמידה מסוימת גם עיראק. מדובר ברקטות בהיקפים עצומים - כ-150 אלף בלבנון בלבד - שנועדו להעניק לה עוצמות אדירות.
השני הוא המסלול הגרעיני: איראן היא בבחינת מדינת סף גרעינית - כזו היכולה לפתח או להעשיר אורניום ברמה צבאית בכפוף להחלטתה בלבד. לפי הידוע, עדיין אין לאיראן נשק גרעיני, כלומר פצצת גרעינית בראש טיל מבצעי שניתן לשגרו. המסלול השלישי הוא הוא טרור וסייבר: איראן גם מפעילה מעת לעת את כוחה באמצעות מעשי טרור, התקפות של מטוסים ללא טייס נגד סעודיה ומדינות המפרץ, ומפתחת יכולות צבאיות בתחום הסייבר ההתקפי.
מה ישראל צריכה לעשות? קודם כל לבנות בתהליך מואץ את עוצמתה הצבאית, אף שחלו בכך עיכובים עקב השתהות לא מובנת בניצול כספי הסיוע האמריקני. היא צריכה לעשות זאת באופן שיאפשר לה למנוע מצב של איראן בעלת נשק גרעיני - ועד כה ישראל הצליחה לעשות זאת. יש הממעיטים בערכו של הישג זה, אולם נשק גרעיני בידי משטר כה רצחני ואלים עלול להפוך לאיום קיומי, ואף לעורר מרוץ חימוש גרעיני שיפגע בדימוי ההרתעתי האדיר של ישראל.
לצד זאת, על ישראל לקדם את בנייתו של מעין מערך הגנה בהובלת ארה"ב, שעשוי אף להתחזק בעקבות ביקורו באזור של הנשיא ג'ו ביידן. התיאום עם ארה"ב חיוני ואין לו תחליף: אפילו אם יש לצה"ל יכולות תקיפה עצמאיות מול איראן, לא ניתן להעלות על הדעת מימוש שלהן ללא תיאום אסטרטגי מול וושינגטון - בשל ההשלכות שתהיינה למבצע כזה.
מבחן התוצאה הוא זה שלפיו צריכה להיבחן מדי יום הפעילות הישראלית הכוללת - זאת שישראל נוטלת עליה אחריות, וזו שמייחסים לה. המבחן הזה פשוט: באיזו מידה אנו מתקרבים להחלשת האיום האיראני. ההיגררות העגומה של ישראל למערכת בחירות נוספת, תחת כאוס פוליטי, עומדת בסתירה מובהקת לצורך בממשלה חזקה שעוסקת יומם ולילה בבניית המענה המשולב - צבאי-מדיני-ביטחוני-מודיעיני - לאיום האיראני. לא יעלה על הדעת שדווקא באיראן המשטר יציב פוליטית, ובישראל יש מריבות מכוערות שגוזלות מההנהגה את האנרגיה שהיא כה זקוקה לה.
עמוס גלעדצילום: אלכס קולומויסקימקוממת במיוחד החוצפה שבגרירת מינוי הרמטכ"ל, המפקד של צבא ההגנה לישראל, והאופן המבחיל שבו תהליך הבחירה מוכפש. לצה"ל נדרש פיקוד יציב, שעוסק יומם ולילה בבניין הכוח ובניצוח על פעילות צבאית מגוונת. היעלה על הדעת שיטילו כתם במועמדים לרמטכ"לות, שהם אלופים מנוסים שבאים משורות המטכ"ל, ואין איש יודע מה נטיותיהם הפוליטיות?
ההתבטאויות משולחות הרסן במועמדים לרמטכ"ל וזיהום כל התהליך ברפש של התבטאויות מחליאות מחלישים בוודאות את ישראל - וחובה להחזיר את היציבות ולאפשר את בניין העוצמה, תוך ניצול ההזדמנות הנדירה ליצירת ברית היסטורית עם מדינות ערב בהובלת ארה"ב.
- אלוף (מיל') עמוס גלעד היה ראש האגף הביטחוני-מדיני במשרד הביטחון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
