יותר מארבעה חודשים חלפו מאז שפרצה באיראן "מחאת החיג'אב", שהפכה במהרה לאתגר הגדול ביותר שניצב בפני משטר האייתוללות מאז עלייתו לשלטון במהפכה האיסלאמית של 1979, וכעת נראה שהדיכוי האכזרי שבו נקט הצליח להשקיט במידה רבה את ההפגנות. המעצרים הנרחבים וההוצאות להורג של כמה מהמפגינים – שאחד מהם אף נתלה בפומבי – הצליחו לפי מומחים ומשקיפים בעולם לזרוע פחד רב בקרב האזרחים האיראנים, אבל אלו מוצאים שיטות אחרות ושקטות יותר להביע את מחאתם, והמשבר הכלכלי שעמו מתמודדת כעת איראן עשוי רק להגביר את התסכול והזעם שבאו לידי ביטוי במחאה הנדירה.
המחאה באיראן והתגובות בעולם – עוד כותרות:
• השחמטאית שברחה מאיראן: "הרגשתי רע עם חיג'אב, רציתי לשים לזה סוף"
• המטבע האיראני בשפל היסטורי, משמרות המהפכה לאיחוד האירופי: "אל תעשו טעות"
• ברוב גדול: הפרלמנט האירופי קורא להכריז על משמרות המהפכה כארגון טרור
• איראן: מפגינים התאספו ליד הכלא, האם התחננה "אל תוציאו את בני להורג"
המחאה, נזכיר, פרצה בספטמבר אשתקד בעקבות מותה של הצעירה הכורדית-איראנית מהסא אמיני. אמיני בת ה-22 מתה בידי משטרת המוסר אחרי שבמהלך ביקור בטהרן נעצרה בטענה שהתרשלה בעטיית החיג'אב שלה, ושבכך הפרה את חוקי הצניעות של הרפובליקה האיסלאמית. בעקבות מותה יצאו המוני איראנים לרחובות, קראו "מוות לדיקטטור" נגד המנהיג העליון עלי חמינאי, ודרשו להרחיב את חירויות הפרט שלהם ולבטל חוקים מדכאים כמו אלה האוסרים על נשים לחשוף את שיערן בפומבי. בהפגנות אירעו התנגשויות קשות בין פעילי מחאה לבין כוחות הביטחון, ולפחות 519 מפגינים ו-68 אנשי כוחות הביטחון נהרגו.
כחלק מדיכוי המחאה עצרה איראן קרוב ל-20,000 מפגינים, ולעשרות מהם היא חילקה עונשי מוות על מעשיהם לכאורה במהומות. בשבועות האחרונים החלה להוציא להורג כמה מהמורשעים שנידונו למוות, ועד כה הוצאו להורג ארבעה כאלה, בהם אלוף קראטה ומאמן ילדים שלטענת איראן הרגו איש מיליציית הבסיג' של משמרות המהפכה.
מאז אותן הוצאות להורג, האחרונות שבהן לפני כשלושה שבועות, מעידים מומחים ופעילי זכויות אדם כי מספר ההפגנות פחת משמעותית, והן נערכות כעת בעיקר באזורים שבהם אוכלוסייה מוסלמית-סונית, כגון מחוז סיסטן ובלוצ'יסטן בדרום-מזרח איראן. סעיד גולקר, חוקר מאוניברסיטת טנסי שבארה"ב, אמר לסוכנות הידיעות רויטרס כי לדיכוי הייתה "הצלחה יחסית" – אבל לדבריו הוא תרם להגברת התסכול שחשים איראנים רבים מהשלטון שלהם: "אין שום נקודת חזרה, והמשטר לא יכול לחזור לעידן שלפני מות מהסא". האדי גהמי, בכיר בארגון זכויות אדם איראני שמושבו בניו יורק, הוסיף: "ההפגנות קיבלו צורה אחרת, אבל לא נעלמו. אנשים נמצאים בכלא או שירדו למחתרת, בגלל שהם נחושים להמשיך להיאבק".
אתר פעילי האופוזיציה enqelab.info, שעוקב אחרי היקף המחאה, דיווח כי אף שמספר ההפגנות פחת – מספרן של פעולות מחאה אחרות דווקא גבר, כגון שביתות, ריסוס סיסמאות והשחתת שלטים ממשלתיים. "המחאה ברחבי איראן חיה, אבל האופן שבו אנשים מבטאים את ההתנגדות שלהם השתנה בגלל הדיכוי הקטלני של הרשויות במהלך הסתיו", מסר אתמול הארגון בשיחה עם סוכנות הידיעות הצרפתית AFP.
עלי פתהוללה-נאג'ד, מומחה לאיראן מהאוניברסיטה האמריקנית בביירות, מגדיר את המצב הנוכחי באיראן כסוג של "מבוי סתום" בין המשטר למתנגדיו – ולדבריו שני הצדדים לא יכולים להביס באופן מוחלט אחד את השני: "תהליכים מהפכניים כוללים בדרך כלל הן שלבים של רוגע והן שלבים של טלטלה". הוא הזכיר גם את המשבר הכלכלי שחווה איראן – הסנקציות האמריקניות עדיין מכבידות עליה מאוד ומתחילת המחאה איבד הריאל האיראני 29% מערכו – והעריך כי המשבר יעודד מחאות נוספות.
עוד בעיצומה של המחאה, יש לציין, מומחים לאיראן הדגישו שוב ושוב כי סיכוייה להביא להפלת המשטר נמוכים ביותר, כיוון שהמפגינים לא היו מאורגנים מספיק ובשל מנגנון השליטה העוצמתי של המשטר – המתבסס על משמרות המהפכה שהוקמו במיוחד כדי לשמור עליו, וכן על מאות אלפי המתנדבים בכוח הבסיג'. למעשה, נראה שהמשטר רק העמיק את הסתמכותו על אותם מנגנוני דיכוי, והמנהיג העליון חמינאי לא מאותת על נכונות לפשרה כלשהי. מוקדם יותר החודש הוא אף מינה למפקד משטרת איראן את אחמד רזא רדאן, שכיהן בעבר כמפקד המשטרה בטהרן ונמנה עם המחנה האולטרה-שמרני. רדאן לקח חלק מרכזי בדיכוי גל המחאה שפרץ ב-2009 על רקע הטענות לזיופים בבחירות לנשיאות שבהן ניצח אז מחמוד אחמדינג'אד.
גולקאר, החוקר מטנסי, סבור כי בהוצאות להורג מנסה המשטר להעביר מסר לכוחות הביטחון שעליהם הוא נסמך, מסר שלפיו "יתמוך בהם בכל אמצעי". המומחים סבורים כי ההסתמכות על כוח מצד המשטר עשויה רק "לדחות את הקץ" מבחינתו – ולדבריהם השיטה הזו לא תהיה יעילה לאורך זמן רב: "זה אולי יעבוד בטווח הקצר, אבל לא בטווח הארוך", אומר אלכס וטאנאקה, ראש תוכנית לימודי איראן במכון למזרח התיכון בוושינגטון. גם הוא מציין כסיבה לכך את המשבר הכלכלי במדינה, וכן את "הצעירים חסרי הפחד" שם: "הם רוצים שינוי פוליטי גדול – וייאבקו בשבילו".
הדיכוי האכזרי של המשטר – לצד העובדה שהוא מסייע לרוסיה במלחמה שלה באוקראינה ושולח לצבא פוטין מל"טים מתאבדים – הביאו להידרדרות משמעותית ביחסי טהרן ומדינות אירופה, כשברקע גם המבוי הסתום בשיחות לחידוש הסכם הגרעין. באירופה גוברות כעת הקריאות להעניש את איראן על הפרת זכויות האדם הנרחבת שלה באמצעות הגדרת משמרות המהפכה כארגון טרור, ובשבוע שעבר הפרלמנט של האיחוד האירופי קרא לכך בהחלטה סמלית שהתקבלה ברוב עצום – אבל הבוקר שפך שר החוץ של האיחוד ג'וזפ בורל מים קרים על ההצעה הזו.
לדברי בורל המהלך יתאפשר רק אחרי שבית משפט באחת ממדינות האיחוד יקבע בעצמו שמשמרות המהפכה הם ארגון טרור, ורק אז תוכל בריסל לשקול זאת. "אתה לא יכול להצהיר שאני מגדיר אותך כטרוריסט רק כי אני לא אוהב אותך", אמר כשהגיע לדיון בין שרי החוץ האירופים, דיון שבו סוכמו סנקציות נוספות על איראן. הסנקציות הללו כוללות לפי רויטרס איסורי כניסה על 37 גורמים איראניים, והן מצטרפות לעוד כמה סנקציות שאירופה כבר הטילה על איראן מאז תחילת המחאה – בצעדים שנתפסו עד כה בעיקר כסמליים. איראן, יצוין, איימה להגיב אם האיחוד האירופי יכריז על משמרות המהפכה כארגון טרור, וטענה שמהלך שכזה יהיה בגדר "ירי עצמי ברגל".
גם בריטניה הודיעה היום על סנקציות חדשות נגד גורמים באיראן, בהם סגן התובע הכללי, מפקד כוחות היבשה של הצבא האיראני וסגן מפקד משמרות המהפכה. לדברי שר החוץ הבריטי ג'יימס קלברלי הסנקציות הוטלו על גורמים משפטיים ש"משתמשים בעונש מוות לצרכים פוליטיים" וכן על "בריונים שמכים מפגינים ברחובות". הוא הוסיף כי בריטניה ובעלות בריתה העבירו בסנקציות השונות "מסר ברור" למשטר האיראני: "לא יהיה שום מקום מסתור עבור אלו שאחראים להפרות החמורות ביותר של זכויות אדם". גם בבריטניה דווח כי הממשלה שם שוקלת להכריז על משמרות המהפכה כארגון הטרור, אבל גם היא טרם עשתה זאת.