שפע הצילומים, הכתבות ודיווחי דובר צה"ל שמגיעים מרצועת עזה בימים האלה יוצרים רושם שאנחנו יודעים ומבינים איך מתנהלת המלחמה אבל האמת היא קצת אחרת. לא מפני שדובר צה"ל לא מספר לנו את העובדות כהווייתן או שהכתבים והפרשנים לא עושים את עבודתם, אלא מפני שהלחימה ברצועת עזה היא תופעה חדשה וייחודית בהיסטוריה הצבאית, ולכן יש קושי לתווך אותה ולהסביר אותה למי שאינם מעורבים בה ממש.
- לרשימת החטופים - לחצו כאן
מדובר למעשה ב"מלחמה בקומות". הקומה העליונה היא השטח הבנוי שמעל לפני הקרקע, והקומה התחתונה היא עיר המנהרות ומתחמי הלחימה התת-קרקעיים שחמאס בנה במשך 15 שנה בהשקעה כספית עצומה ובתחכום רב. רוב המערך הזה מוכר לאגף המודיעין של צה"ל ולשב"כ, אבל העובדה שיש מודיעין עדיין לא מאפשרת להגיע אליו ולהשמיד אותו במהירות.
וברווח שבין שתי הקומות נמצא המפתח של המלחמה: כיבוש השטח מעל הקרקע, גם אם הוא כולל תפיסת כמויות גדולות של אמל"ח והרג אלפי מחבלים, לא יוכל לעקור את האחיזה של חמאס ברצועה ולמנוע ממנו – אם וכאשר – לחדש את התשתית הצבאית שלו. רק השמדת המערכים התת-קרקעיים תקרב את צה"ל להישג הזה. ולשם כך נחוץ לו זמן רב. יש עוד המון עבודה.
לשבור את ההתנגדות המאורגנת
הלחימה במערכים של חמאס מעל ומתחת לפני הקרקע מתנהלת בשני שלבים. הראשון הוא זה שמכונה "לחימה עצימה", שבמסגרתה משתלט צה"ל על השטח הבנוי שמעל לפני הקרקע ונאחז בו. האחיזה מתבצעת באמצעות מגננים שהם מעין מוצבים שמהם יוצאים הכוחות לפעילות טיהור מעל ומתחת לפני הקרקע. זה כשלעצמו אינו חדש. לחימה בשטח בנוי רגיל כוללת תמיד השתלטות, היאחזות והתבססות, ואחריה מתחיל טיהור האויב שנותר ועדיין מתבצר ומסתתר. בלחימה בעזה כולל הטיהור מרכיב מסובך ומסוכן נוסף שהוא נטרול והשמדה של מערך הביצורים התת-קרקעי.
לחימה במערכים מבוצרים מתחת לפני הקרקע, הפרוסים במפלסים ובסוגי ביצורים שונים, לא מוכר עדיין לשום צבא בהיסטוריה הצבאית, העתיקה והחדשה. כן, האמריקנים התמודדו בשנות ה-60 וה-70 בווייטנאם עם המנהרות והבונקרים התת-קרקעיים של הווייטקונג, אבל אלה היו בעיקר מערכי הסתתרות ולא מערכי לחימה. גם דאעש במוסול שבעיראק ובא-רקה שבסוריה חפר לעצמו מנהרות, וגם שם זה רק כדי להסתתר בהן. חמאס, לעומת זאת, בנה את המערך התת-קרקעי כדי להילחם מתוכו נגד הכוחות המתמרנים של צה"ל ולא רק כדי להסתתר ממטוסי הקרב והכטב"מים של חיל האוויר.
הלחימה העצימה מעל פני השטח מתנהלת כל עוד מחבלי חמאס והג'יהאד האסלאמי משמרים התנגדות מאורגנת מתוך המתחמים החטיבתיים והגדודיים שהם בנו מתחת לקרקע. בהתחלה צה"ל לא ידע איך להמשיג זאת וכינה אותם "מרכזי כובד". כעת ברור שמדובר בביצורים ומתחמי לחימה מסוג חדש.
הלחימה העצימה, בעיקר מעל לפני השטח, מסתיימת כאשר המחבלים חדלים לייצר התנגדות מאורגנת ומפוקדת באופן היררכי. הם חדלים לצאת בקבוצות גדולות כדי להתעמת עם כוחות צה"ל ועוברים ללוחמת גרילה אורבנית קלאסית, שמשמעותה 3-2 מחבלים שמפגעים בכוחות שחדלו לנוע בתוך השטח ועוסקים בטיהורו. זו סדרה של מארבים קטנים שבמסגרתם הם מנסים להפתיע בירי RPG, זירות מטענים וצליפה מטווחים קצרים מאוד, ואחר כך לחמוק לפיר הקרוב.
כשנשברת ההתנגדות המאורגנת במתחם שכונתי כמו שג'אעיה או בתוך מחנה פליטים דוגמת ג'באליה, כוחות צה"ל נעים בשטח בכלי רכב "רכים", ג'יפים והאמרים, ובשלב הזה המארבים של המחבלים שעוד נותרו בשטח עדיין גורמים אבדות בנפש.
ההבדל בין הצפון לדרום
סוף הלחימה העצימה מביא לשלב השני - "הלחימה הממוקדת", שנועדה בעיקר לחשוף ולנטרל באופן שיטתי את המערכים התת-קרקעיים, באמצעות טכנולוגיות וטכניקות הנדסיות שצה"ל פיתח במיוחד לצורך זה. דוגמה לכך הייתה ההשתלטות על האזור שסביב בית החולים שיפא, בלי לפגוע במוסד עצמו, שרק אחריה החל צה"ל בחשיפה והשמדת המערך התת-קרקעי שהיה בנוי מתחתיו.
במרכז ובדרום הרצועה פני השטח שונים: אין שם כמעט גושים גדולים של בתים רבי-קומות שמהם אפשר לצפות מרחוק על כוחות צה"ל המתקרבים. בנוסף הרכס שממערב למחנות המרכז וחאן יונס מאפשר ללוחמי צה"ל תצפית טובה וניהול מרחוק של האש והלחימה. זאת בניגוד ללחימה מטווחים קרובים מאוד שאפיינה את הפעילות בצפון הרצועה, הבנוי בצפיפות ויש בו רבי-קומות שמשמשים עמדות תצפית ונ"ט.
לכן הלחימה העצימה בדרום הרצועה היא מהירה יותר, אולם הלחימה הממוקדת בתת-קרקע ובתשתיות האחרות מסובכת יותר. במקום התנועה הכבדה והאיטית ברחובות ובסמטאות הצפופות של צפון הרצועה, והכתישה הכבדה של חיל האוויר שקודמת לתנועה הזאת, בדרום הרצועה הסיוע האווירי הוא יותר נקודתי וצמוד ספציפית לכוח הפושט שפועל באתר זה או אחר שהמודיעין ציין עבורו.
בשלב זה של הלחימה הממוקדת צה"ל למד להתעמת עם המחבלים שמנסים לארוב ולזנב בו באמצעות מודיעין התרעתי שמגיע לכוחות. המפקדים בשטח נוקטים תחבולות שאי אפשר לפרטן אבל הן מביאות תוצאות לא רעות ולהרבה מחבלים הרוגים ופירים שנחשפים.
מצור על תת-הקרקע
מה מנסה צה"ל להשיג באמצעות הלחימה העצימה ואחר כך באמצעות הלחימה הממוקדת? ראשית, שבירת ההתנגדות המאורגנת הצבאית של חמאס ופיזור הגדודים והחטיבות שבמסגרתם הוא מאורגן, כולל הריגת המפקדים המקומיים. ברגע שחמאס לא מגלה התנגדות מאורגנת אלא רק יוצא למארבי זינוב, אפשר לעבור לפירוק התשתיות הגדולות כמו משגרים, מפעלי ייצור רקטות ואמצעי לחימה, ומערכי הפיקוד והשליטה שנמצאים מתחת לפני הקרקע.
כלב של יחידת עוקץ במנהרה במרחב עיסא בדרום רצועת עזה
(צילום: דובר צה"ל )
במקביל מוטל מצור על ההנהגה הבכירה ועל הלוחמים שנותרו ומסתתרים כנראה בקומה התחתונה של מערך המנהרות, בעומק של עשרות מטרים מתחת לקרקע. כמו שבביירות ב-1982 הטיל צה"ל מצור על יאסר ערפאת ולוחמי אש"ף שהתבצרו מעל הקרקע, כך מטיל צה"ל מצור על המתחמים התת-קרקעיים של הנהגת חמאס תוך שהוא נזהר לא לפגוע בחטופים.
המצור הזה, שמתרחב על פני שטחים גדולים ברצועה, נועד גם להפעיל לחץ על הנהגת חמאס הבכירה בראשות יחיא סינוואר לשחרר את החטופים. מפקד בכיר בשטח מספר שהופקו הלקחים מהריגתם בשוגג של החטופים יותם חיים, אלון שמריז וסאמר אל-טלאלקה בשג'אעיה, וכי כעת יש קשר רציף וטוב של חילופי מידע בין מערך המודיעין והמבצעים לשחרור החטופים בראשות ניצן אלון, לבין הכוחות בשטח. יותר מזה אי אפשר לפרט. המטרה הסופית היא נטרול או חיסול ההנהגה הבכירה של חמאס ברצועה ואז המשך פירוק השליטה הצבאית והאזרחית שלו.
אלה רק שלבים שהמצאנו
לעת עתה ההתקדמות בכל זירות הלחימה ברצועה היא טובה. צה"ל השיג שליטה מבצעית בשטח ב-60% מהשטח. בצפון כבר עברו לשלב פירוק התשתיות של חמאס ו"עיצוב" השטח שבשולי הרצועה באופן שניתן יהיה להגן בתוכו ומתוכו על יישובי הנגב המערבי. באזור חאן יונס מתנהלת עכשיו בעיקר לחימה ממוקדת באמצעות פשיטות לאיתורים של המודיעין.
באזור "מחנות המרכז" – אל-בורייג, נוסיראת ומע'זי - התחילה הלחימה העצימה להשתלטות על השטח והיא מתנהלת בקצב טוב. אפשר להניח שבתוך שבועיים-שלושה הלחימה ברצועה כבר לא תהיה עצימה אלא תתמקד ותכלול פשיטות של כוחות שיצאו או ממגננים בשטח הרצועה ובשוליה או אפילו משטח ישראל. אבל המצור על המתחמים התת-קרקעיים המבוצרים יימשך עד לשחרור החטופים ושבירת ההנהגה הבכירה של חמאס באמצעות נטרולה או חיסולה הפיזי.
לכן אין משמעות אמיתית לפרסומים ולדברי הפוליטיקאים על שלבי הלחימה ברצועה. את השלבים האלה המצאנו בעיקר כדי לנהל את השיח עם בעלי הברית האמריקנים, שלא הבינו שצה"ל נאלץ להילחם בתופעה ייחודית שמחייבת לחימה עצימה מעל פני הקרקע, ולחימה ארוכה וממוקדת מתחתיה. בתחילת המלחמה הזהירו האמריקנים את הצמרת הישראלית ממהלך קרקעי שלדעתם לא יושלם, וחלקו את ניסיונם המר מכיבוש הערים מוסול ופלוג'ה במלחמה בדאעש, שנמשך לאורך זמן וגבה מהם אבדות רבות. ישראל החליטה בכל זאת לפעול, וכדי לשדר התקדמות גובר השיח של פוליטיקאים ועיתונאים על מעבר משלב ב' לשלב ג'. אבל זו חלוקה מלאכותית שלא משקפת את המציאות בשטח.
הלחימה ברצועה היא מעורבת: היא עצימה היכן שחמאס עדיין מגלה התנגדות מאורגנת, והיא עברה לשלב ג', שלב הלחימה הממוקדת, היכן שחמאס כבר נשבר כארגון ועבר לגרילה אורבנית. עדות לכך שהלחימה מתנהלת בקצב טוב היא העובדה שבצה"ל מתכננים כנראה להוציא עוצבות חוד לוחמות להתרעננות והתארגנות מחדש.
