המסמך שהציג שר הביטחון ב-2016 אביגדור ליברמן לראש הממשלה בנימין נתניהו ולקבינט הביטחוני, ושאותו חשפנו הבוקר (יום ב') ב-ynet וב"ידיעות אחרונות", משקף את מיטב ההערכות ואת הערכת המודיעין הלאומית שהייתה בידי מערכת הביטחון באותה תקופה. המידע מפורט ומעודכן (לאותה העת) וכך גם התוכניות המבצעיות שצה"ל כבר הכין אז. כך שכל מה שנשאר היה לקבל החלטה.
היו רק שתי בעיות יסודיות במסמך הזה - הוא לא הביא בחשבון כמעט ולא נתן משקל מספיק להיעדר לגיטימציה בינלאומית לביצוע התוכניות שליברמן הציע; השנייה – שליברמן לא הצליח, וכנראה גם לא ניסה ממש, לגייס את תמיכת ראש הממשלה בתוכנית הפעולה, על סמך הערכת המצב שלו את הנעשה בעזה. כתוצאה מכך הקבינט כנראה לא התייחס ברצינות הראויה למסמך, ונתניהו - שמתווה הפעולה שליברמן הציע לא תאם את האסטרטגיה שלו בסוגיה הפלסטינית - לא ניסה לקדם אותו.
"נלחמתי ליישם את המסמך", אמר היום ליברמן בישיבת סיעתו בכנסת. "דרשתי פעולה נגד חמאס, ואחרי ישיבת קבינט ב-13 בנובמבר הגשתי התפטרות. נלחמתי אבל הדרג הצבאי והמדיני חסמו אותי".
1 צפייה בגלריה
אביגדור ליברמן ובנימין נתניהו. התוכנית לא תאמה לאסטרטגיה של רה"מ בעניין הפלסטיני
(צילום ארכיון: אלכס קולומויסקי)
ברור לגמרי שהמסמך מחזק את הטענה שלראש הממשלה נתניהו הייתה התרעה אסטרטגית מפורטת וממוסמכת על כוונות חמאס וגם על הצורך לסכל את המתקפה הממשמשת ובאה, שליברמן כשר ביטחון הצביע עליה בדייקנות מצמררת. אגב, ברור לגמרי שאת המסמך לא כתב ליברמן לבדו אלא עבד עליו צוות שלם של אנשי מודיעין ואנשי אגף המבצעים בצה"ל, שעשו מלאכה מקיפה ואיכותית. אבל הקבינט, כמו נתניהו, פשוט העדיפו לעבור על המסמך לסדר היום.
כך, מסמכים והתרעות רבים שמובאים לשולחן הקבינט במקרה הטוב נשמעים ונקראים ובמקרה הרע גם זה לא; בכל מקרה הם מעלים כעת אבק באיזה שרת נידח הממסמך את ישיבות הקבינט הסודיות. וזה המקום להצביע לא רק על אחריותו של נתניהו למחדל ארוך שנים בנושא העזתי בתקופת כהונתו, אלא גם על העובדה שהקבינט הביטחוני אינו ממלא את תפקידו.
בתקופות טובות היו בקבינט אנשים שהבינו ושאלו שאלות, ואולי גרמו לטיוב התוכניות וההערכות המודיעיניות שהובאו בפניהם וכנראה שגם השפיעו על ראש הממשלה, ובכך שירתו גם את הביטחון הלאומי של עם ישראל. אבל בתקופה הנוכחית גם זה לא קיים. הקבינט הנוכחי, בוודאי לפני שהצטרפו אליו כמה שרים מנוסים מהאופוזיציה, היה חסר כל כישורים לא רק להחליט בעניינים ביטחוניים, אלא אפילו להבין את משמעות הסקירות המודיעיניות והמבצעיות שצה"ל, המוסד והשב"כ הניחו בפניהם.
נתניהו, שהיה עסוק במשפטו וב"רפורמה המשפטית" שנועדה לשרת את הישרדותו האישית והפוליטית, נותר המחליט היחיד. בקבינט שהקים לא היה אפילו סיכוי קלוש שיקום מישהו, כמו דוד לוי למשל בממשלת בגין, שישאל שאלה פשוטה את מערכת הביטחון ואת ראש הממשלה המציג את עצמו כמר ביטחון: ומה יקרה אם חמאס לא באמת מורתע כפי שאתם טוענים?
המסקנה: צריך באופן דחוף ראש ממשלה שהקשב וטווח תשומת הלב שלו מוקדשים במלואם לביטחוננו ולאינטרסים האחרים של אזרחי מדינת ישראל, וקבינט שמבין במה הוא עוסק ויודע לשאול שאלות ולא רק לחפש כיבודים ותקציבים.
