מאז שנתניהו הגה את צמד המילים "ניצחון מוחלט", הוא נתקל בבוז ובלעג בקרב מרבית המומחים והפרשנים. ואולם, התבוננות מפוכחת בהיסטוריה מלמדת שיש דבר כזה.
דיון רציני בניצחון מוחלט צריך להיפתח בהבחנה בין ארבע אפשרויות מוכרות לסיומו של עימות צבאי. האפשרות הראשונה היא הפסקת אש. מרבית מלחמות ישראל הסתיימו בצורה זו - שני הצדדים, מסיבותיהם שלהם, מפסיקים את האש בהיעדר רצון או יכולת להכריע את הצד השני, ללא שינוי מדיני ביחסים ביניהם. הפסקת אש, כשמה כן היא - מבוא לקראת חידושה של האש, ולעיתים להגעה להסדר מדיני.
האפשרות השנייה היא כניעה תחת תנאים. במצב זה הצד המפסיד מכיר בהפסדו ונכנס למו"מ על תנאי הכניעה שלו. הצד החזק מסיבותיו שלו (היעדר משאבים, היעדר רצון, ועוד), מוכן להמשך קיומו של הצד השני תחת תנאים מסוימים. כך למשל היה כאשר גרמניה נכנעה תחת תנאים קשים במלחמת העולם הראשונה, ואולם ריבונותה ועצמאותה נותרו בעינן.
האפשרות השלישית היא כניעה ללא תנאי. זהו מצב נדיר למדי, וניתן להגיע אליו רק לאחר שהצד המפסיד איבד כמעט לחלוטין את יכולת הלחימה שלו, והוא מבין שהדרך היחידה לשמור על קיומו היא כניעה ללא שום התניות. גרמניה בתום מלחמת העולם השנייה נכנעה ללא תנאים (בשונה מיפן, שעל אף שהוטלו עליה שתי פצצות אטום, התעקשה על המשך שלטונו, גם אם הסמלי, של הקיסר היפני, בניגוד לדרישת האמריקנים). מטבע הדברים כניעה ללא תנאי תיתכן רק במצב שבו יש לאויב אבידות רבות יותר באופן משמעותי, ואכן הדוגמאות ההיסטוריות הידועות של כניעה ללא תנאי מלמדות שרק כאשר אוכלוסיית האויב מגיעה לכ-10% אבידות מכלל האוכלוסייה ניתן להגיע למצב זה. מניין ההרוגים הגרמנים (חיילים ואזרחים) במלחמת העולם השנייה אינו ידוע בוודאות, אבל הוא מתקרב ל-9% (כ-5.7 מיליון), ועליהם יש להוסיף עוד מיליוני פצועים ושבויים שיצאו מכוח העבודה. האבידות הללו מגיעות יחד עם קריסה מוחלטת של מערכת חלוקת המזון, המים, מערכות רפואיות וכד'.
ניצחון מוחלט הינו מצב שגם ללא מו"מ, וללא שום הבטחה שהיא, אוכלוסיית האויב כולה מאבדת את רצון הלחימה לאורך ימים ושנים, ומשנה כליל את תודעתה ביחס לאויב
ניצחון מוחלט הינו מצב שגם ללא מו"מ, וללא שום הבטחה שהיא, אוכלוסיית האויב כולה מאבדת את רצון הלחימה לאורך ימים ושנים, ומשנה כליל את תודעתה ביחס לאויב. עם ישראל חווה ניצחון מוחלט לאחר מרד בר כוכבא, כ-60 שנה לאחר חורבן בית שני. הניצחון הרומי על היהודים היה עד כדי כך מוחלט, שהיהודים איבדו כמעט כליל כל רצון לאחוז בנשק, והפנו את מרצם לתלמוד תורה ולתפילות - עד שהציונות החילונית החזירה להם את החרב והמגן. את הניצחון המוחלט השיגו הרומאים על-ידי חיסול בפועל של כל היישוב היהודי ביהודה. אין בידינו נתונים אמינים ביחס לכמות ההרוגים, אבל סביר לשער שלפחות רבע מיהודי ארץ ישראל נהרגו ולמעלה ממחציתם הוגלו ממקומם.
בעת החדשה ניתן להצביע ככל הנראה רק על מקרה אחד מובהק של ניצחון מוחלט: בשנת 1999, כשהצ'צ'נים פתחו במלחמה נגד רוסיה. העם הצ'צ'ני, שמנה אז כ-1.3 מיליון איש, ספג אבידות כבדות ששיעורן נע בין כ-100 אלף ועד לפי שלושה יותר, כלומר כ-10% עד 25% מהאוכלוסייה נהרגו במהלך המלחמה. בנוסף, כמחצית מהצ'צ'נים גורשו או נעקרו מבתיהם. זה היה מחיר הניצחון המוחלט שהשיגו הרוסים: כיום צ'צ'ניה היא גרורה רוסית שמשתתפת במלחמה נגד אוקראינה.
כדי להשיג ניצחון מוחלט, ואפילו כניעה ללא תנאי, ישראל צריכה לפתוח בהפצצות שטיח על עזה, ובמקביל לחסום כליל סיוע הומניטרי
ישראל איננה מתחילה אפילו להתקרב למספרים הללו באף אחת מהזירות. אמנם מרבית אוכלוסיית הרצועה גורשה מבתיה, ומערכת חלוקת המזון והמים, הציוד הרפואי וכד' מתקיימת בזכותה של ישראל אך לא נקבע שבעזה מתקיימות התופעות שמאפיינות חברה אנושית בקריסה. לפי האומדנים המרחיבים ביותר נהרגו עד היום בעזה לכל היותר כ-3% מהאוכלוסייה. כדי להשיג ניצחון מוחלט, ואפילו כניעה ללא תנאי, ישראל צריכה לפתוח בהפצצות שטיח על עזה, ובמקביל לחסום כליל סיוע הומניטרי.
בלבנון המצב רחוק עוד הרבה יותר מכך. הדוגמה של צ'צ'ניה (וגם של יהודה ורומא) מלמדת שרק מעצמת-על, שאינה נתונה לביקורת בינלאומית ובעלת מאפיינים דיקטטוריים יכולה להרשות לעצמה מערכה ארוכה, עקובה מדם, ונעדרת עכבות מוסריות. מנגד, הקבוצה שחווה תבוסה מוחלטת היא בדרך כלל מבודדת ונטולת בריתות בינלאומיות - דבר שבוודאי לא ניתן לומר על חמאס ועל הפלסטינים.
מקבלי ההחלטות, ובראשם ראש הממשלה, צריכים להכריע האם על ישראל להשיג ניצחון מוחלט, והאם הממשל האמריקני החדש יהיה מוכן להשלים עם חודשים של הרעבה המונית והפצצות שטיח ברצועת עזה
מקבלי ההחלטות, ובראשם ראש הממשלה, צריכים להכריע האם על ישראל להשיג ניצחון מוחלט, והאם הממשל האמריקני החדש יהיה מוכן להשלים עם חודשים של הרעבה המונית והפצצות שטיח ברצועת עזה. עלינו לשאול גם האם החברה הישראלית תהיה מסוגלת לעמוד בדרישות המוסריות (או היעדרן) במסגרת הניצחון המוחלט. זאת גם בהנחה, לא בלתי סבירה, שאם ישראל תיישם תוכנית שכזו יוטלו עליה סנקציות בינלאומיות חריפות. האם החברה הישראלית תוכל לקבל ירידה דרסטית ברמת החיים ואיכותם בשביל ניצחון מוחלט?
ניצחון מוחלט עשוי להיות לא רק סיסמה, אלא גם תוכנית עבודה, אבל החברה הישראלית ומנהיגיה צריכים להחליט האם זו דרכנו.
ד"ר מאיר בן-שחר הוא מרצה במכללת שאנן ובאוניברסיטה הפתוחה
