יואב גלנט פגש שלשום את מפקד פיקוד המרכז האמריקני (סנטקום), גנרל מייקל קורילה. הגנרל מבקר כאן לעיתים קרובות: ישראל בתחום השיפוט שלו. המשבר הפוליטי צף ועלה בשיחה. מה קורה, שאל קורילה. גלנט תיאר באוזניו את מפלגתו, הליכוד, במונחים של חייל בתצפית: הציבור שמצביע ליכוד נמצא במקום המתאים, אמר. המתפקדים ממוקמים קצת יותר ימינה. חברי המרכז יותר ימינה. סיעת הליכוד בכנסת עוד יותר ימינה.
יש אצלנו אנשים שחושבים שהם מטפסים על מגדל אייפל, אמר גלנט. בעצם, הם מעלים את כולנו על מגדל פיזה.
גלנט ויריב לוין מתווכחים בכנסת
(צילום: סיון חילאי, ערוץ כנסת)
יופי של דימוי: מדויק, תמציתי, בגובה העיניים. הוא מוביל בהכרח למסקנה שמה שישראל צריכה עכשיו, בדחיפות, מנקודת הראות של גלנט לפחות, הוא ממשלת אחדות לאומית. בן גביר וסמוטריץ' החוצה; גנץ ולפיד פנימה. גלנט יחתור למהלך גם אם יידרש לוותר על תפקיד שר הביטחון. במצב שנוצר במערכת הביטחון, במערכת הבריאות, במערכת המשפט, ביחסים עם הממשל האמריקני, ברחובות הערים – זה הצעד המתבקש. כשתינוק קודח מחום, מכניסים אותו לאמבט מלא קרח. התינוק צורח, אבל החום יורד.
יומיים קודם, בבוקר ההצבעה על החוק לביטול עילת הסבירות, יצא גלנט מאולם המליאה למבואה מאחוריו, מה שמכונה בכנסת "הפרסה". היו שם דודי אמסלם, יריב לוין, בצלאל סמוטריץ',שמחה רוטמן ואחרים. אחד המסובים סיפר שגלנט אמר ללוין, הבעיה איננה מה נחליט היום. כל החלטה גרועה. הבעיה היא שהבאתם אותנו לצומת הזה. המדינה אמורה להתמודד עם איראן, סעודיה, המצב הכלכלי, והדבר הכי חשוב, הכי דחוף, הוא ביטול עילת הסבירות?
את עיקר כעסו שפך גלנט על הטייסים במילואים, אלה שהודיעו שלא יתנדבו יותר. עליהם ועל האיום שהם מציבים לכשירות ולמוכנות של צה"ל בהמשך. נישאר בינתיים בגלנט ולוין ובוויכוח שניהלו ליד שולחן הממשלה בכנסת, מעל לראשו של נתניהו, מול המצלמות. בבוקר יום שני, יום ההצבעה, כולם דיברו עם כולם, במישרין ובעקיפין. נתניהו גילה עניין בכל אחת מהצעות הפשרה שהגיעו לפתחו. אם התכוון להתפשר או התחזה, רק הוא יודע, ואולי גם הוא לא.
הטור המלא במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות"
