דני בן ארי היה בן כשנתיים כשאימו, האלחוטנית מירה בן ארי, נפלה בקרב על ניצנים במלחמת העצמאות. בתו של דני, מירה בן ארי, נקראה על שם סבתה - וסיפור גבורתה מלווה אותה יום-יום. בריאיון ל-ynet radio סיפרה הנכדה: "גדלתי בצל הסיפור הגדול הזה, שמעורבים בו עצב וגאווה. גדלתי לדמות הרואית המסמלת אות גבורה חדורת אידיאלים - כזאת שאני ממש שואפת אליה והיא נר לרגליי".
בן ארי הייתה כאמור אלחוטנית שנמנתה עם הנצורים בקיבוץ ניצנים. היא התנדבה להישאר בקיבוץ גם לאחר "מבצע תינוק", שבמהלכו פונו בעלה ובנה דני. בפתק, שאותו תחבה לכיס מעילו של דני, כתבה לבעלה:
"אני רק אכתוב כמה מילים, ואתה בטח תבין כי איני יכולה לכתוב. פשוט זה קצת קשה. יותר מקצת. כך עוד לא הרגשתי אף פעם, אבל אתגבר. בזמננו צריך להתגבר על הכל. אולי בעבור יכולתו של עמנו לסבול ולא לוותר, בגלל עקשנותו להחזיק מעמד על אף העובדה כי מעטים אנו, הרי בכל זאת נשיג את כל אשר מגיע לנו אחרי אלפיים שנה. אין פרידה קשה מזו של אם מילדה, אך אני נפרדת מילדי למען יגדל במקום בטוח, ולמען שיהיה אדם חופשי בארצו. תמסור לו בבואך אליו את כל אהבתי. תמסור לאבא ולאמא שלי הרבה נשיקות ובקש בשמי סליחה..."
ב-7 ביוני 1948 שידרה את העדכונים האחרונים על אודות הקרב על ניצנים. בתום קרבות קשים החליט מפקד ניצנים אברהם שוורצשטיין לשאת ולתת עם המצרים על תנאי הכניעה. הוא שלח לעברם את אחד החיילים, שנשא מעל ראשו גופייה לבנה, אולם החייל נורה ונהרג במקום.
שוורצשטיין נטל את הגופייה הלבנה, וצעד עם בן ארי לעבר קבוצת הקצינים המצרים. מפקד הכוח המצרי ירה בשוורצשטיין והרג אותו. בתגובה, ירתה בן ארי בראשו של הקצין המצרי. הקצינים המצרים הנדהמים הרגו גם אותה. לאחר שחרור ניצנים נאספו שלדי הנופלים, בהם גם זה של בן ארי, ונקברו בקבר אחים בבית הקברות בניצנים הישנה.
דני סיפר על רגע הפרידה מאימו: "במבצע תינוק, כשאימי נפרדה ממני, היא אמרה לאחת מנשות המשק שפונתה 'תזכירי לדני כל הזמן שהייתה לו אמא'. זאת אומרת, היא ידעה בדיוק מה מצפה לה, ידעה שלא תיכנע. אם היא הייתה רוצה להיכנע מול הקצין המצרי, היא הייתה עושה זאת. היא ידעה לקראת מה היא הולכת, 'למען יגדל חופשי בארצו'. הייתי בן שנתיים וכמה חודשים, אני לא יכול לזכור, אבל גדלתי לאור סיפור הגבורה שלה והמיתוס שלה".
מירה הוסיפה: "אני מנסה לדמיין מה עבר לה בראש כשמסרה את אבא שלי. פרידה מילד היא דבר קשה מנשוא, אבל האידיאלים שלה היו כנראה כל כך חזקים. היא ידעה שהיא הולכת למוות שלה, לעמוד אישה בודדה מול כולם".
אבי נשר יצר את הסרט "תמונת הניצחון", המנציח את דמותה של מירה בן ארי. מה עושות לכם ההכרה וההוקרה הללו שנים אחרי?
מירה: "זו סגירת מעגל עוד מימי בן גוריון, כשהסיפור של ניצנים היה שנוי במחלוקת ומירה לא זכתה להוקרה הראויה לה בסיפור הגבורה. לפני כמה חודשים הרמטכ"ל לשעבר כוכבי העניק לאבא שלי תעודת הערכה. ניתן אות גבורה לאבא שלי עבור הסיפור יוצא הדופן של סבתי".
דני: "הסרט הופק על ידי המפיק אהוד בלייברג ומשפחתי. דיברנו על זה הרבה שנים, רצינו להספיק עוד בחיינו להפיק את הסרט מהטעם שנגרם עוול אדיר לקיבוץ ניצנים, כאילו הקרב הסתיים בכניעה, וזה בהחלט לא נכון. רצינו להנציח את קרב הגבורה של לוחמי ניצנים, בין היתר גם את הסיפור של ההורים שלנו. אבא של אהוד בלייברג היה בין הלוחמים, הוא גם זה שנשא אותי על הידיים כשפינו אותי".
הסרט הראה לנו נקודת מבט כפולה, גם זו של הצד המצרי. הרגשתם עם זה שלמים?
דני: "הנקודה הזאת כרסמה במוחנו די הרבה, אבל בסוף הרצון להראות את הצד האנושי של האדם משני הצדדים - הוא שהכריע".
