היום (רביעי), כשבישראל מציינים חמישה חודשים לטבח השבעה באוקטובר, צעדו בתל אביב עשרות בני משפחה וחברים של נרצחי המסיבות. מי שאיבדו את יקיריהם בפסטיבל נובה ובמסיבת הטבע פסיידאק יצאו מכיכר הבימה עם דגלים ותמונות של הנרצחים והגיעו לכיכר דיזנגוף, שם הניחו פרחים והדליקו נרות במטרה להזכיר ולהנציח את אלה שאינם.
ענת גולדשטיין, אימו של עמית מגנזי בן ה-22 שנרצח בנובה, סיפרה ל-ynet כי משפחות הנרצחים "הפכו לקהילה" עם תום 30 ימי האבל על יקיריהן. "אנחנו מרגישים שקופים, נעלמנו מסדר היום, אין אזכורים למשפחות ואין תמיכה של המדינה. המטרה שלנו היא שהילדים האלה לא יישכחו. יש 404 נרצחים שבגופם היו סוג של מגן אנושי שמנע את כל ההתקפה של המחבלים למרכז".
צעדת משפחות הנרצחים
(צילום: יעל צ'כנובר )
"מישהו במדינה צריך לקחת אחריות ולהגיד 'אנחנו מכירים בכם, אנחנו רואים שאתם פה וניתן לכם את מה שאתם מבקשים'. הילדים האלה לא יישכחו, הם לזיכרון עד", הדגישה גולדשטיין.
ענת סיפרה על בנה עמית כי למוזיקה היה חלק מרכזי מאוד בחייו. "הוא רק התחיל להפיק מוזיקה ורצה להיות די.ג'יי. הוא האמין שבעזרת מוזיקה אפשר לחבר עולמות של אנשים", אמרה על בנה.
(צילום: אסף חן)
קובי ויונית איטח, הוריו של ליאל איטח ז"ל, מזדהים עם ענת. "לא מראים את הילדים שלנו מספיק, מכל מיני סיבות, וצריך להעלות אותם לתודעה. מאחורי כל ילד כזה יש סיפור ויש חיים, קצרים אבל מלאים. הם ילדים שהלכו לרקוד, ליהנות ולשמוח, וקטעו אותם ברגע הכי שמח שלהם. ילדים שהיו אמורים להתחיל לצעוד בחיים, רק אחרי הצבא, בדיוק עמדו לצאת ללימודים ולפתח קריירה".
"ליאל החודש בן 22, והיה אמור להתחיל ללמוד הנדסת מכונות בירושלים", אמרו ההורים. "הוא ילד שגם בחייו אמרנו עליו שהוא מושלם, כל כך הרבה תכונות מבורכות וטובות. עם החברים הוא היה הכי שטותניק ומצחיק, אבל גם מאוד מסודר, עושה הכול לפי הספר ולא יוצא מהבית אם המיטה שלו לא מסודרת. היא עדיין מוצעת ומסודרת בבית. רק סידרנו לו את הארון, שיהיה לו נחת".
התחושה של אוזלת ידה של המדינה, בטיפול באלפי האזרחים שנפגעו מאירועי השבעה באוקטובר, לא משותפת רק ליקירי הנרצחים מהמסיבות. אגם גולדשטיין אלמוג, שנחטפה לעזה עם אמה ואחיה, ואיבדה את אביה נדב ואחותה הבכורה ים, שיתפה היום באינסטגרם שלה פוסט שבו נראית מליאת הכנסת ריקה - בעת דיון על חוק לסיוע לנפגעי השבעה באוקטובר.
אגם כתבה על כך: "לא הייתם לפני אותה השבת. לא הייתם בזמן אותה השבת. ועכשיו, 'אחרי' אותה השבת, אתם פשוט לא מגיעים. לא מחזירים את כל החטופים, פשוט לא עוצרים את המלחמה כשהם עוד שם, יש לכם תפקיד כל כך גדול, והכיסא שלכם ריק. אתם ריקים. איזה אסון".
