בנסיבות מסוימות של הגנה על הדמוקרטיה בג"ץ מוסמך – ולטעמי אף מחויב - לבטל חוק יסוד. הנימוק החזק ביותר לכך נעוץ בחובתו להגן על ערכי מגילת העצמאות, שמכוחה הוקמה הכנסת והיא מקור סמכותה. סמכות זו מוגבלת לאי-פגיעה בשני ערכי היסוד שקבעה המגילה: היותה של מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית. משחרגה הכנסת מסמכותה זו, אזי קמה לבית המשפט סמכות, וכאמור לדעתי גם חובה, לבטל חקיקה. טיעון זה מסתמך בלשון המשפטנים על טענת "התיקון החוקתי שאינו חוקתי".
אחת השאלות שבהן ידון בג"ץ בעתירות לעניין עילת הסבירות, ובהנחה שיש בידו הסמכות לפסול חוק יסוד, תהיה זו: האם זה המקרה הראוי -להפעיל סמכות זו? התשובה חיובית גם משום שביטוי אופרטיבי-חוקתי זה יעמוד מעתה כחומה בצורה מפני חקיקות מסוכנות עתידיות, אם וכאשר.
אני סבורה כך מאחר שהחוק לביטול עילת הסבירות פוגע במידה בלתי סבירה בעליל בהגנה שלה זכאי כל אזרח במדינה דמוקרטית. לפי התיקון לחוק רשאית הממשלה לקבל החלטות בלתי סבירות באופן קיצוני ללא ביקורת שיפוטית. אף שזה נשמע כמו מונח סובייקטיבי ערטילאי, "פעולה בסבירות" היא חלק מהותי מאופי דמוקרטי של מדינה, וחריגה קיצונית מסבירות ללא בקרה על כוח הממשלה מאפיינת דיקטטורות.
יש לזכור שהחוק לביטול עילת הסבירות הוא אחד מני רבים הנמצאים על שולחן הממשלה במסגרת מה ששר המשפטים יריב לוין הגדיר בינואר האחרון כ"רפורמה" כדי לא לומר הפיכה משטרית. שינוי שיטת החקיקה מבליץ לסלמי בעקבות המחאה הציבורית שהתעוררה לא צריך לטשטש את מטרת הממשלה שאליה היא חותרת.
וממילא, התגובה הציבורית למעשי הממשלה מחייבת התבוננות. מאות אלפים המייצגים מיליונים הבהירו שהם לא מוכנים לקבל את שינוי המשטר. הציבור הזה עושה כל שלאל ידו להתנגד, בדרכי שלום ובשמירת החוק. מבעד למחאות והפגנות הוא נושא עיניו לרשות האחרונה הפועלת במדינה לשמירת ערכי הדמוקרטיה כהבטחת החזון במגילת העצמאות. רבים מהציבור הזה מבקשים להאמין שבג"ץ ירים את הכפפה עתה, רגע לפני שמזימת הדיקטטורה תתממש.
לא אכחיש: הבג"ץ הזה ממש כבר אכזב את הציבור, בין השאר באמירת נשיאתו אסתר חיות שלפיה "אף מבצר עוד לא נפל" במסגרת הכרעת ה-11-0 שאישרה לבנימין נתניהו להתמודד לבחירות חרף כתב האישום נגדו. הדבר פגע באמון הציבור בערכאה העליונה, ואין לשגות מהכיתוב "I love Bagatz" שנושאים המפגינים על דש בגדיהם. הם עדיין חרדים חרדה של ממש נוכח ההכרעה המהותית המוטלת לפתחם של השופטים.
עו"ד טליה ששוןצילום: אלכס קולומויסקיאבל אם בגץ יסבור שיש בידו הסמכות לבטל חוק יסוד, ויקבע שראוי למנוע מחוק ביטול עילת הסבירות להתקיים, אזי נכון יהיה לבטל אותו בלי להתפתות למצוא פתרון מתון יותר. יש חשיבות אדירה, משפטית וציבורית, לאמירה של בית המשפט לכנסת ולממשלה - עד כאן. בג"ץ חייב לתרום את חלקו לחיזוק הדמוקרטיה ולאמון הציבור בערכאה העליונה.
לא תהיה הזדמנות אחרת כי מעתה כוחו של בג"ץ רק יצטמצם. ראוי להזכיר את דבריו של השופט יואל זוסמן (לימים נשיא העליון), בפרשת ירדור על תפקידו של שופט הערכאה העליונה: "שופטיה אינם רשאים לשבת בחיבוק ידיים ולהתייאש מהיעדר דין פוזיטיבי כשבעל דין מבקש מהם שיושיטו לו יד עזר כדי להביא את הקץ על המדינה. כיוצא בזה גם רשות אחרת מרשויות המדינה אינה צריכה לשמש מכשיר בידי מי ששם לעצמו את חיסול המדינה כמטרה, ואין לו – אולי – מטרה אחרת זולתה". ביטול הדמוקרטיה הישראלית כמוה כחיסול המדינה. לכן על בג"ץ לומר בפה מלא: לא תקום בישראל דיקטטורה.
- עו"ד טליה ששון היא יו"ר המועצה הציבורית של הקרן החדשה לישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
