בפרק של הסדרה המצוינת "סליחה על השאלה" של התאגיד ששודר לאחרונה השתתפו מרואיינים ומרואיינות בדואים כדי לענות בחביבות על שאלות שהופנו אליהם על חייהם. מטרת הפרק היא כמובן להכיר טוב יותר אוכלוסייה שלמה שחיה בתוכנו ולהפריך סטריאוטיפים, אך נדמה שהצפייה דווקא הוכיחה חלק מהם כנכונים.
מאחורי הפנים המחויכות, המאופרות והיפות, נחשפו הפנים האמיתיות של החברה הבדואית כיום: פחות ופחות מתגייסים לצבא, ההזדהות עם המדינה מצטמצמת והולכת, גניבות הן דבר מקובל כי "אין אפשרות אחרת" וכמובן אין השתלטות על קרקעות אלא רק שגשוג על אדמות ששייכות להם מקדמא דנא. "סבא של סבא של סבא של סבא שלי חי שם", מסבירה אחת המשתתפות את הבנייה הלא חוקית הנרחבת של משפחתה. קלישאה ידועה ומוכרת בדיוק באותה מידה שהיא שקרית. כבר הוכח, גם בבתי המשפט, שתביעות הבעלות הן לרוב על קרקעות שלא היה עליהן איש לפני עשרות בודדות של שנים, אך הסיפור עדיין מסופר.
שאלה אחת הייתה מורכבת במיוחד ואולי בתור מדינת חוק היינו צריכים לצפות למענה שונה לחלוטין: עדיין מתחתנים אצלכם עם שתי נשים? טו מייק א-לונג סטורי שורט, התשובה היא לא (ראו בסרטון מ-6:00 דק'). "לפחות שתי נשים", בדרך כלל יותר מזה. למעט פעילה פמיניסטית אחת, תושבת ירושלים, שיצאה בחריפות נגד התופעה, ועוד מרואיין צעיר, השאר קיבלו אותה בסלחנות ובחיוך. "יא-אללה, איך אני אצא פוליטיקלי קורקט?", צוחקת בגומות חינניות אישה מהפזורה.
במקום להזדעזע מהתופעה או לבקר אותה באופן קשה תוך הבנה של הנזק, מתארים הבדואים מסורת אוריינטלית חביבה. "כל גבר רוצה לשאת ארבע נשים", גיחכה אחת המרואיינות
ובכן, אין איך לצאת מזה פוליטקלי קורקט. מדובר בתופעה מכוערת, בלתי חוקית, נצלנית ופוגענית שמשגשגת במדינת ישראל. זו לא רק פוליגמיה אלא גם פדופיליה. אחת המשתתפות סיפרה שאמא שלה נישאה בגיל 14, והייתה כמו בת לאשה הראשונה של האב. "יש לי אחיות גדולות יותר מאמא שלי", היא מסבירה את המציאות הלא הגיונית.
בחסות הפוליגמיה מגיעות לישראל נשים פלסטיניות שהמוהר שלהן נמוך בהרבה מזה של אזרחיות ישראל, והתלות בבעל נותן החסות היא מוחלטת. לאשה שנרכשת – אין לזה הגדרה אחרת - במחיר זול מהשטחים אין גורמי רווחה זמינים, כי היא שב"חית, אין גב של משפחה כי זו נמצאת מעבר לגדר, והיא יכולה להיות מדוכאת ומוכה ללא שום מוצא ממצבה האומלל.
בנוסף, כאשר האמא היא תושבת לא-חוקית וסבא וסבתא גרים בעזה או בחברון, הזהות הישראלית של הילד הבדואי נמחקת מול גורמי טרור הרסניים שנכנסים בדלת הבית. רבים מהפיגועים שבוצעו על ידי בדואים בישראל הגיעו ממשפחות חצויות שכאלה, שנקראות בפי שב"כ "אחמ"שים דור ב'" – כלומר, דור שני לאיחוד משפחות של נשים פלסטיניות וגברים בדואים ישראלים.
מאיר דויטשצילום: אסף קמרבמקום להזדעזע מהתופעה או לבקר אותה באופן קשה תוך הבנה של הנזק הרוחבי שלה, מתארים הבדואים מסורת אוריינטלית חביבה. "כל גבר רוצה לשאת ארבע נשים", גיחכה אחת המרואיינות בתוכנית. גם מנהיגי החברה הבדואית ממשיכים להתהדר ביותר מאשה אחת וחברי כנסת וראשי מועצות בעצמם מהווים דוגמא אישית רעה ושלילית בנושא.
מדינת ישראל ניסתה להילחם בתופעה דרך קיצוצי קצבאות הילדים אך נחלה תבוסה כאשר נמצאו פרצות אחרות שמאפשרות לשאוב עוד ועוד כספים של הביטוח הלאומי דרך הפוליגמיה והילודה המשגשגות. כולם נפגעים – הנשים, הילדים, הביטחון והכלכלה. אבל אם עדיין אפשר לספר את זה עם שתי גומות מחייכות בתוכנית מהנה בתאגיד השידור הציבורי שלנו, אז בטח הכל בסדר.
- מאיר דויטש הוא מנכ"ל תנועת רגבים ומחבר הספר "בדואיסטן"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
