בעסקה המורכבת שלפנינו אין פורקן לאומי רגעי כמו בעסקת שליט, אלא צריך לנשום עמוק שוב ושוב, ולאסוף תמונות בודדות לאלבום הזיכרון הקולקטיבי. רק בסוף התהליך נוכל אולי להביט לאחור ולהגיד שעשינו כל שביכולתנו. עסקת החילופים "תכלת לבן" עם חיזבאללה היא דוגמה טובה לעסקה הזו.
בקרוב יחלו ארבעים ושניים ימים מורטי עצבים. התרחשויות בלתי צפויות לאורך זמן, שכולן קשורות בדיני נפשות, יביאו עימן רגעים שייכנסו לפנתיאון הלאומי, ובשורות איוב שישברו לנו את הלב. השבועות הללו דורשים איפוק מקסימלי ויכולת לבצע שתי משימות סותרות: לחבק באהבה את משפחות המשוחררים, ובאותה נשימה להשאיר מקום אמיתי בשיח הציבורי לקולות ביקורת עניינית או לאלו המתנגדים אידיאולוגית לקראת מימוש אפשרי של שלב ב׳.
רכבת ההרים של השבועות שלפנינו דורשת מכל אחד מאיתנו לגייס רגשות שהיו שם בימים שאחרי הפלישה: סבלנות, חמלה ואורך רוח. עלינו להיות מוכנים להתמודד עם האתגרים בדרך, ולזכור שהעסקה לא תהיה דומה לתמונות שנצרבו בזיכרון הקולקטיבי של כולנו מעסקת שליט. אי הידיעה הקמאית בתחילת כל יום שחרור מיועד – מי בחיים ומי יוחזר כשנשמתו אינה עוד – היא לכשעצמה קשה מנשוא.
מבצע "תכלת לבן" מול חיזבאללה ב-2004 היה הפעם האחרונה שבה החברה הישראלית התמודדה עם עסקה בדרגת מורכבות כזו. עסקה אפופת ערפל. בתהליך מדורג שארך שבוע ימים של שחרור אסירים פלסטינים, שחרור קלפי המיקוח הלבנונים, ביניהם מזכ״לי ארגון חיזבאללה עובייד ודיראני, נדרשנו להתמודד עם ספקולציות, תקוות שווא וחוסר וודאות. בסיום ההליך שוחרר בחיים אלחנן טננבוים, והובאו לקבר ישראל גופותיהם של החיילים החטופים בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד ז"ל.
על חודו של קול
העסקה עברה על חודו של קול בממשלת ישראל (טומי לפיד), ולמרות שצה"ל קבע על בסיס מידע פורנזי ששלושת החיילים החטופים נהרגו, עד לרגע המסירה היה שביב של תקווה שאולי הם חיים. החוסר במידע מהימן רק החריף את לחץ המשפחות והציבור. המתח שנלווה לכל שלב במימוש עסקה כזו ניכר גם בשטח, בעיקר בשל חוסר האמון המוחלט השורר בין הצדדים.
כמו בעסקת חיזבאללה, חוסר האמון מוביל את הצלב האדום למלא תפקיד מרכזי במימוש ההסכמים, ובעיקר ביכולת לקיים קשר חיוני ורציף בזמן אמת בין אנשיו בשטח למקביליו בצה"ל. העבודה מול הארגון קשה, ומחייבת נשיכת שפתיים של קציני צה״ל והציבור כאחד
כמו בעסקת חיזבאללה, חוסר האמון מוביל את הצלב האדום למלא תפקיד מרכזי במימוש ההסכמים, ובעיקר ביכולת לקיים קשר חיוני ורציף בזמן אמת בין אנשיו בשטח למקביליו בצה"ל. העבודה מול הארגון קשה, ומחייבת נשיכת שפתיים של קציני צה״ל והציבור כאחד. זאת בעיקר לאור העובדה שלאורך תקופת השבי – בעזה ובלבנון – הצלב האדום כשל במילוי אחריותו תחת אמנת ז׳נבה, לא ביקר את חטופינו ואף לא פעל להעברת תרופות חיוניות כמתבקש מתפקידו.
עסקת השבויים מול חמאס שונה במובנים רבים מעסקת חיזבאללה, אך הדמיון המרכזי טמון במתח המתמשך ובפוטנציאל להתרחשויות בלתי צפויות לאורך זמן. בהסכם לשחרור שליט חווינו פורקן רגשי מיידי כאשר גלעד שוחרר וחזר לישראל במעמד אחד, ברור ומוחלט. הפעם, לעומת זאת, בששת השבועות הקרובים כל בוקר יביא עימו חדשות, שינויים בתנאים ומשברים לא צפויים שישפיעו על המערכת הביטחונית, הפוליטית והחברתית בישראל.
שיח אינטנסיבי
השיח הציבורי צפוי להיות אינטנסיבי, עם קולות שיתמכו בעסקה לצד ביקורת שתעלה על המחיר הכבד לכאורה של שחרור אסירים ומות החיילים במהלך כ-500 ימי המלחמה. כל שלב במהלך העסקה עשוי לעורר מחדש דיונים רגשיים וערכיים על השאלות הקשות: האם המחיר מוצדק? האם ניתן היה לפעול אחרת? האם מתקדמים לשלב הבא?
אל מול הטענה כי שחרור אסירים יביא לעוד חטיפות, כדאי וצריך להפריד את הנחישות להילחם באויבים עד הכרעתם מהנכונות לשחרר אסירים. רק בסיום התהליך הארוך תיבחן המדיניות הישראלית. שחרור חטופים פותח חלון לשינוי אסטרטגי מול האויב שחטף. אם אחרי מימוש העסקה נחזור ל״עסקים כרגיל״, הוא ישוב לחטוף. אם נשתמש בתקופה שאחרי החטיפה כדי לכונן שינוי רדיקלי בנכונות לפעול מולו בתקיפות, האויב לא יעז לשוב ולחטוף. הדוגמה של מימוש ההכרעה לפרק את חיזבאללה בחודשים האחרונים – תוך נכונות לתשלום מחירים כבדים - מונחת לפנינו.
זה עלינו עכשיו. בעסקה המורכבת שלפנינו לא נחווה פורקן לאומי רגעי, אלא ננשום עמוק שוב ושוב, ונאסוף תמונות בודדות לאלבום הזיכרון הקולקטיבי. בסוף התהליך אולי נוכל להביט אחורה ולהגיד שעשינו כל שביכולתנו. עד אז, יש לנו אחריות לנשום עמוק. כל יום שבו נתקדם במימוש העסקה, נתקדם צעד נוסף לקראת סיום הפרק הכואב הזה עבור המשפחות והחברה הישראלית כולה.
הכותב הוא יזם טכנולוגי, לשעבר קצין המבצעים של החטיבה לקשרי חוץ בצה״ל וקצין הקישור של צה״ל לארגון הצלב האדום