השבוע, כשבן זוגי סיפר שבכוונתו להשתתף בהפגנה בבני ברק במסגרת אירועי השיבוש במחאה על המהפכה המשפטית, התגובה הראשונית שלי הייתה לנסות לשכנע אותו שלא יעשה את זה. למה? כי זה לא יפה. אחר כך חשבתי לעצמי שזה די מדהים עד כמה הפנים הציבור החילוני בישראל, בעיקר באגפיו הפרוגרסיביים, את היחס לציבור החרדי כאל שמורת טבע שאסור לפגוע בה בשום צורה. כולם מקטרים כמובן על אי-השוויון בנטל, אבל חלילה יעשו משהו שעלול להעליב.
יש לי לא מעט מכרים ומכרות חרדים שהם א.נשים יקרים, יצרנים ותורמים. וממילא אני מכירה בצורך לשימור אורחות חיים של קבוצות תרבותיות שערכיהן שונים משלי. אבל עם כל זה, ודווקא מתוך מבט בגובה העיניים, אני סבורה שחרדים אינם צמחים מוגנים. כקבוצה מדובר בציבור חשוב שגדל בהתמדה ומקיים יחס הופכי בין הכוח הפוליטי העצום שצבר לבין התרומה שלו לרווחה הביטחונית, הכלכלית והחברתית בישראל.
נציגיו הפוליטיים של הציבור החרדי מנצלים באופן ציני את המשחק הדמוקרטי על מנת לחייב את המדינה לשמר את המצב האנומלי הזה, ובנוסף לנסות ללא הרף להכפיף את כלל הציבור לערכים בלתי-דמוקרטיים בעליל. היחס הנצלני של הפוליטיקה החרדית הוא חטא קדמון שכולנו התרגלנו אליו. אולי הגיע הזמן, במסגרת שידוד המערכות הנוכחי, לשים גם לו סוף, לטובת המדינה ובמידה רבה מאוד גם לטובת הציבור החרדי עצמו. זו לא אמירה מתנשאת אלא תובנה ששותפים לה רבים ורבות בציבור החרדי.
ואחרי כל זה, אם הציבור החרדי הוא אכן, כפי שאני סבורה, חלק אינהרנטי מהחברה הישראלית, אז למה בעצם לא להפגין בבני ברק? הפגנה היא התרסה במרחב הציבורי, היא אמצעי להעלאת מודעות והיא גם סוג של תקשורת. ההפגנה היא לא רק "אנחנו" מול "הם". הפגנה בבני ברק, כמו בכל מקום אחר, היא זעקה וקריאה לפקיחת עיניים, ללקיחת אחריות הדדית. כפי שמתנגדי המהפכה המשפטית מפגינים בימים אלה בכל הארץ, אין שום סיבה שלא יעשו זאת בבני ברק. מכיוון שבבני ברק כמעט לא מתארגנות הפגנות מקומיות, ההפגנה מגיעה אליהם – גם על מנת למחות וגם כדי לתקשר.
ד"ר אביטל דוידוביץ' אשדבנוסף, מאחר שהמפלגות החרדיות הן לב הקואליציה, ומכיוון שהאלקטורט הברור שלהן מושבו בבני ברק, הפגנה שם היא עמידה מול הציבור הזה והשמעת ההתנגדות לבחירה שלו. הציבור החרדי מורכב מאזרחים ואזרחיות כמונו, ולכן מופרך לחשוב שההפגנות שחורכות את כל הארץ אמורות לעצור בפאתי ק"ק ב"ב.
השאלה שנותרה פתוחה נוגעת לאפקטיביות של הפגנה כזו. מה יש באפשרותה להשיג והאם היא לא תנוצל לרעה על ידי גורמים אינטרסנטיים שישמחו להציג את המוחים כעוכרי היהדות? על כך יש להשיב שבחודשיים האחרונים למדנו שני דברים: הראשון הוא שמתנגדי המחאה ממילא לא נותנים לאמת לעמוד בדרכם ויאמרו מה שירצו. השני הוא שקשה מאוד לחזות מראש מה עשוי להיות אפקטיבי. לכן אין סיבה לא להפגין בבני ברק. הלוואי שחלק מתושביה גם יצטרפו.
- ד"ר אביטל דוידוביץ' אשד היא מרצה בכירה בחוג לפילוסופיה יהודית ותלמוד ובתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
