ככל שמתקרב המועד שבו חייבת הממשלה להציג חוק גיוס, וככל שמתקרב המועד להעברת תקציב וגובר הלחץ של המפלגות החרדיות להסדיר את הגיוס כרצונן - אחרת יפילו את הממשלה, חוזר הנושא הטעון הזה והופך מבעיה מהותית שמאיימת על עצם קיומו של צבא העם ועל עתיד הכלכלה הישראלית, לכלי ניגוח במסגרת פוליטיקת הזהויות בישראל. ההסדר שאליו הגיע דוד בן גוריון עם ראשי הציבור החרדי בראשית ימי המדינה תפח לממדים הנוגעים לאחד מכל שישה בנים המועמדים לשירות ביטחון, ולסקטור שלם ששיעור תעסוקת הגברים בו הוא כמחצית משיעורו בכלל האוכלוסייה. בשנים האחרונות התפתח קו חשיבה שרואה בניסיון להגיע לשוויון בנטל משימה בלתי אפשרית, ולכן מתמקד בכלכלה: שייצאו לעבוד, אחרת המשק הישראלי פשוט לא יחזיק מעמד.
הבעיה עם החשיבה ההגיונית הזו היא אחת: הודאה רשמית של המדינה, בוודאי בחוק, שלפיה סקטור שלם בציבור פטור משירות, תביא לקריסתו של גיוס החובה בכלל. הציבור הכללי לא יסכים להתגייס, שלא לדבר על המחאה שתפרוץ בקרב אנשי המילואים. זה היה נכון תמיד, וזה נכון במיוחד בתנאים הנפיצים של היום, כאשר שירות המילואים (ובשלב הבא גם הגיוס לצה"ל) הופכים לנכס ערכי המוטל על השולחן בוויכוח על דמותה של ישראל.
כל מי שמדבר על "צבא מקצועי", כלומר צבא שכירים-מתנדבים, מתעלם מכך שגיוס החובה חיוני לשימור יתרונו האיכותי של צה"ל. בסדרי הגודל הדרושים לצבא בישראל - צבא שכזה יהיה יקר יותר, יעיל פחות, ומורכב בעיקרו מהסקטורים החלשים בחברה.
לכן, הפתרון חייב להיות מורכב, מאוזן וכולל. כלומר, נוגע לא רק במודל הגיוס, אלא בכל מבנה כוח האדם בצה"ל, כולל אנשי הקבע והמילואים. לפני חצי שנה הצגתי מודל כזה במסגרת המכון למחקרי ביטחון לאומי. חלק מפרטיו מצויים גם במתווים שהעלו בימים אחרונים שר הביטחון יואב גלנט ושר האוצר בצלאל סמוטריץ': קיצור משמעותי של שירות החובה הבסיסי לבנים (תוך השוואתו למשך השירות לבנות ומיון על פי תפקיד ולא על פי מגדר); ושירות ארוך יותר ודיפרנציאלי ללוחמים ובעלי מקצועות נדרשים, עם תגמול משופר, שיהווה גם בסיס נכון יותר למודלים דומים בקבע ובמילואים.
ואולם מכאן מפליגים סמוטריץ' וגלנט למחוזות לא ריאליים ואף מסוכנים. שר האוצר מדבר על הורדת גיל הפטור לחרדים ל-21, דבר שמשמעותו כמעט זהה לפטור מוחלט, שכאמור ירסק את גיוס החובה בכלל; שר הביטחון נוקב במספרים של תגמול כספי למשרתים שמוערכים באוצר בין שישה ל-10 מיליארדי שקל (כמובן מעל תוספת הנכבדה שקיבל צה"ל לתקציב הרב-שנתי שלו), צעד שעלותו הכלכלית כבדה, ויקרב את צה"ל לצבא שכירים. גיל הפטור המוצע על ידי שר הביטחון הוא 23, מספר שהוא לא לפה ולא לשם – לא משפר את התעסוקה ולא מגלם את הדרישה הערכית לשירות.
עפר שלחצילום: הדר יואביאןהחולייה החסרה בהצהרות השרים (שממילא, בהיעדר הסכם בין האוצר לביטחון, הן על הנייר בלבד), היא שירות אזרחי-ביטחוני במשימות של שיטור, כיבוי אש, חילוץ והצלה ושאר צורכי הביטחון של העורף בשגרה ובחירום. אלה צורכי ביטחון אמיתיים, כי העורף נמצא היום בסכנה גדולה לא פחות מן החזית; ולשם יהיה אפשר להפנות את עודפי כוח האדם כתוצאה מהגידול במחזורי הגיוס, וגם קהילות שאינן מתגייסות כמו החרדים, ומאוחר יותר גם הציבור הערבי. שירות זה יהיה שווה באורכו ובתנאיו לשירות החובה הבסיסי. בכל תנאי, תישמר הדומיננטיות של מערכת הביטחון בגיוס והצבה כדי להבטיח את איכותו של צה"ל.
התשובה היחידה לסוגיית הגיוס היא מודל שלם, שיש בו מענה הן לצורכי כוח האדם של צה"ל בסדיר, בקבע ובמילואים, ושמירה מספיקה על האתוס שרק מכוחו יישמר גיוס החובה. כל תשובה אחרת משמעה הסדרים פוליטיים ועימותים עם בית המשפט, שלא תהיה לו ברירה אלא לפסול אותם. וכמובן, חוק יסוד: לימוד תורה, הכלול בהסכמים הקואליציוניים, יהיה קבורה מיידית והרת אסון של צבא העם.
- עפר שלח הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
