הנאומים התכופים של מנהיג ארגון הטרור חיזבאללה, חסן נסראללה, מדאיגים את ישראל. האינטרס הלבנוני זהה כיום לאינטרס של ישראל: הקמת אסדות גז לשתי המדינות רק תועיל לשגשוגן. אלא שעבור חיזבאללה, המשוואה הזאת לא נוחה כלל.
שר הביטחון בני גנץ אמר השבוע ש"עדיף שנגיע להסכם בלי מלחמה". הוא אכן צודק - חבל שאזרחים בשני הצדדים ישלמו את המחיר. אלא שאמנם הצבא נכנס להדממה השבוע, אבל בפיקוד הצפון, בחיל האוויר ובחיל הים החלו להיערך לאפשרות התלקחות בגזרה הצפונית: ומכינים את התוכניות בהתאם.
גם אם נסראללה מתכנן "רק יממה" של קרבות, וגם אם ישראל לא מעוניינת במלחמה - הבעיה של שני הצדדים היא שעוצמת האש שיפעילו שני הצדדים שונות בתכלית מאלו שהציבור הורגל להן במבצעים בעזה בעשור האחרון. יהיה קשה לישראל לשלוט בגובה הלהבות, ובאופן שבו הצד השני יגיב. גם אם האש תחל באירוע נקודתי, זה מהר מאוד עלול להידרדר לימי קרב, ומכאן למלחמה של ממש - ששני הצדדים לא רוצים.
האתגר הגדול כרגע הוא מתי ואיך לעצור את ההתדרדרות הזו, ולכן עיקר הדיונים במערכת הביטחון עוסקים כרגע בהכנת תגובות לכל מקרה ותרחיש שיכולים לקרות. כמובן, אי אפשר לשלול שאם יגיע מידע קונקרטי על פעילות מתוכננת של חיזבאללה, יחליטו לסכל אותה מבעוד מועד.
מבצע עלות השחר נגמר לפני שבועיים בהצלחה מרובה - אלא שזה היה "מבצע בוטיק", מול אויב אחד, האויב הכי חלש שנותר לבדו במערכה. צריך לזכור שטעות אחת של הג'יהאד האיסלאמי, כמו למשל החלטה "לקפל" את חוליות הנ"ט לפני תחילת המבצע, הייתה פוגעת מאוד במדיניות ובהרתעה הישראלית. הארגון הצליח אז לקפל את כל יישובי הדרום, בלי לירות כדור אחד.
מול חיזבאללה המצב שונה לגמרי: הארגון התחמש מאוד מאז מלחמת לבנון השנייה לפני כ-15 שנה, ויצר מאזן שמאיים על ישראל. לכן, בסבב הזה - אם ייפתח, צה"ל יהיה חייב להגיב בעוצמה שתחזק את ההרתעה שנשחקה מול החיזבאללה - ובכך להרחיק את העימות הבא.
הפנים הם כעת לתחילת חודש ספטמבר, אז צפוי להגיע לאזור המתווך האמריקני, עמוס הוכשטיין. הוא צפוי להביא באמתחתו הצעה סופית, ששתי המדינות צפויות לקבל. כל זאת, כמובן, אם נסראללה לא יפתיע לפני. בתחילת חודש ספטמבר לפני שלוש שנים, החיזבאללה ירה טיל נ"ט לעבר רכב של צה"ל, בעקבות פעילות של צה"ל בלבנון.
אבל כדי להבין טוב יותר עד כמה ישראל מצפה למלחמה, כדאי לעקוב אחרי החלפתו של אלוף פיקוד הצפון, אמיר ברעם, שמתוכננת ל-11 בספטמבר. מניסיון העבר, כשבצבא מעריכים שתהיה התלקחות בזירה הצפונית, הם דוחים את מועד החלפות הפיקוד. כך, היה למשל לפני תקיפת הכור בסוריה בשנת 2007. אם גם הפעם החילופים יידחו - ניתן יהיה להבין עד כמה סביר בעיני הצבא שיהיה עימות.
