במסמך הסודי ביותר שהציג בפנינו איש המודיעין האוקראיני הבכיר, תחת הכותרת "התחום החברתי", בסעיף משנה 3, נכתב ברוסית: "דה־נאציפיקציה של מערכת החינוך - תפיסה, השמדה והרס של כל ספרי הלימוד שמעוותים את ההיסטוריה ומקדמים את הנאציזם ואת שנאת הרוסים". סעיף 4 ממשיך ומפרט: "ארגון קורסי הכשרה מחדש למורים בחטיבות הביניים והתיכונים במדעי הרוח ופיטורים לאלתר של מי שייסרב ללכת לקורסים הללו".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
המסמך, כך ניתן להבין ברמז, הגיע לידי הביון האוקראיני מאחד משירותי המודיעין של ארצות־הברית או בריטניה, שכבר הוכיחו יכולת חדירה עמוקה ביותר לתוך מערכות הפיקוד והשליטה של פוטין. קהילות המרגלים של שתי המדינות חשפו את תוכניות הפרובוקציה והדיסאינפורמציה של רוסיה, ובניגוד להערכות, הפומביות לפחות, של הנשיא זלנסקי כי פוטין לא מתכוון באמת לפלוש לארצו, הן ידעו לחזות בדיוק נמרץ את כוונותיו.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אם המסמך הזה אמיתי - וצריך להתייחס בקורטוב של ספקנות לכל מסמך או אמירה של גורמי ביון, בכל מדינה ובכל מצב, ודאי בזמן לחימה ובטח במציאות שהאוקראינים תופסים (בצדק) כמלחמה על הבית – אפשר להניח שהוא היה אחד הכלים שאיפשרו לנשיא ביידן לדבר בסמכותיות ובצורה נחרצת על תוכניותיו של פוטין לפלוש, להרוס ולהשמיד.
מדובר במעין תוכנית־אב ליום שאחרי השגת שליטה רוסית על מוקדי הכוח באוקראינה. ובהנחה שהמסמך הזה אותנטי, הוא מעורר בעתה. הוא דן כביכול בדה־נאציפיקציה, אבל מזכיר בתוכנו את המשטרים האפלים ביותר בהיסטוריה של האנושות. הוא מתאר לפרטי־פרטים כיצד יהפוך פוטין את אוקראינה למדינת חסות, עם שליטה רוסית מוחלטת במערכת הבנקאות, המטבע והסחר, עם חוקה חדשה, שתגדיר את הרוסית והאוקראינית כשפות רשמיות, עם ממשלה חדשה ללא משרדי חוץ והגנה, והענקת אוטונומיה לחבלים מסוימים וצירופם לפדרציה הרוסית, אם ירצו בכך. ובמילים אחרות: השמדה מוחלטת של הישות הפוליטית, הכלכלית, החברתית והגיאוגרפית שנושאת היום את השם אוקראינה.
אם מישהו היה מציג את המסמך הזה לפי חודשיים, כנראה שהעולם היה מתייחס אליו כאל פרובוקציה זולה של האוקראינים. פרשנים ומומחי מודיעין היו מזכירים אז שבכירי הביון האוקראיני הם ברובם הגדול בוגרי הק.ג.ב והחלו את הקריירה שלהם בסוף שנות ה־80, כשברית־המועצות גייסה אנשים מוכשרים מכל חלקיה, ומאוקראינה בפרט. הם היו טוענים, די בצדק, כי הכשרתם במודיעין הסובייטי כללה את המיומנויות המופלאה של זריעת דיסאינפורמציה, שאותן פשוט העתיקו לתוך קהילת הביון החדשה של אוקראינה, שהוקמה זמן קצר אחרי שהכריזה על עצמאותה ב־1991. אבל מה שנראה לפני חודשיים כמו פנטזיה פרועה, הזויה ובלתי־אפשרית, נראה היום די סביר.
"את כל זה הם תיכננו לעשות לנו", אמר לנו איש המודיעין בחיוך מריר כשנפגשנו בקייב ביום שני השבוע. אבל האוקראינים ידעו שזה יגיע, התכוננו במשך שנים, ועד כה הצליחו לסכל את תוכניותיו של פוטין ולהפוך את חזונו המפלצתי שמתואר במסמך לקצת פחות ריאלי. אפשר לייחס את זה גם להיערכות הלקויה של הכוחות הרוסיים וליכולות הדלות שהפגינו בלחימה הקרקעית - דבר שהפתיע אפילו את איש המודיעין שיושב מולנו, אדם בכיר, בקיא ומעורב מאוד שחשוף לרוב אם לא לכל המידע המסווג - וגם ליכולת עמידתו של העם האוקראיני והתלכדותו מאחורי זלנסקי ועמיתיו. גם לעובדה שבכירים רבים במערכת הביטחון האוקראינית הם בוגרי זרועות הביטחון הסובייטיות הייתה תרומה חשובה. הם מכירים את הרוסים כמו את כף ידם, ידעו לצפות את כוונותיהם ואת התנהלותם, וכך הצליחו להפוך את הקערה על פיה.
מדוע הרוסים לא פעלו בדרך דומה מול האוקראינים? משום שבעוד רוסיה של פוטין דרכה במקום וקפאה באפלה של שלטון הק.ג.ב, רק ללא האידיאולוגיה הקומוניסטית, באוקראינה קמה חברה חדשה, דמוקרטית, תוססת, צעירה, יזמית וטכנולוגית (וגם, יש להודות, לא חפה משחיתות בלתי־מאורגנת), שלקחה את המדינה לכיוון אחר.
"אני לא יכול להיכנס לפרטים מדויקים, אבל אפשר לומר שקהילת ההיי-טק, אנשי המחשבים והסייבר והמתכנתים הצעירים מגויסת ומסייעת מאוד במערכה", אומר איש המודיעין הבכיר. אלא שראשי המודיעין של פוטין זילזלו ביריב שמולם, חשבו שהמערכת האוקראינית רקובה ומיושנת כמו זו שלהם - ופיספסו בגדול.
הרוסים גם לא העלו בדעתם שהאוקראינים יצליחו לפצח את רשתות התקשורת המסווגות של הצבא והמודיעין הרוסי. אלא שלנוכח הדמורליזציה הקשה בצבא נאלצו הגנרלים הרוסים לעזוב את עמדות הפיקוד שלהם ולהגיע פיזית לחזית, שם הפכו חשופים לפענוח ההצפנה של רשתות הקשר שלהם, דבר שאיפשר לטווח אותם באש מדויקת.
עד כה נהרגו לפחות ארבעה גנרלים רוסים, בהם ויטלי גרסימוב, לשעבר מפקד החזית בסוריה, ועוד שורה ארוכה של קצינים בכירים בדרגות נמוכות מעט יותר. האוקראינים אפילו הקליטו את השיחות הפנימיות של ה־FSB, שירות הביטחון הפדרלי, שבהן בישרו על מות הגנרלים. זו השפלה רצינית לרוסים ופגיעה משמעותית בשדרת הפיקוד והשליטה שלהם.
בדרכנו לפגוש את איש המודיעין הבכיר ראינו שבכל השלטים האלקטרוניים, שעליהם מוקרנות בדרך כלל הודעות לנהגים, פרסומות או מידע מתחלף מטעם העירייה, מופיע משפט אחד - המשפט האלמותי שאמרו החיילים האוקראינים הנצורים ב"אי הנחשים" מול חופי אודסה, כשספינת מלחמה רוסית עמוסת תותחים וחיילי קומנדו קראה להם להיכנע או שימותו. "ספינת מלחמה רוסית - אתם יכולים ללכת להזדיין", ענו להם המגינים ברשת הקשר שהוקלטה.
הרחק מהמיקום הסודי שבו נערכה הפגישה התבקשנו להעביר את הטלפונים שלנו למצב טיסה. ההקפדה על ביטחון המידע באוקראינה היא מוחלטת וחסרת פשרות. במודיעין האוקראיני חששו כי המודיעין הרוסי מנטר את הטלפונים שלנו – עיתונאי בריטי ושני עיתונאים ישראלים – וכך יבינו היכן אנחנו נמצאים, יטווחו את הבניין באמצעות טיל מונחה ויחסלו את כולנו, בדגש על איש המודיעין הבכיר וצוותו הקרוב.
אחרי נסיעה מפותלת ומעבר של שרשרת מחסומים הגענו לבניין מסוים, אבל אז התברר שזה היה רק כיסוי ובעצם מדובר בבניין אחר לחלוטין, שנמצא כמה מאות מטרים משם, אותם הצטווינו ללכת ברגל. הבניין חדש, סתמי למראה, בלי שום סימני זיהוי, וארכיטקטורה מרתקת בערך כמו של בנייני המשרדים שנבנו בדרום תל־אביב בשנות ה־90.
את פנינו קידמו שער ברזל, חומה גבוהה, שומרים חמושים לעייפה וכלבים (לא בטוח שמדובר בכלבי שמירה. ייתכן שהמאבטחים פשוט הביאו אותם מהבית, כי לכל אחד יש פה כלב או חתול ולא היה מי שישמור עליהם). בדיקה ביטחונית בכניסה ואז במעלה המדרגות לקומת הגג של הבניין. המלווים עולים ברגל, מהר, כמעט בריצה, בלי לומר מילה. הקומות העליונות חשוכות לחלוטין. בקומה שבה נערכת הפגישה שוררת אפלה. כל החלונות מוגפים ומכוסים. אין הפסקת חשמל, אבל אנחנו מנווטים בחושך מוחלט ורק הפנס בטלפון הנייד של המלווה החמוש באקדח גדול מורה לנו את הדרך אל קצה המסדרון שבו חדר ישיבות גדול.
איש המודיעין הבכיר נכנס אל החדר בחיוך רחב, מחלק את הקשב בינינו לבין הטלפון שלו. מדי פעם הוא מקבל שיחה ועונה לה. ממבע פניו אפשר להבין מתי קיבל ידיעה משמחת ומתי מדובר בבשורה מדאיגה. הוא מדבר עם הנשיא לעיתים קרובות, אבל מסרב לחלוק את המידע שהגיע אליו בשיחות הללו.
"יש לנו נשיא מצוין, והוא מתפקד הרבה יותר טוב מקודמו (פטרו פורושנקו – ר"ב), בעיקר בפיקוד על הכוחות המזוינים", מעטיר איש המודיעין דברי חנופה לא בלתי צפויים כלפי הבוס. "אבל לא הייתה לו ברירה. הוא לא יכול היה להגיד שהרוסים עומדים לפתוח בהתקפה כי זה היה גורם פאניקה, מוביל למשבר כלכלי חריף, ומחייב אותו לגייס מילואים, שזה בדיוק מה שהרוסים רצו שנעשה כדי שתהיה להם עילה להגיד שאנחנו מתכוונים לפלוש ולפתוח בהתקפה", מסביר הבכיר את ההתנהלות של זלנסקי בשבועות ובימים שלפני הפלישה, זו שהביאה להתנגשות עם ביידן.
האם זו לא הדרך שלך ליפות מעט את המציאות, אנחנו שואלים. הרי אתם לא באמת הערכתם שהם עומדים לפלוש. "גם החיילים הרוסים, כולל בדרגות די בכירות, לא ידעו את זה", הוא משיב. "כדי לפלוש, כדי לצאת באופנסיבה צבאית כל כך גדולה, צריך שיקרו כמה דברים, לרבות הזזת כוחות ואמצעי לחימה לחזית. זה קרה, ואת זה ראינו היטב. מה שלא ראינו היה הכשרה והחזרה לכשירות של יחידות לוחמות לקראת מלחמה, דבר שפשוט לא קרה, וגם לא כינוס קבוצות פקודות של מפקדים בכל הדרגות, תכנון מפורט והורדת ההוראות למטה. היינו בטוחים שאי־אפשר לפתוח במתקפה בלי כל השלבים הללו. אבל פוטין חשב אחרת".
הכישלון הרוסי, כפי שמתברר מהפרטים המעטים שמגיעים אלינו ממקורות מודיעין מערביים ואוקראיניים, היה צורב ועמוק כבר מהשעות הראשונות של המלחמה. הנחתת כוחות מיוחדים רוסיים באמצעות מסוקים סמוך לשדה התעופה של קייב הייתה אמורה להיות ראש הגשר למלחמה, אומר איש המודיעין הבכיר. לוחמי הקומנדו היו אמורים להשתלט בקלות על השדה, לאבטח אותו היטב, ואז להנחית בו רכבת אווירית אדירה של מטוסי תובלה שיביאו את כוחות השריון והחי"ר הרוסי, כך שתוך שעות ספורות יצטבר בו מספיק כוח כדי להיערך להתקפה. ואז, בבליץ זריז, לכבוש את מוקדי הכוח של קייב, לשבות או להרוג את זלנסקי ועוזריו הקרובים ובכך למעשה לסיים את הלחימה על אוקראינה ולהתחיל ליישם את מסמך האסטרטגיה הרוסי להקמת מדינה חסות במקומה.
אבל האוקראינים ידעו מה עומד לקרות. ה־NSA האמריקני והביון הבריטי אספו מודיעין מעולה מתוך הקרמלין על תוכנית ההתקפה הרוסית. לפי מקור מודיעיני בריטי, ארה"ב ובריטניה לא ששו באותו שלב לחלוק מודיעין עם האוקראינים מחשש שהם חדורים במרגלים רוסיים, לכן לא חשפו אותם למקורות ולפרטי המידע שמהם הסיק הנשיא ביידן כי פוטין עומד לפלוש. הבכיר האוקראיני נעלב, או לפחות שם עצמו כנעלב, לשמע הטענות הללו. "היו לנו מקרים כאלה בעבר אבל פתרנו אותם", הוא אומר. "תפסנו את המרגלים והם הוצאו מהשירות. הארגונים עברו ניקוי מסוכנים רוסים מוגי לב".
ברגע האחרון, כשהבינו הבריטים והאמריקנים שפוטין עומד לצאת למלחמת שמד נגד אוקראינה, הם עידכנו את עמיתיהם איך ומתי תיפתח המלחמה. האוקראינים, לפי אותו מקור בריטי, קיבלו את המידע והכינו את המלכודת. לוחמי הספצנאז, היחידות המיוחדות של פוטין, שהיו בטוחים שהם באים לטיול בפארק, חטפו אש כבדה, ספגו אבידות נוראיות, וחלק מהמסוקים שלהם התפוצצו על יושביהם. אלה ששרדו החליטו לוותר על כיבוש שדה התעופה, ובמקום זאת פלשו לכמה בתי מגורים סמוכים. בכתבה שפורסמה השבוע ב"ניו יורק טיימס" הובא תיעוד מדהים מהמצלמות במעגל סגור באחד מהבניינים. לוחמי הספצנאז לא העלו על דעתם שהכול מתועד. כשהבין זאת אחד מהם הוא נראה מריר, מרים את קת הרובה ומנפץ בכעס את המצלמה, אותות התסכול ניכרים על פניו.
"אני לא יכול להיכנס לפרטים", שב ואומר הגורם המודיעיני בחיוך, "אבל אני יכול לומר שקיבלנו מידע מצוין מהשותפות שלנו ואנחנו אסירי תודה על כך. המידע הזה עזר לנו מאוד לעצור את ההתקפה הרוסית".
ראשי הקרמלין, בין אם מתוך זלזול באוקראינים ובין כדי לשמר את יתרון ההפתעה, לא סיפרו דבר לחיילים ולמפקדים. חיזוק לכך אפשר היה לראות במסיבת עיתונאים שערך המודיעין הצבאי האוקראיני עם קבוצה של שבויים רוסים, יום לפני הפגישה עם איש המודיעין. צריך להתייחס בספקנות לאירועים כאלה. לא בטוח שהדבר חוקי מבחינת הכוח שמחזיק בשבויים, וקשה לדעת עד כמה הגרסה שהוכתבה לאותם שבויים היא אמיתית, כולל הבכי שתקף כמה מהם כשדיברו, וכמה ממנה הוכתב להם, עם או בלי שימוש בכוח.
אבל השבויים שפגשנו נראו במצב טוב ולא ניכרו עליהם סימני מכות. הם מסרו גרסה קוהרנטית עם הרבה מאוד פרטים. הבכיר שבהם הוא הקצין אלכסיי ז'לזניאק מחטיבת הרובאים הממונעים ה־34, בן למשפחה רוסית שהיגרה לפני שנים רבות לחצי האי קרים, שהחליט לאחר הכיבוש לעבור לצד המנצח ולהחליף את מדי צבא אוקראינה במדי הצבא הרוסי. "עכשיו אני נחשב לבוגד גם פה וגם שם", אמר בדמעות.
הוא סיפר כי עד לרגע שבו הורו להם לפלוש, כלל לא ידעו שזו המטרה. הם היו בתרגיל צבאי והבינו לאן הם הולכים רק כשקיבלו את ההוראה לנוע לעבר מה שהייתה פעם מולדתו. הוא הפליא בפרטים על דלות הציוד שעומד לרשותם, על עליבותם של ההכנות הצבאיות והאימונים שעברו בחודשים שלפני כן ועל הכאוס וחוסר הבהירות שאופפים את כל הצבא הרוסי, שמבצע "מלחמה בלתי חוקית וברברית" נגד העם האוקראיני.
איש המודיעין הבכיר הוא אדם נוח לשיחה שזורק פה ושם בדיחה, אך אינו מפגין אופטימיות. "אני אדם פסימי, גם אשתי אומרת", מספר הבכיר שלא רואה כרגע את הסוף לטרגדיה האיומה של אוקראינה מוסיף. "אנחנו לא ניסינו למשוך את הרוסים בכוונה למלכודת כדי לדפוק אותם. כי ידענו שהמחיר שתשלם אוקראינה, גם כשננצח, יהיה בלתי נסבל. עשינו הכול כדי למנוע מלחמה, לא כדי לנצח מלחמה שכבר פרצה".
עם זאת, נראה שההישגים של צבא אוקראינה בשדה הקרב הפתיעו לטובה אפילו אותו. האוקראינים טוענים כי עד עכשיו נהרגו לפחות 15 אלף חיילים רוסים, אבל ספק אם המספר הזה מדויק. אתר חדשות המקורב לממשלת רוסיה נקב השבוע במספר 9,800 הרוגים (מאוחר יותר טענו עורכי האתר כי מישהו פרץ לשרת שלו והשתיל שם את הידיעה).
"הם מאשימים אותנו שאנחנו נאצים, במדינה שהנשיא שלה יהודי, שאנחנו יורים טילים ורקטות על עצמנו, שאנחנו הורסים לעצמנו את הבניינים והורגים לעצמנו את האזרחים"
אומנם לא 15 אלף, אבל אלה עדיין בשורות קשות מאוד עבור הרוסים והישג יוצא דופן מבחינת האוקראינים, שממשיכים לתקוף את שיירות האספקה הרוסיות באמצעות כטב"מים טורקיים ואת הטנקים ושאר כלי הרכב המשוריינים – באמצעות טילי נ"מ אמריקניים מסוג ג'אוולין, שעל פי הגורם הבריטי כ־20 אלף מטולים שלהם סופקו עד כה בחשאיות לאוקראינה. בתמונות שהגיעו לידינו מתועדים חיילים שאינם נראים מקומיים – מה שמעלה חשד סביר כי הם אמריקנים או בריטים – מדריכים את האוקראינים על הטילים הללו. חוליות נ"ט קטנות שמוצבות בתוך ערים ולאורך הצירים הן אתגר משמעותי מאוד, אם לא בלתי אפשרי, עבור הצבא הרוסי, אם זה ינסה להיכנס לקייב.
"הרוסים מחריבים תשתיות אזרחיות והורגים אזרחים בניסיון להכריע את המערכה הזו", אומר איש הביון האוקראיני. "הם מנסים ליצור גשר יבשתי בין הכוחות שלהם, ולפתוח גישה לים באזור אודסה, שאותו הם יתקפו לדעתי ברגע שישלימו את כיבוש העיר מיקולאייב, שמפריעה להם כרגע בדרכם לשם".
במקביל מנהלים הרוסים מלחמה על התודעה. "הם מאשימים אותנו שאנחנו נאצים, במדינה שהנשיא שלה יהודי, שאנחנו יורים טילים ורקטות על עצמנו, שאנחנו הורסים לעצמנו את הבניינים והורגים לעצמנו את האזרחים", אומר איש המודיעין. לדבריו, הטעות הגדולה של הרוסים הייתה בהערכת חסר של הלכידות האוקראינית. "הם ראו את הוויכוחים והפילוג החברתי וחשבו שאלה יימשכו גם לתוך הלחימה".
והם טעו בגדול. בזמן הפגישה עם איש המודיעין הבכיר יצא זיו קורן לצלם הלוויה של אחד מהרוגי הקרבות. איגור בן ה־51 היה חייל ב־Territorial Defenders, המיליציה האזרחית הסמי־צבאית שהוקמה עם פרוץ הקרבות. היא נולדה מתוך יוזמות מקומיות של תושבים לקחת את הנשק שהם מחזיקים בבית, להקים מוצב מקומי ולהגן על השכונה ביום שהרוסים יגיעו. היום זהו הכוח הממשלתי החמוש השני בגודלו אחרי הצבא.
איגור נהרג בתחילת השבוע בפאתי קייב. בסצנה שלא הותירה עין יבשה אחת באולם שבו נערך הטקס התייפחה אמו אניה מעל הארון הפתוח, מחבקת ומנשקת את גופת בנה האהוב. אחר כך באה אחותו סנייג'אנה ועשתה את אותו הדבר. ואז חבריו ליחידה. בזה אחר זה הם עברו ליד הארון, עצרו, טפחו על הכתף של הגופה החנוטה במדים, והמשיכו הלאה.
היה שם, בבית הלוויות, הרבה מאוד צער וזעם ויגון ושכול. דבר אחד לא היה שם: פחד או היסוס או התפרקות או חרטה או נטישה. להפך. כך אצל משפחתו של איגור וכך אצל שאר המשפחות, שאחת מהן באה לקבור את אבי המשפחה שנכנס לתוך אירפין עם רכבו הפרטי כדי להציל ילדים ובמשך שמונה ימים לא ניתן היה לחלץ את גופתו בגלל האש הרוסית הכבדה שניחתה על העיר.
את אותה רוח של מסירות עד המוות הפגינו גם ראש עיריית קייב, ויטאלי קליצ'קו ואחיו וולדימיר, בפגישה שנערכה יום לאחר מכן בעיר עם כמה עיתונאים, ואנחנו ביניהם, כשנחרו בבוז לעבר עיתונאי ששאל אותם אם יש להם כוונה למצוא מקלט בעיר אחרת במקרה של התקפה מאסיבית שככל הנראה ממשמשת ובאה. ובקיצור - האם יברחו ויצילו את נפשם. "אנחנו מוכנים לאחוז בנשק", אמר וולדימיר, "ונילחם פה עם כולם עד לניצחון".
"כלומר, תישארו פה עד הסוף?" שאלה עיתונאית אחת. "את מתכוונת שנישאר כאן עד הניצחון", אמר האח וולדימיר. "אני לא יודעת מה יקרה בסוף", אמר העיתונאית. "אז אני אומר לך מה יקרה: אנחנו הולכים לנצח", הוא הגיב.
אחיו ויטאלי המשיך: "אנחנו ננצח את אחד הצבאות החזקים בעולם, ואני אסביר לך למה. כי החייל הרוסי נמצא כאן בשביל כסף, ואנחנו כאן כדי להגן על הילדים שלנו, על המשפחה שלנו, על העיר שלנו, על העתיד שלנו. אנחנו לא רוצים להיות עבדים. אנחנו לא רוצים לחיות בדיקטטורה, אלא להיות חלק מאירופה המודרנית הדמוקרטית. אנחנו מעדיפים למות על הרגליים מאשר לחיות כעבדים על הברכיים".
לא בטוח שאיש המודיעין הבכיר שותף לאופטימיות הזו. "אבל כבר אמרתי שאני איש פסימי. לאוקראינה יש מסורת ארוכה של חורבן כתוצאה מפלישה של מדינות שונות, ואני חושש שזה מה שיקרה גם כאן. הסכנה הגדולה שאנחנו רואים בהתמשכות הלחימה היא 'סוריזציה' של המצב, שנהפוך למשהו כמו סוריה, שחלק נשלט בידי כוח כזה, וחלק בידי כוח אחר, והם כותשים זה את זה במשך שנים רבות, מצב שאולי יהיה נוח לפוטין, אבל המחיר שישלם העם היקר והאהוב שלנו יהיה כבד, כמו המחיר ששילם העם הסורי".
"אנחנו ננצח את אחד הצבאות החזקים בעולם, כי החייל הרוסי נמצא כאן בשביל כסף, ואנחנו כאן כדי להגן על הילדים שלנו, על המשפחה שלנו, על העיר שלנו, על העתיד שלנו. אנחנו לא רוצים להיות עבדים. אנחנו לא רוצים לחיות בדיקטטורה, אלא להיות חלק מאירופה המודרנית הדמוקרטית"
הוא אינו תולה תקוות גדולות במשא ומתן שמתנהל כעת. להערכתו, הרוסים מושכים זמן ומהתלים בעולם. "היו ארבעה סבבים של משא ומתן גלוי ופומבי בפגישות פנים אל פנים", הוא אומר, אך מגלה שהמשא ומתן האמיתי מתנהל באמצעות ערוץ וידיאו קונפרנס חשאי. במשא ומתן הזה הושגה התקדמות מסוימת, אבל הרוסים, לדבריו, אינם רציניים. "הם שלחו אנשים מדרג נמוך יחסית לדון מולנו", אומר איש המודיעין הבכיר.
איש המודיעין מודה כי חלק מהדרישות של פוטין, למשל - להבטיח שאוקראינה לא תצטרף לנאט"ו, אפשר יהיה כנראה לקבל, אך יש כאלה שאוקראינה לא תוכל להסכים להן בשום פנים ואופן. אחת מהן היא פירוז המדינה מכוחות צבא למעט כוח מקומי קטן עם נשק קל יחסית, שיוגבל ל־50 אלף חיילים. "וזה לא משנה אם הרוסים יסכימו ל־60 אלף או 70 אלף. הרי ברור שלנוכח התוקפנות הרוסית, אנחנו לא יכולים בשום פנים ואופן להסכים להגבלת הצבא". והדרישה העיקרית שאוקראינה לא יכולה להסכים לה, מבחינתו, היא ויתור כלשהו על שטחים שתחת ריבונותה, גם לא אלה שפוטין כבר כבש ב־2014.
האם יש סיכוי שמישהו מתוך הקרמלין ידיח את השליט?
"אי־אפשר לדעת. יכול להיות ששלטון פוטין ייפול תוך יום־יומיים, בבת אחת. אני חושב שכל שליט שיבוא במקומו יעשה בדיוק את ההפך ממנו. אחרי יותר משני עשורים של פוטין, כל אדם שישלוט בקרמלין ירצה להראות שדרכו שונה". אבל הוא לא רואה כרגע אף אחד מתוך המעגלים הפנימיים של הקרמלין שרוצה, ובעיקר יכול, להדיח את פוטין.
האם אתה ממליץ לנשיא זלנסקי לשגר יחידה שתנסה להתנקש בפוטין?
"בשום פנים ואופן לא", השיב הבכיר. "אנחנו לא רוצים להיות כמו הרוסים, אפילו תוך כדי הגנה על עצמנו. ראש מדינה לא יכול להורות על התנקשות בראש מדינה אחרת. אנחנו לא יכולים לסייע או להיות מעורבים בפעולה כזו. זה רק יכול לקרות כתוצאה של יוזמה פנימית".
ויש כזו?
"בהחלט יכול להיות שיום אחד פוטין פשוט ייעלם", הוא אומר בחיוך.
מה האמת מאחורי הסיפורים על מתנקשים שניסו להרוג את זלנסקי ואת קליצ'קו?
"ספצנאז ויחידות טרור אחרות אכן ניסו להיכנס לתוך קייב כדי לרצוח את הנהגת אוקראינה".
עד כמה הם היו קרובים להשגת המטרה?
"אומר זאת כך: אם הם היו מצליחים, בוודאי הייתם שומעים על כך".
השורה התחתונה אינה מעודדת: "לדעתי המלחמה הזו תארך עוד זמן רב, והיא תסתיים רק כאשר הרוסים ימצו את הכוח הצבאי שלהם, כשנשחוק אותם לגמרי. רק אז הם ייעצרו, וזה לא יקרה מחר".
מול הפסימיות של האיש שנמצא בלב תהליך קבלת ההחלטות באוקראינה, נתקלנו במחזה הפוך לחלוטין. ביציאה מהפארק, אחרי הפגישה עם ראש העיר ואחיו, שמענו מרחוק קולות מוכרים. זה לא יכול להיות, אמרנו. זו בטח טעות. כשהתקרבנו למקור שממנו בקעו, עדיין חשבנו שזו הזיה. אולי הפיצוצים השפיעו על השמיעה שלנו, אולי חוסר השינה. אבל כשהמרחק התקצר, ראינו שלא טעינו. בלב הפארק, לא רחוק מהכנסייה עם הכיפה המוזהבת, עמד פסנתר חבוט ושבור, שנראה כאילו בעצמו חטף טיל, בטח לא משהו שיכול להפיק צליל, ולידו ישב גבר צעיר, גם הוא לא האדם הכי מסודר ולבוש בקפידה שאפשר לתאר, ופרט על הקלידים בהנאה אדירה.
חשבנו שאולי זה בכאילו, שיש איזה רמקול ונגן דיגיטלי חבוי, אבל לא: אלה היו לגמרי האצבעות של רומן, שישב שם ודפק חתיכת קונצרט ג'אז - בחיוך, בהנאה, באמצע המלחמה והאזעקות והפיצוצים, כאילו הוא שייך בכלל לסרט אחר. ועמדנו שם, ואפילו קצת רקדנו, ורומן חייך ושאל אותנו אם אנחנו רוצים שינגן לנו משהו של נירוונה. ובתוך ים העצב והשכול והדם וההרס והיגון שמסביבנו, היה שם רגע אחד של שלווה ונורמליות, אולי אפילו אופטימיות להכעיס.
