בשבוע שעבר הפגינו עשרות גמלאים במוקדים שונים ברחבי הארץ במחאה על קצבאות הזקנה העלובות שהם מקבלים. עשרות קשישים יצאו מבתיהם בשעות בוקר עם שלטים ועמדו במשך שעות על גשרים בתקווה שמישהו יראה אותם, ישמע את זעקתם. הם זכו להתעלמות מוחלטת. בקרוב יעלו קצבאות הנכים בכ-15% בעקבות עליית השכר הממוצע במשק. גם שכר הח"כים יעלה באותו שיעור. אבל קצבאות הזקנה שלא עלו באופן משמעותי כבר יותר מ-20 שנה יעלו ב-5% בסך הכול - או במילים אחרות בכמה עשרות שקלים לקשיש בכל חודש.
זה לא מאבק חדש, במשך שנים מתריע וממליץ הביטוח הלאומי להעלות את קצבאות הזקנה. אבל מה שנחשב היה לאתגר כלכלי הפך בחודשים האחרונים למצוקה של ממש סביב גל ההתייקרויות. נתוני הסתדרות הגמלאים מצביעים על כך שיותר ממחצית מדור מייסדי המדינה לא זכאים לפנסיה ונאלצים להתקיים מסכומים מגוחכים. רבים מהם, כך הם מספרים, מתקשים לעמוד בהוצאות המחיה הסטנדרטיות. חלקם אף נאלצים לבחור בין רכישת מזון או תרופות. אחרים נמנעים משימוש בחשמל גם בימי החורף. לא הגיע הזמן שתתכנס ועדה צפופה בח"כים לוחמניים לדון בעניינם? שמליאת הכנסת תתמלא בנבחרי ציבור עם רוח קרב בעיניים להילחם על הזכויות שלהם? מתי יגיע תורם לקבל את אותה להיטות פרלמנטרית שהכרנו בשבועות האחרונים?
יותר מחודש חלף מאז שנבחרה פה ממשלת ימין על מלא, וברקע המשאים ומתנים הקואליציוניים הארוכים והמייגעים, אנחנו עדים בשבועות האחרונים לבליץ חקיקה שלא נראה כמותו במטרה להעביר את חוקי בן-גביר-דרעי-סמוטריץ'. מפעים לראות עד כמה הכנסת יכולה לעבוד במהירות ובנחישות כשמדובר בחקיקה אינטרסנטית. לו רק חקיקה ותוכניות ממשלתיות משנות חיים כמו אלו הנוגעות לאוכלוסיות מוחלשות, שכבר שנים מעלות אבק על שולחנות הכנסת בין ממשלה אחת לאחרת, היו מטופלות בכזו דחיפות ולהיטות כמו אלו, כנראה להרבה משפחות היה הרבה יותר אור בחג הזה.
המשבר הפוליטי המתמשך בלם רפורמות משמעותיות שלא היה ניתן לקדם בממשלות לטווחים קצרים. מאבקים חברתיים רבים נמצאים על הולד זמן רב מדי, ולזמן הזה יש מחיר. בין אם מדובר בהתפוררות מוסדות לא מתוקצבים שקורסים תחת הנטל, או החלשת אוכלוסיות שבקושי מחזיקות את הראש מעל המים. אבל מאז שהסתיימו הקמפיינים, אפילו הצהרת כוונות הם לא מקבלים. דממה. מתי יגיע תורם של הנושאים החברתיים, של החיים עצמם, של החיים שלנו - לעמוד במרכז?
מה קורה בינתיים? בינתיים כחלק מההסכמים הקואליציוניים עם עוצמה יהודית הועבר האגף לאזרחים ותיקים מהמשרד לשוויון חברתי למשרד הנגב והגליל. למי זה טוב? ולמה? ואיך זה משרת את האזרחים הוותיקים במדינת ישראל? לא ברור. בינתיים שר השיכון המסתמן יצחק גולדקנופף מיהדות התורה טוען לדבריו שהוא "לא יודע שיש משבר בענף הדיור" - זה האדם שנבחר להוביל את המציאות בישראל שבה לזוג ממוצע אין סיכוי קלוש לרכוש דירה. מה לגבי אלפי הממתינים לדיור ציבורי שיהיו באחריותו שזקוקים יותר מהכל לאות של תקווה? האם הוא מכיר בהם?
הדר גיל-עדצילום: עוז מועלםבינתיים, יום המאבק באלימות נגד נשים צוין בחודש שעבר ברחבי העולם, כשבישראל נרשמה שתיקה נוקבת מחברי הקואליציה הנכנסת. מאות אלפי משפחות שכלואות במעגל האלימות עדיין לא יודעות אם בכוונת הממשלה הבאה לקדם חקיקה ותקציבים כדי לסייע במאבק. מה אנחנו כן שומעים? אנחנו שומעים את ח"כ טלי גוטליב מהליכוד מצהירה בכל הזדמנות אפשרית שהיא תילחם בחקיקה על פיקוח אלקטרוני להגנה על נפגעי אלימות במשפחה, לצד קולות שמבקשים להדיר נשים מהמרחבים הציבוריים.
וזה רק קמצוץ. המציאות היא שאין מורים, גם לא סייעות במוסדות החינוך. שמערכת הבריאות הציבורית על אדי דלק, ושגם החורף הזה קשישה ותינוק ישנו במסדרון בית החולים. שאין כוח אדם במוסדות הרווחה, ושעובדים סוציאליים נאלצים בכל יום לבחור אם לתת שירות לקשיש ערירי או לאישה נפגעת אלימות. שמערכת בריאות הנפש קורסת, שאדם במצוקה נפשית צריך להמתין במשך שנה לקבל טיפול. שכל אלו, שמשפיעים על בתים שלמים בישראל ממתינים לראות אם הם בכלל חלק מאג'נדה של מישהו. הגיע תורם שתילחמו עליהם.
- הדר גיל-עד היא כתבת הרווחה של ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 08:58, 21.12.22
