מי שתוהה מדוע ישראל מגלה איפוק וממתינה למהלומת נקם איראנית וחיזבאללאית, ימצא את עיקר התשובה בוושינגטון. הממשל הדמוקרטי הנוכחי חושש מאוד ממלחמה אזורית ונחוש למנוע אותה, במיוחד ערב הבחירות בארה"ב. ישראל נאלצת להיענות ללחץ ולפיתויים שמפעילה וושינגטון במטרה למנוע את אותה מלחמה אזורית, וסופגת את הנזק המוראלי, הפסיכולוגי והכלכלי הניכר שגורמת לנו תקופת ההמתנה.
ממשל ביידן-האריס, וגם הרפובליקנים בהנהגת נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ, נחושים למנוע מלחמה אזורית ולהגיע להפסקת אש מארבע סיבות: הסיבה הראשונה, במלחמה אזורית עלולים להיפגע חיילים אמריקנים המוצבים במזרח התיכון - ובהם 2,500 חיילים אמריקנים בעיראק, ו-900 שמוצבים בסוריה. למעשה, זה כבר קרה בעיראק בשבוע שעבר, כשהמיליציות השיעיות העיראקיות תקפו ברקטות "גראד" את הבסיס הגדול עין אל-אסד, השוכן במערב המדינה, ופצעו כמה חיילים אמריקנים – וזה רק מתאבן למה שארה"ב יודעת שיקרה אם ישראל תנחית מכת מנע על איראן. דבר דומה קרה גם היום, כשהמיליציות השיעיות בסוריה פגעו באמצעות כטב"ם בבסיס של הכוחות האמריקניים המוצבים בצפון מזרח המדינה. הנשיא ביידן וסגניתו קמלה האריס לא רוצים לראות חיילים ואזרחים אמריקנים חוזרים בארונות עכשיו מהמזרח התיכון. זה יהיה אסון עבורם אם הדבר יקרה במהלך מערכת הבחירות, וטראמפ בטוח ישתמש בזה נגדם.
הסיבה השנייה היא שארה"ב עלולה להידרש לשלוח כוחות וחיילים נוספים למזרח התיכון כדי לגבות את ישראל ואת בעלות בריתה האחרות, כמו סעודיה וירדן – והחיילים האמריקנים, ה-boots on the ground, כמו שמכנים זאת בוושינגטון, עלולים להיהרג ולהיפצע.
למעשה יש כבר חיילים אמריקנים על אדמת המזרח התיכון, ויש עוד כוח גדול של מארינס שהגיע לקפריסין על גבי ספינות נחיתה כדי לחלץ אזרחים אמריקנים מהאזור, אם הדבר יידרש. לא רק ממשל ביידן רוצה להימנע מחיילים אמריקנים על אדמת המזרח התיכון, מעבר למה שכבר יש, אלא גם טראמפ. מלחמה אזורית ערב הבחירות היא אסון אלקטורלי לדמוקרטים, כיוון שטראמפ ינצל את זה נגדם.
הסיבה השלישית היא שמלחמה אזורית משחקת לידי רוסיה, ובמידה מסוימת גם לידי סין, יריבותיה של ארה"ב. מלחמה אזורית מסיחה את הדעת העולמית והמערבית מאוקראינה, ומכבידה על ארה"ב ובעלות בריתה בנאט"ו לסייע לוגיסטית לקייב, מפני שאת חלק מהחימושים נאלצות המדינות לשלוח לישראל.
הסיבה הרביעית היא שמלחמה אזורית מעמתת את ממשל ביידן-האריס עם האגף הפרוגרסיבי-פרו פלסטיני במפלגתם, וזה עלול לגרום לדמוקרטים בהנהגת סגנית נשיא ארה"ב קמלה האריס לאבד מדינות מתנדנדות חשובות כמו מישיגן. כל האמור לעיל מסביר למה ארה"ב דורשת מישראל, במגעים חשאיים, להימנע ממכת מנע.
ישראל נענית לכך, ראשית מפני שמכת מנע היא עניין מסובך מבחינה צבאית בגלל המרחק וגודלה של איראן, ומצריכה מאמץ צבאי ישראלי שלא בטוח שאנחנו יכולים לעמוד בו לאורך זמן, אם יתפתחו חילופי מהלומות. ישראל זקוקה מאוד לגיבוי אמריקני פעיל ומסיבי – שבתנאים הנוכחיים לא נקבל אם ננחית מכת מנע על איראן. מנגד, על חיזבאללה ולבנון ישראל יכולה להנחית מכת מנע יעילה ואפקטיבית שתמנע את מכת הנקם של מזכ"ל ארגון הטרור חסן נסראללה.
ישראל יכולה לעשות את זה כבר עכשיו, מהרגע להרגע. הכול מוכן וערוך – התוכניות, החימושים והמטוסים. צריך רק לתת את הפקודה ולסיים את תקופת ההמתנה הנתפסת מתסכלת והרסנית בעיני רבים מאיתנו, ומבישה בעיני אחרים. ראש הממשלה בנימין נתניהו ומערכת הביטחון תמימי דעים שאת מכת המנע, שיכלה להיות יעילה, צה"ל לא ינחית כדי שלא תתפתח מלחמה אזורית שארה"ב חוששת ממנה.
התרחיש הכמעט ודאי הוא שאם צה"ל ינחית מכת מנע על חיזבאללה ולבנון, כפי שלמשל עשה חיל האוויר בפתיחת מלחמת לבנון השנייה ב-2006 – כשתקף את טילי ה"זלזל הכבדים" של חיזבאללה במבצע "משקל סגולי" ונטרל אותם תוך 39 דקות – איראן ושלוחיה יצטרפו כמעט בוודאות ללחימה, ונמצא את עצמנו במלחמה אזורית שארה"ב, כאמור, נחושה למנוע.
למעשה, עברו הימים שבהם מדינת ישראל התמודדה עם כל אחד מגורמי הציר השיעי הרדיקלי לחוד. כעת כל מהלך שישראל תיזום עשוי לייצר מלחמה עם כל הגוש בהנהגת איראן. בינתיים וושינגטון מפעילה לחץ מדיני לא מתון ולצידו "גזרים" כפיתוי לישראל, שלא לתקוף תחילה. התוצאה היא, כאמור, ההמתנה המתסכלת שאנחנו חווים כעת.
התלות ההדדית הגוברת בין ישראל לארה"ב
שלוש ידיעות שלכאורה אינן קשורות זו בזו, שהתפרסמו ביממה האחרונה בארה"ב, מדגימות את התלות ההדדית הגוברת בין ירושלים לוושינגטון, הגובלת כבר כמעט בסימביוזה. מערכת היחסים הזו באה לידי ביטוי לא רק בין האינטרסים של הביטחון הלאומי של ארה"ב ושל ישראל – הקשורים עכשיו ומעורבים אלה באלה כפי שלא היו לפני 7 באוקטובר – אלא חדרו גם לפוליטיקה הפנימית בשתי המדינות.
הידיעה הראשונה נוגעת למתן אישור לישראל להשתמש ב-3.5 מיליארד דולר מחבילת הסיוע שכבר אושרה בקונגרס. הידיעה השנייה נוגעת לסימנים מדאיגים ביחס לתוכנית הנשק הגרעיני של איראן. הידיעה השלישית נוגעת לנזיפה הפומבית שבכירי הממשל שיגרו לעברו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בשל דבריו על הזכות המוסרית של ישראל להרעיב את שני מיליון תושבי עזה.
כאמור, הידיעה הראשונה היא מתן אישור לישראל להשתמש ב-3.5 מיליארד דולר מחבילת הסיוע הכוללת של 14.1 מיליארד דולר שאושרה בקונגרס לפני יותר מחצי שנה הוא אחד ה"גזרים" שהממשל הדמוקרטי משתמש בהם כדי לתגמל את ירושלים על "התנהגות טובה", כלומר כזו שעולה בקנה אחד עם האינטרסים של ממשל ביידן וסגניתו. התגמול החיובי הזה נועד גם לחלץ מנתניהו רצון טוב במה שאצלנו מכנים "עסקת שחרור חטופים" ובארה"ב "עסקת סיום המלחמה".
בממשל ביידן-האריס רוצים להציג את סיום המלחמה במזרח התיכון וגם את שחרור החטופים כהישג במסגרת קמפיין הבחירות שלהם. מניע נוסף למחווה שבאה בהפתעה הוא להוכיח למדינות האזור הערביות, בעלות בריתה של ארה"ב, וגם לבעלות ברית אחרות של וושינגטון בזירה הגלובלית, למשל באירופה ובאסיה, שה"דוד סם" הוא חבר נאמן שנחלץ לעזרת בעלות בריתו – גם אם יש לו מחלוקת עימן.
הידיעה השנייה היא להרתיע את איראן ולהראות לה שארה"ב עומדת לצידה של ישראל בטווח הקצר, ולא רק נחלצת לעזור לה צבאית להדוף מתקפת טילים וכטב"מים, אלא מסייעת לה גם בטווח הארוך, אם וכאשר טהרן תשלים את הכנותיה לייצר לעצמה נשק גרעיני.
בעניין זה התפרסם אמש דו"ח שהגישה מנהלת קהיליית המודיעין האמריקנית לקונגרס על התקדמות תוכנית הנשק הגרעיני של איראן. הדו"ח קובע, פחות או יותר, שאיראן כבר השיגה מעמד של "מדינת סף גרעינית" בנוגע להעשרת אורניום, ומה שחשוב יותר, הוא קובע שטהרן עושה הכנות ופעולות עקיפות המראות שהיא מתכוונת להמשיך לשלב הבא שבו תפתח את הנשק עצמו.
הדו"ח מציין במפורש שהמנהיג העליון של איראן עלי חמינאי עדיין לא נתן את ההוראה לפתח את מתקן הנפץ הגרעיני ואת ראש הקרב הגרעיני לטיל. לפי הדו"ח, טהרן לא מקיימת כרגע פרויקט פעיל בעניין הזה, אבל מדענים איראנים מבצעים מחקרים שאם הרפובליקה האיסלאמית תחליט לחדש את "תוכנית הנשק", היא תוכל להיעזר בהם.
המידע הזה מצטרף לידיעה שפרסם נדב איל ב-ynet וב"ידיעות אחרונות" לא מכבר, שלפיה איראן גם רוכשת רכיבים דו-שימושיים העשויים לסייע לה לפתח ולייצר את מתקן הנפץ הגרעיני ואת ראש הקרב. המשמעות היא שהעימות הגדול והמכריע עם איראן ועם הציר השיעי הרדיקלי עוד לפנינו, ונזדקק לעזרת ארה"ב כדי למנוע מטהרן בעיתוי המתאים מלהחזיק בנשק גרעיני ולהוות סכנה קיומית לביטחון מדינת ישראל ולאזרחיה.
מתקפת הכטב"מים והטילים של איראן, באפריל
הידיעה השלישית היא הנזיפה הפומבית בסמוטריץ' מפי דובר המועצה לביטחון לאומי של הבית הלבן ומפי השגריר האמריקני בריאיון לדנה וייס בחדשות 12. בשני המקרים, הנוזפים נקבו במפורש בשמו של סמוטריץ', שאמר כאמור שישראל מכניסה סיוע לרצועת עזה כי "אין ברירה" ו"אולי מוסרי להרעיב שני מיליון עזתים".
הצעד הזה, החורג מהפרוטוקול הדיפלומטי, מצביע על מעורבות גוברת והולכת של הממשל האמריקני בפוליטיקת הפנים הישראלית, והפעם לא באמצעות הדלפות, כפי שהיו למכביר בתקופה האחרונה בוושינגטון נגד נתניהו, אלא "ישר בפוני" – לשר שדבריו עלולים לקומם לא רק את האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית אלא גם ציבורים רחבים במערב אירופה, ולתת נשק וחימושים מדיניים הרסניים בידי בתי הדין הבינלאומיים הדנים בעניינה של ישראל בהאג.
ההתבטאות חסרת האחריות והמטופשת של סמוטריץ', שכנראה משקפת את השקפת עולמו של שר האוצר בממשלה הנוכחית, מסבה נזק לא רק לישראל אלא גם עלולה להשפיע על סיכויי בחירתה של האריס בהתמודדות לנשיאות. זו הוכחה נוספת לסימביוזה ולתלות ההדדית בין ארה"ב לישראל, המעמיקות בכל התחומים.
כשם שהציר השיעי הרדיקלי "הותך" במהלך החודשים האחרונים לגוש אחד שמרכיביו פועלים בתיאום ובסיוע הדדי, כולל איראן, כפי שראינו במתקפת הטילים והכטב"מים באפריל, כך גם הגוש הפרו-מערבי שבו חברות לא רק מדינות האזור, ארה"ב, וישראל, אלא גם בריטניה וצרפת, הולך ומתהדק.
אומנם יש בהתפתחות הזאת סיכונים, אבל גם הזדמנות לישראל להיעזר בארה"ב בצורה יעילה כדי לקדם את האינטרסים של הביטחון הלאומי שלה מבלי לאבד את חופש ההחלטה והפעולה המבצעיים. במזרח התיכון, ארה"ב נזקקת כיום לישראל וליכולותיה הצבאיות והמודיעיניות לא הרבה פחות משירושלים נזקקת לוושינגטון. לכן ההתחשבות באינטרסים של ארה"ב מצד ישראל, וגם ההיפך, חייבת להמשיך להתקיים ולהתהדק, כשהצעד הבא הוא מימוש עסקה לשחרור החטופים שיכולה לחלץ אותנו מהמבוי הסתום האסטרטגי שבו שתי המדינות נמצאות בו יחד בעת הזו.
